קבוצות תמיכה 2012

האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר)

סיכום קבוצות תמיכה של האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר) – 2012

אסנת שיזף, עו”ס,M A , מנחת קבוצות

קבוצת חיפה – מבוגרים

קבוצת חיפה היא קבוצה ותיקה, יציבה ומגובשת. חברי הקבוצה, מעל ל- 15 חברים, מקפידים להגיע לפגישות ומפיקים מהם תועלת. הנושאים שעולים הם מגוונים, לעיתים מתפתחת שיחה בנושאי טיפולים ותרופות, ולעיתים נוצר שיח המתייחס לאפשרויות של ניידות, פעילויות שונות וכו’. לא פעם עולים נושאים אישיים, והחברים מתייחסים האחד לשני ועוזרים בהקשבה, עצה, תמיכה ושיתוף. חברי הקבוצה מכירים ומלווים זה את זה. השנה נפרדנו מחברה ותיקה ויקרה שחלתה ונפטרה. בעלה הגיע לשיחה עם הקבוצה וההתרגשות הייתה רבה. להבדיל, נערכה פגישה עם חניתה, מומחית לתזונה וטבעונות שהדגימה, הסבירה וענתה לשאלות.
לפני חודש נפרדתי מהקבוצה והיא תונחה ע”י שרה ערמוני. הפרידה, כדרכן של פרידות, אינה קלה ויש בה גם צער וגם סקרנות – מה מחכה ? לאילו כיוונים נלך ? שיחת הפרידה נתנה לנו הזדמנות לסקור את השנים שעברו, את פעילות הקבוצה ולראות שוב עד כמה היא משמעותית לחבריה.
בהכירי את חברי הקבוצה אני יודעת שמצפה המשך טוב, מעניין ותורם.

קבוצת מגל

קבוצת מגל עברה מספר “בתים” במהלך השנים, ובשנים האחרונות היא פועלת ונפגשת בקיבוץ מגל, ביוזמתו של רכז הקבוצה, קומפה.
הקבוצה התחדשה וכיום היא מונה מעל ל- 15 חברים, שחלקם הגדול הצטרף בשנתיים האחרונות. הקבוצה יציבה ומגובשת והחברים מגיעים למפגשים ברצון ומתוך תחושה שתמיד יש על מה לדבר, מה לשמוע ולהשמיע. חברי הקבוצה נמצאים בקשר גם מעבר לפגישות, ומיידעים זה את זה בידיעות או מאמרים מעניינים. גם קבוצה זו נהנתה במפגש עם חניתה בנושאי תזונה.
ראינו שנושאי השיחה הם רבים. החברים מקשיבים זה לזה ותורמים מניסיונם ומחוויות שעברו. מתייעצים בנושאים שונים. נושא חשוב שדנו בו לאחרונה : איך ניתן לבחור ולדעת מהי הפעילות הגופנית הטובה עבור כל אחד ? כיצד נדע לא להגזים ולבחור נכון מתוך האפשרויות הקיימות ? איך ממצים את הזכויות למימוש טיפולים ופעילויות ?
במפגשים שורה אווירה חיובית וטובה התורמת לכל המשתתפים.

קבוצת אשקלון

קבוצה זו היא ותיקה וחלק מהחברים נמצאים בקבוצה שנים רבות. כמובן שחלו שינויים, הצטרפו חברים חדשים, ואנו מקווים להמשך רענון והרחבת הקבוצה. הקבוצה מונה כעשרה חברים.
בחודש האחרון נפרדנו בצער מחברה יקרה ומרכזית בקבוצה, אשר חלתה במחלה קשה ונפטרה. הקבוצה הוכיחה את יכולתה להכיל ולתמוך גם בשעות קשות.
חברי קבוצת אשקלון נהנים משעה עם דביר, ועוסקים בהנחייתו ביוגה, ולבקשתם גם בדמיון מודרך, כל זאת לפני מפגש הקבוצה עצמה.
החברים רוצים ומוכנים לפתוח נושאים אישיים, לספר על עצמם ולשתף בתחושות : כיצד מתמודדים עם ירידה בתפקוד הפיזי ? איך מתגברים על שעות קשות ? וגם : כיצד למצות זכויות והיכרות עם נושאים אלו בעזרתה של שמחה, רכזת הקבוצה.
הקבוצה נהנתה להיפגש עם חניתה והתפתחה שיחה בנושאי תזונה.

