השימוש והטיפול בצנתרים (קתטרים) לחולי טרשת נפוצה המשתתפים בתכניות שחייה

גיליון עובדות 1
חלק מהחולים בטרשת נפוצה זקוקים לצנתר (קתטר). צנתרים (קתטרים) הם צינוריות חלולות דקות, המשמשות לריקון מלאכותי של השלפוחית, כאשר השלפוחית אינה מתפקדת כהלכה.

סוגי הצנתרים (הקתטרים):
1.שופכתי
מוכנס אל השופכה (צינור המנקז שתן מחוץ לשלפוחית).

2. צנתר (קתטר) המוחדר באזור הערווה מעל לעצם החיק
זהו צנתר (קתטר) המוכנס דרך חיבור מלאכותי לשלפוחית. אורולוג מחדיר את הצינורית אל תוך השלפוחית, בדרך כלל מעט מעל לעצם החיק. זהו צנתר (קתטר) שבו בוחרים חולי טרשת נפוצה הזקוקים לצנתר (קתטר) קבוע. יש לטפל בצנתרים (בקתטרים) בקפידה, כדי לצמצם את סכנת הזיהום.


שחייה עם צנתר (קתטר)
חולי טרשת נפוצה יכולים לשחות בבטחה עם צנתרים (קתטרים). כדי לשמור על כבודם של חולי טרשת, מומלץ לסגור את הצנתר (הקתטר) במגופה לפני השחייה. מגופה היא “פקק” המוכנס אל תוך הצנתר (הקתטר) לאחר ניתוק צינורית הצנתר (הקתטר) והשקית.
1. מנתקים את צינורית הצנתר (הקתטר) ואת השקית מהקתטר (מהצנתר), ומכניסים מגופה אל הצנתר (הקתטר). ואז אפשר להכניס את הצנתר (הקתטר) אל בגד הים מבלי שיבלוט.
2. מניחים מכסה מפלסטיק על גבי החיבור שעל צינורית ושקית הצנתר (הקתטר) המנותקת.
3. מאחסנים את שקית וצינורית הצנתר (הקתטר) במקום נקי ובטוח, כדי למנוע מגע של השקית או הצינורית ברצפה או במשטחים אחרים שאינם נקיים.

לאחר השחייה
1. מסירים את המגופה מקצה הצנתר (הקתטר).
2. מסירים את המכסה הפלסטיק מהחיבור שעל שקית הצנתר (הקתטר), ומסירים את צינורית ושקית הצנתר (הקתטר). יש להקפיד שלא לגעת בחיבור!
3. משליכים את המגופה.
4. מוודאים שצינורית הצנתר (הקתטר) אינה מקופלת, ושהיא מנקזת כהלכה.
כדי למזער את סכנת הזיהום, יש להשתמש בכפפות פלסטיק בכל פעם שמטפלים בקתטר (בצנרת) של חולה. מגופות אפשר להשיג אצל ספקי צנתרים (קתטרים). מידע נוסף על הטיפול בקתטר (בצנתר) אפשר לקבל מאורולוג או מהרופא המטפל.

הערכה של חולי טרשת נפוצה המשתתפים בתוכנית שחייה

גיליון עובדות 2
מומלץ ביותר לבצע הערכה של כל החולים בטרשת נפוצה, לפני שהם מתחילים בתוכנית שחייה. הערכה זו תקבע מהי מידת הבטיחות והיכולת של החולה במים, מהו סוג התכנית שתתאים לו ביותר, וכן תעניק מידע לגבי צרכים ודרישות אישיים בטיפול בו.
טופס הסכמה מודע של רופא הוא מסמך חשוב, המספק מידע רפואי בסיסי, ויש להשיגו לפני ההערכה. הערכה צריכה לכסות את הנושאים הבאים: תלבושת, רחצה, ניידות במים ובחוץ, בטיחות ויכולת במים, השפעות החום, ורמות כאב ועייפות. כל המשתתפים צריכים להיות מסוגלים לשמור על מצב נשימה בטוח במים. אם החולה אינו מסוגל לשמור על מצב נשימה בטוח, עליו לעבור הדרכה אישית לפני תחילת הפעילויות הקבוצתיות.

יומלץ שהערכה תכלול את הנושאים הבאים:

טיפול אישי:
טיפול אישי -מספקת מידע על יכולת ההתקלחות וההתלבשות, ועל צורכי הסיוע, מצוינות רמות העצמאות, וכמות וסוג הסיוע הדרוש.

מעברים -מספק מידע על יכולתו של אדם לעבור ממצב ישיבה, כולל כיסא גלגלים, למצב עמידה, במהלך פעילויות והתלבשות וכו’. הדבר יקבע את רמת הסיוע הדרושה, כולל שימוש בהתקני הרמה. אפשר לקבוע את השיטה המתאימה ביותר של כניסה לבריכה, כולל שימוש במנוף בריכה, אם יש צורך.

בטיחות במים:
יצירת בועות-המשתתפים צריכים להיות מסוגלים ליצור בועות בכל פעם שהפנים שלהם קרובים למים. הדבר מעודד משתתפים לנשוף במקום לשאוף, כאשר הפה שלהם קרוב למים, והוא מהווה סימן טוב ליכולתם לעשות כן. 

שיעול-המשתתפים צריכים להיות מסוגלים להשתעל אם הם בולעים מים. אם הם אינם מסוגלים להשתעל, הם עלולים להיחנק בעת בליעת מים. במצב כזה, יש צורך בפיקוח והשגחה תמידיים.

הכנסת הפנים למים-המשתתפים צריכים להראות שביכולתם להכניס את הפנים למים, לעצור את הנשימה וליצור בועות. אלה הן פעילויות חשובות לשליטה בנשימה.

ניידות במים:
ניידות- הערכת הניידות מחוץ למים תקבע את השיטה המתאימה ביותר לכניסה לבריכה, ואת הסיוע הנדרש. הערכת ניידות במים כוללת איזון ואת יכולתו של אדם לשאת משקל. אם האדם אינו מסוגל לשאת משקל, לעמוד לבד בביטחון וביציבות, או לעמוד בעזרת אחיזה במעקה, סביר להניח שיידרש סיוע אישי במים.

יש לציין מהן המגבלות בניידות. כמו כן יש לפרט בהערכת הניידות את כמות המאמץ שהמשתתפים יכולים להשקיע בתכנית האימונים שלהם.

רמת כאב-האדם נשאל לגבי כאב בשעת מנוחה ובשעת פעילות, ומתבקש להודיע למדריך אם הוא סובל מכאב כלשהו במהלך הפעילות במים. הדבר יעזור לקבוע את סוג ההתעמלות.

השפעת חום ועייפות-חולים רבים בטרשת נפוצה מרגישים עייפות והחרפה בתסמינים כתוצאה מחשיפה לסביבה מחוממת, כגון שחייה במים מחוממים. יש לפקח על כך בקפידה במהלך ההערכה ואחריה.

כל אחת מהערכות אלה מספקת מידע חשוב, שינחה את המדריך בעת התאמת תכנית שחייה לחולה הטרשת. משתתפים שלא חשו בטוב במשך 6-4 שבועות, בשל הישנות המחלה, או הופעה מחודשת של התסמינים, צריכים לעבור בדיקה, ויש לערוך שינויים בתוכנית בהתאם. מומלץ שחולי טרשת נפוצה יעברו בדיקה לפחות פעם בחצי שנה, מכיוון שהתסמינים ומהלך המחלה עשויים להשתנות לאורך תקופה של חצי שנה.