קבוצת הורים

קבוצת ההורים נפגשת בשנה האחרונה במשרדי האגודה, אחרי שהוקמה קבוצה מיוחדת לבני נוער וצעירים. בזמן שהבנות הצעירות נפגשות עם מנחה, נפגשים ההורים לשיחה, גם הם.
הקבוצה מאד נחוצה. עם השיחות אנו רואים את הצורך של ההורים לספר, לשתף, לתמוך ולהקשיב. יש עזרה רבה בעצם השיחה והמפגש, הידיעה ש”הקושי הוא לא שלי בלבד” ו”יש מי שמבין על מה אני מדבר”.
זוהי קבוצה ייחודית ואנו מחפשים את הדרך. מדי פעם נערכים מפגשים משותפים של ההורים עם הצעירות. מפגש כזה ייערך עם ד”ר עינת בן-ארי בנושאי לימודים, זיכרון, ריכוז ועוד, וכן מפגש בנושא תזונה נכונה טובה ובריאה.

קבוצת כפר סבא

זוהי קבוצה חדשה שהחלה את פעילותה לפני חודשיים. ראינו שיש אנשים באזור השרון אשר מעוניינים להיפגש ולשוחח. עד כה מתחילה להתגבש קבוצה של כעשרה חברים ואנו רק בראשית הדרך.
ראינו כי יש הרבה על מה לדבר. בהתחלה הייתה מעין הצפה : טיפולים, תרופות, רופאים ומרפאות. הרגשות, חברה, משפחה, זוגיות, ויתורים בחיים ושינויים הכרחיים, חיפוש עבודה, חיפוש משמעות – יש נושאים רבים ומשמעותיים.
הקבוצה מתפתחת ונקווה שתתרחב ותגדל.

קבוצת עמית-יועץ

קבוצת זו מונה מספר חברים, אשר עברו בתקופות שונות סדנא לפיתוח מיומנות של הקשבה ומתן תמיכה טלפונית. בפגישתנו האחרונה הוחלט שחברי הקבוצה יקבלו באופן סדיר שמות ומספרי טלפון של אנשים ויתקשרו אליהם לשמוע על שלומם, צרכים שעולים, בקשות וכו’. החברים מעוניינים בפעילות זו ותורמים מזמנם ברצון.

קבוצת נערות בגילאי 14-19

מחודש מאי 2011 התחלתי להנחות קבוצה לנערות החולות במחלת טרשת נפוצה. עד כה התקיימו 17 מפגשים.
הקבוצה מונה בחורות צעירות, כאשר הכי מבוגרת בת 22 והכי צעירה בת 17.5 (סיימה י”ב). במהלך השנה 2 חברות חדשות הצטרפו לקבוצה (סטודנטית וחיילת), הייתה גם נערה צעירה בת 14 שפרשה, לצערי, במהלך השנה.
מתחילת הקבוצה ניכר כי כל אחת בדרכה עשתה דרך משמעותית עם עצמה ועם הקבוצה.
כל אחת מהנערות (או הבחורות הצעירות) נמצאת בתחילת חייה ובונה את חייה ואת זהותה, כאשר הזהות היא זהות אישית, מקצועית, חברתית וזוגית.
לכל אורך הקבוצה אנו למעשה עוסקים בנושא של בניית הזהות לצד המחלה. וכמו שאחת החברות בקבוצה אמרה שהיא זוכרת היטב את היום בו הודיעו לה שהיא חולת טרשת, והזיכרון הכי חזק שיש לה מאותו היום שאחת האחיות באה אליה ואמרה לה: “תזכרי את המשפט הזה טוב, אל תתני למחלה להיות לפניך, אלא לידך”.
בקבוצה יש תחושה של אינטימיות ויחסי קירבה אחת עם השנייה, והקבוצה מהווה מקור כוח תמיכה עבור הנערות.
אחת החברות בקבוצה מסיימת השנה בגרות מלאה (דבר שלא היה מובן מאליו) ונמצאת בתהליך של התנדבות לצבא. חברה אחרת עשתה הסבה מקצועית והחלה ללמוד מקצוע, שעד לפני כחצי שנה לא חשבה עליו. הלמידה והיצירה גורמת לה תחושה של הנאה וסיפוק. אחת מהחברות לומדת לפסיכומטרי.
לכל אורך הדרך אנו מדברות על תכנון נכון של לוח זמנים (למידה ועבודה), שיתאים גם ליכולות הפיזיות של כל אחת.
לסיכום, אני מתרשמת שהאווירה בקבוצה הנה טובה ומאפשרת תמיכה רגשית וחברתית. בנוסף, ניתן לראות על כל אחת מחברות הקבוצה את הנתינה והקבלה שמתאפשרים לה בתוך המרחב הקבוצתי. אני מתרשמת שהקבוצה נותנת הרבה כוח לחברותיה, או כמו שאחת החברות בקבוצה אמרה לי: “גם כשאני באה לקבוצה, כשאני לא מרגישה טוב, אני יוצאת עם הרגשה טובה והרבה כוח”.
בברכה,
רבקי גרון-שביב, עו”ס, מנחת הקבוצה

קבוצת ערד

בשנה זו הוחלט כי המפגשים יתקיימו בבתי המשתתפות.
הקבוצה מונה מעט משתתפות. המפגשים לא מתקיימים על פי לוח היומן, מכיוון שהקבוצה קטנה ולא פעם משתתפות לא יכולות להגיע מסיבות של אשפוז, נסיעה, טיול וכדומה.
אנו נפגשות פעם בחודש וחצי, ולעיתים פעם בחודשיים.
במרחבי זמן ארוכים ומס’ מצומצם של משתתפות, קשה ליצור רצף ותהליך משמעותי, אך המפגשים בעלי חשיבות למשתתפות.
הנושאים העולים במהלך המפגש קשורים לתופעות הטרשת ודרכים להתמודדות. המשתתפות יכולות להביע את עצמן להתייחס לקשיים באופן פתוח ומאפשר.
מדובר בקבוצת נשים חזקות ואמיצות, המוצאות דרכים להתמודדות. האפשרות לדבר בפתיחות על המחלה מאפשרת שחרור מרגשות שליליים, גם השימוש בהומור מחזק ומעודד.
מאחלת לכן ולבני המשפחה ימים של שקט, ימים של חופש, הנאות ומחשבות טובות.
אביטל מויאל -מנחה

קבוצת צעירים חיפה

אני מנחה את קבוצת הצעירים בחיפה כ-8 חודשים. בתקופה זו הכרתי את חברי הקבוצה ואת מחלת הטרשת הנפוצה, מחלה שלא הכרתי קודם.
בקבוצה הכרתי אנשים מיוחדים, המתמודדים יום יום עם מחלה, אשר אצל חלקם גדעה את חלומותיהם, ומקשה עליהם לחלום חלומות חדשים. אך יחד עם זאת, לא מוותרים וממשיכים לחלום, ואף לממש את חלומותיהם.
סיפורים ורגעים מיוחדים לא חסרים בקבוצה, וקשה לבחור אחד מתוך כולם. אבל אני רוצה לספר על הפתיחות המדהימה של חברי הקבוצה. בכל פעם חבר קבוצה אחר מביא לקבוצה נושא אישי ופרטי כדי לשתף ולהתייעץ. במהלך השנה עלו נושאים כמו חבר חדש וההתלבטויות שסביב המחלה בתוך קשר, הרטבות לילה, התמודדות עם המשפחה המורכבת, החלפת מקום עבודה.
אני מרגישה שחברי הקבוצה בוטחים אחד בשני ומרגישים בטוח, ומקווה לעוד הרבה מפגשים כאלו.
מיקה נשיא-שלם, עו”ס
מנחת הקבוצה

קבוצת פתח תקווה (בילינסון) צעירים

קבוצת בילינסון מונה מעל ל-18 חברים, ומתאספת מידי חודש בבית חולים בילינסון, בחדר ישיבות נעים ומכובד. חברי הקבוצה בטווח גילאים בין 25-45 והם ניידים ללא שימוש באביזרי עזר. מפגשי הקבוצה מאופיינים באווירה נעימה ומזינה (תרתי משמע): חברת טבע מארגנת בתרומה ארוחת ערב חלבית טעימה ודשנה, ואח”כ המפגש החברתי החם והלבבי מהווה עוגן חשוב וחיוני לחברי הקבוצה. אני נוהגת לראות התפתחות קבוצה במספר מאפיינים, ביניהם : מספר חברים, נוכחות ומידת האינטימיות והחברות. בכל הפרמטרים הללו, הקבוצה מתפתחת ומשגשגת. קיימת נוכחות קבועה של 70% מחברי הקבוצה, מספר החברים בקבוצה עלה, ומידת האינטימיות מתגבשת ומתחזקת. חברים הנחשבים “חזקים” מרשים לעצמם לשדר גם קושי וחולשה רגעית, ומנגד יתר חברי הקבוצה קשובים ורגישים ומגיבים בהתאם. כמו-כן, חברים מרגישים בטוחים מספיק לבוא לקבוצה גם בעיצומו של התקף כשהרגל צולעת ומצב הרוח שפוף…אופי הנחיית הקבוצה דינאמי ומשתנה, יש פגישות עם נושאים אשר נקבעו מראש, בהתאם לצרכיי החברים, לדוגמה : מפגש בנושא “אימהות וטרשת” או מפגש לפני פסח בנושא “חוסן נפשי”. מרבית המפגשים הינם פתוחים. המפגש האחרון השנה היה “מפגש כוחות” היה זה נושא שהועלה על ידי חבר הקבוצה, אשר הציע שחברי הקבוצה יעשו פעילויות או יציגו/יספרו/ישתפו בדברים שבהם הם מוכשרים. היה זה מפגש מקסים ומרגש, בו חברים עשו פעילויות גיבוש, חברה אחרת עשתה מחזיק מפתחות לכולן וסיפרה על תחביביה, אחרת שיתפה במאמר שכותבת, ועוד.
זוהי קבוצה מקסימה ומרגשת ואני בעלת ציפיות רבות להמשך הנחייתה גם בשנה הבאה.
טל שפט-ברון, עו”ס
מנחת הקבוצה

קבוצת ירושלים צעירים

“קבוצת הצעירים” בירושלים הוקמה על ידי האגודה לטרשת נפוצה על מנת לתת מענה לאוכלוסיית מאובחנים שהם צעירים ומתפקדים באופן סביר יחסית. קבוצה זו נועדה לקלוט לשורותיה מאובחנים המצויים בראשית דרכם עם סימני מחלה חיצוניים מזעריים, שמסיבות מובנות מעדיפים שלא להשתתף בקבוצה של מאובחנים ותיקים. חלק מהכלולים באוכלוסייה זו מגלים, בשלבים הראשונים, התנגדות להפנמת מצב הנכות, מתקשים להסתגל למגבלותיה, ועסוקים בשאלות של חשיפת המחלה בפני האחרים.
המשבר התדמיתי המתלווה למעבר מאוכלוסיית ה”בריאים” לאוכלוסיית ה”נכים”, מהווה את אחד הקשיים המרכזיים ברצון להצטרף לקבוצת תמיכה בשלב זה. יוצא, איפוא, שדווקא בעת שהחולה נתון בשיאו של משבר נפשי וזקוק לתמיכה הדדית של המצויים במצבו, דווקא אז, פועלים החסמים הרגשיים ומונעים הצטרפות לקבוצה כזו.
חסמים אלה מהווים הסבר, ולו חלקי, לקשיים שליוו את הקמת הקבוצה בשלביה הראשונים.
ראשיתה של הפעילות לוותה בניסיונות שיווק, גיוס והתמודדות עם תחלופה מתמדת של חברים.
בתהליך הדרגתי ונחוש התקבצו אט, אט חברי הקבוצה שמהווים כיום את “הגרעין הקבוע”, הכולל כ-10 חברים שמקפידים להגיע למפגשים ולהפיק מהם תועלת.
בתחילה התקיימו המפגשים בבית החולים “הדסה עין כרם”, אולם בגלל בעיות של נגישות ובעיות תדמית, הועתקה הפעילות ל”יד שרה”. המפגשים מתקיימים בימי ראשון, אחת לחודש, ועד כה כללו הדיונים מגוון נושאים שמאפיינים את אוכלוסיית המאובחנים בשלב זה של המחלה.
הקבוצה דנה, בין היתר, בקשיים של חשיפת המחלה בפני הילדים, בני זוג ומעסיקים, התמודדת עם הכחשת החולי, היערכות לוועדות רפואיות, מגעים עם הביטוח הלאומי, משמעותו הסובייקטיבית של מושג הנכות, המשמעות של כניסה להריון והשפעתו של הטיפול הרפואי במצב זה. התמודדות עם דרישות תובעניות במקום העבודה, המתח בין הרצון להצליח ולהתקדם לבין המוגבלות עקב המחלה. טיפולים אלטרנטיביים, איתור מצבים מחוללי לחצים נפשיים ופיתוח דרכי התמודדות. חזרה לעבודה לאחר הפסקה ממושכת
ותפקידו ואחריותו של החולה בבנייה ועיצוב של סביבה תומכת. במשך השנה התנסתה הקבוצה בליווי ומתן תמיכה לחבר קבוצה שנזקק, באופן בלתי צפוי, לניתוח להסרת גידול שפיר בראש. התנסות זו חיזקה את הקבוצה והדגישה את המשמעות של עזרה הדדית.
ד”ר אברהם לוי,
מנחה הקבוצה, עו”ס

קבוצת ירושלים ותיקים

קבוצת הותיקים של ירושלים ממשיכה , כמו מגנט, למשוך אליה חברים חדשים. הקבוצה ממשיכה לתפוח, לגדול ולהתעצם ובשנה האחרונה בלבד נתווספו אליה כ- 10 חברים חדשים, ומניין חבריה הרשומים מגיע כיום למספר עשרות.
חלק מחברי הקבוצה הנם ותיקים מאוד, ונמנים על מייסדיה מלפני 33 שנים. הקבוצה ברוכת כשרונות, ובין חבריה מצויים בעלי יכולת מנהיגות ובעלי יכולת להיתרם ולתרום כאחד. במוקד הפעילות מצויה גב’ מרגלית לב, שעושה את עבודתה בהתנדבות: דואגת לתקשורת עם חברי הקבוצה, להסעות של “יד שרה”, לתיאום עם מלון “ענבל” שבו מתקיימות הפגישות הקבוצתיות, ועוד. בזכות פעילותה זו קיבלה השנה מרגלית תעודת הוקרה מטעם האגודה לטרשת נפוצה.
בנוסף לפעילות התמיכה השגרתית, התמודדה הקבוצה בשנה זו עם מספר נושאים ייחודיים ויוצאי-דופן: הקבוצה נאלצה השנה לעסוק בגיוס מקורות כספיים, בנוסף לתמיכה השגרתית של האגודה, על מנת להבטיח את המשך פעולתה במלון “ענבל”. לצורך זאת התחייבו החברים להעלות את דמי ההשתתפות במפגשים, גויסו תרומות כספיות מתוך ומחוץ לקבוצה, ובזכות הפעילות הנמרצת של החברים, הצליחה הקבוצה להבטיח את המשך פעילותה במלון.
בניסיון לשפר את דרכי התקשורת של חברי הקבוצה עם הצוות המנהלי והצוות הרפואי של המחלקה הנוירולוגית בבית החולים “הדסה עין כרם”, התקיים מפגש בונה ומרגש בין הנהלת המחלקה וחברי הקבוצה. המפגש היה חשוב לשני הצדדים והביא להגברת ההבנה ושיתוף הפעולה ביניהם.בזכות מאמצים משותפים של האגודה לטרשת נפוצה ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, הופעל השנה, לראשונה, פרוייקט “מעורבות חברתית”. במסגרת הפרויקט הופעלו 4 סטודנטיות שיצרו קשרים פרטניים אינטנסיביים עם מספר חברי קבוצה שמוינו ונבחרו במיוחד לצורך זה. לאחר שנת פעילות מוצלחת ומרתקת במיוחד, נערך ערב פרידה מהסטודנטיות בנוכחות מנהלת שירות לחולים של האגודה, הגב’ ג’נין ווסברג, והעובדת הסוציאלית, הגב’ יונית טיכוב. הסטודנטיות, בערב זה, דיווחו על עבודתן עם חברי הקבוצה, ומקבלי העזרה הודו להן בהתרגשות רבה.
התוכנית כללה גם נגינה באקורדיון, הקראות ותערוכת ציורים של שתיים מחברות הקבוצה. הערב הסתיים בסדנת צחוק, שהעלתה את המורל ותרמה לאווירה הנעימה. בנוסף לאירועים אלה, כללה הפעילות השנתית ערב שבו דיווחו החברים על מצבים מיוחדים שמעניקים להם סיפוק והנאה. ערב אחר שבו הייתה התייחסות לקשיי ההתמודדות של בני ובנות הזוג של חברות וחברי הקבוצה, וכן, התמודדות עם הקושי להשלים עם מצב החולי.
אחד הנושאים המרתקים שדנה בו הקבוצה, ואשר דורש התייחסות והעמקה נוספת, הוא ההבדל שבין הצורך “לנצח את המחלה”, לבין היכולת “להסתגל “אליה, ולחיות בצידה בשלום. לצערנו, חוותה הקבוצה בשנה זו פרידה ממירב שילה ז”ל, חברה ותיקה, שהלכה לעולמה.
ד”ר אברהם לוי,
מנחה הקבוצה, עו”ס

קבוצת דוברי רוסית מבאר שבע

קבוצת תמיכה לדוברי רוסית ממשיכה את עבודתה. אנחנו נפגשים פעם בחודש בבית אבות “גני יעלים”. בית האבות מאפשר לנו להתכנס בספרייה, באווירה נעימה ובסביבה מאוד איכותית. חלק מהמשתתפים מגיעים באופן עצמאי, אך רובם זקוקים לשירותי הסעה שהאגודה מספקת.
המשתתפים קשורים זה לזה, מכירים אחד את השני שנים רבות. המפגשים מתחילים עם כיבוד ועדכונים.
בין הנושאים שעלו השנה: תרופות חדשניות וטיפולים אלטרנטיביים בטרשת נפוצה, דיונים בנושא שירותי בריאות בעיר ובמדינה, עצמאות ותלות מבני משפחה, קשיי תפקוד ותמיכה של משפחות וחברים
בנוסף, תמיד במרכז העניינים, הישגים של המשתתפים בתחומי האמנות, הכתיבה ספרותית ועבודות יד. שמחנו לשמוע על השתתפות של ג’ בהצגת תיאטרון. כמובן גאים גם בהישגי הילדים, ומאושרים מלידתו של הנכד השלישי של ל’.
השנה הצטרפו לקבוצה זוג חדש ומקסים, וזה לאחר שנים של הרכב קבוע של חברים ותיקים. לצערנו, ישנם אנשים שמפסיקים להגיע, ולרוב הסיבה לכך היא הדרדרות במצב הבריאות ובניידות. בשל הקשיים האלו חברים לעיתים גם מפסידים מפגשים.
אני מאחלת לחברי הקבוצה בריאות והרבה אנרגיה חיובית, כדי שנוכל להמשיך את העבודה הפורייה של הקבוצה!
סבטלנה אריוטקין,
עו”ס, מנחת קבוצה

קבוצת רחובות

השנה בלטו, בין יתר, ארבעה נושאים, שעליהם חזרנו ודנו מספר פגישות.
יחסים עם המשפחה המורחבת – אחים מבוגרים

• דיברנו על קירבה בין אחים.
• על מרחק והתרחקות בין אחים
• ועל אכזבות, או יותר נכון ציפיות ואכזבות מאחים.

ראינו שהתייחסותנו לנושא קשורה לנורמות הקיימות במשפחה בה גדלנו, לפיהן נבנו הציפיות, וגם למאפיינים האישיים של האחים. ראינו שיחסים בין הורים לילדים בשני הכיוונים נתפסים כמחייבים, ומהווים משענת משמעותית, הרבה יותר מיחסים בין אחים. סיכמנו שמוטב חבר קרוב מאח רחוק.

יחסים עם חברים
בכאב רב מדווחים חלק מחברי הקבוצה, שהמחלה הרחיקה מהם חלק מהחברים. בדקנו האם החברים מתרחקים מאיתנו? ואולי אנחנו מתרחקים מהם? ראינו שבמקרים רבים, אף אחד מהצדדים אינו רוצה להתרחק, אך הפער בין סגנון החיים שנוצר עקב המחלה, לבין זה של החברים הבריאים, יוצר מרחק. ובמקום שבו יש כאב, אנו שבים ומוצאים עצמנו עוסקים בציפיות ואכזבות, ובתחושה של שונות ובדידות, המחליפה את השייכות. ראינו גם שעם הגיל, ישנו תהליך של קבלת המציאות, שהופך הכל לקל יותר, ומפסיק את הכאב.
שיטת הטיפול החדשה בטרשת נפוצה ע”י צנתור ורידי הצוואר
שניים מחברי הקבוצה טופלו בשיטה חדשה בניו-יורק. אחד בהצלחה רבה. והשני ללא הצלחה.
ליווינו את החברים, לקראת ולאחר הטיפול. השתתפנו בשמחה מחד, ובאכזבה מאידך.
“המטפלים”
מספר מפגשים הקדשנו השנה לנושא ה”מטפלים”. ראינו שעבור חלק מהחברים, המטפל מאפשר חופש – הם יכולים לצאת בלי תלות בבן – זוג או קרוב אחר, הם מקבלים את העזרה לה הם זקוקים. ובני משפחתם גם הם חופשיים– עבודה ולעסוק בענייניהם.
חלק אחר חווה את המטפלים כהגבלה. פגיעה בפרטיות ובאינטימיות של המשפחה.
סיכמנו שאם אפשר בלי מטפל, זה עדיף, ומצד שני שכאשר מגיע מטפל חדש, ישנה תקופת הסתגלות, לאחריה בד”כ מתרגלים והאי נוחות פוחתת.
הגבול, הרגע בו צריך את עזרתו של אדם זר, במשפחה, עליו אין הסכמה, וכל אדם, כל זוג חווה זאת אחרת.
בברכת סיום שנה נעים, וחופש מהנה.
טלי ארד-שטייניץ
מנחה קבוצת רחובות
מנחה, מדריכה ומאמנת אישית לחיים וליחסים במשפחה

קבוצת בלינסון וותיקים

קבוצת “בלינסון ותיקים” ממשיכה לשמור על צביונה הכמעט “סגור”. הקבוצה מונה כ- 25 חברים קבועים, מתוכם 7 זוגות, ויתרם בודדים. הקבוצה נפגשת אחת לחודש במסגרת בית החולים, בתיאום מלא ובתמיכת הצוות הרפואי, ועם אחות קבועה שמלווה את הקבוצה, דואגת לקשר האישי עם חבריה ולתחזוקה השוטפת מבחינה ארגונית.
הקבוצה, במתכונתה זו, פחות או יותר, פועלת מזה כ-6 שנים, מאופיינת בלכידות חברתית ובקשרים חמים בין חבריה. הקבוצה שומרת על מורל גבוה, וחלק לא קטן מפעולותיה מתמקד בתרגול של “חשיבה חיובית”, הדגשת הכוחות האצורים בתוכנו, הסתגלות למחלה וקבלתה כמציאות שיש לחיות בצידה. הקבוצה מנסה להסתמך על הכוחות של חבריה. כך, למשל, אחת מחברות הקבוצה הנחתה מפגש שהתמקד בהרפיה, דמיון מודרך, למידה ליהנות מההווה ו”ממה שיש”. מפגש אחר התמקד ב”גינון טיפולי” כאמצעי לשיפור התקשורת הבינאישית. מפגש זה כלל התנסות אישית בפעולות גינון, והוא הונחה באופן עצמאי על ידי בני זוג מתוך הקבוצה.
השנה בחרה הקבוצה ועד שלוקח אחריות במיון התכנים והפקתם. כך למשל, אורגן מפגש שנתי שאליו הוזמנו בני ובנות הזוג של חברי הקבוצה. המפגש נערך בחיק הטבע, בפארק הלאומי ברמת גן והחברים דאגו לעניינים הטכניים כמו גם להכנת הכיבוד. החלק החוויתי של המפגש כלל תצוגה של תמונות אישיות שכל אחד מהחברים התבקש להציג את משמעותה המיוחדת עבורו.
במשך השנה נערכו מספר מפגשים שכללו משחקי הדמייה ותרגילים מובנים במטרה להעמיק את ההכרות בין חברי הקבוצה ולתרגל את חשיבותה של ההקשבה בין המשתתפים.
בקבוצה רווחת מסורת לפיה בראש השנה כל אחד מחברי הקבוצה “מברך את עצמו” בברכה אישית ובפעולות שהוא מתחייב לנקוט על מנת לשפר את איכות חייו. לקראת ראש השנה הבאה, בודקים החברים אם וכיצד עמדו בהתחייבויות שלקחו על עצמם לממש.
אחת הפעולות המרכזיות השנה כללה מפגש עם הצוות הרפואי של המחלקה הנוירולוגית, ד”ר מוסברג וד”ר הלמן, שדיווחו לחברים על מחקרים חדשים בתחום הטרשת ועל מגוון התרופות הקיימות לטיפול במחלה, כולל תועלות ותופעות לוואי.
בנוסף לנושאים אלו, דנה הקבוצה בתגובות לתרופות ולטיפולים רפואיים, הכנות ל”וועדות רכב”, וועדות רפואיות, בעיות שעולות במקום העבודה כתגובה למחלת הטרשת, בעיות זוגיות והשינויים שמתרחשים במשפחה עם כניסתו של עובד/ת זר/ה והשתלבותו בתוך המסגרת המשפחתית.
ד”ר אברהם לוי מנחה הקבוצה, עו”ס

קבוצת נשים מזרח ירושלים

הרעיון של הקמת קבוצת תמיכה לנשים ממזרח ירושלים התחיל בשנת 2009 ע”י סטודנטית לעבודה סוציאלית במסגרת העבודה המעשית בבית חולים הדסה בירושלים. לאחר מספר פגישות בודדות, נקבעה מסגרת קבועה של מקום ומועדי פגישה, והקבוצה התחילה להיפגש פעם בשלושה שבועות למשך שעה וחצי בקופת חולים שיח’ גראח.
מדובר בקבוצת נשים ערביות ממזרח ירושלים. מספרן נע בין 15-20 חברות. רובן אמהות, עקרות בית וחלק קטן שעובדות, במשרה חלקית, בעבודות שונות. רוב הנשים מגיעות באופן עצמאי למפגשים, חוץ משתי נשים שמגיעות בליווי אחד מבני המשפחה, עקב קושי בניידות. במהלך השנים הראשונות עבדנו על גיבוש חברי הקבוצה דרך הפעלות שונות ושימוש בכלים מטאפורים כמו קלפים, ציורים, דימיון מודרך, אומנות ועוד. המטרה העיקרית היתה לעזור לחברות בקבוצה להרגיש חלק, שייכות, ביטחון וש”אינה לבד במצב שלה”. כיום, לאחר שלוש שנים של עבודה פעילה וממוקדת, אפשר להגיד שהיעד הראשון כבר הושג
כיום, מדובר בקבוצה של נשים שמגיעות באופן קבוע ומסודר למפגשים, שחשוב להן להיות נוכחות במפגשים ולהשמיע את קולן. מדובר בקבוצה מגובשת, והנשים בה מחוברות, דואגות אחת לשנייה ומגישות כל עזרה אפשרית. כמו כן, יש רכזת קבועה, שבמקור הינה אחת המשתתפות שהתנדבה להיות אשת הקשר שמקשרת בין המנחה לחברות הקבוצה, ומעדכנת את החברות בחדשות, וכן עורכת תזכורת לנשים לפני כל מפגש. פעולה זאת, העבירה את האחריות והיוזמה מידי המנחה אל חברות הקבוצה, שהן בעצם האחראיות על הקבוצה – דבר המגביר את תחושת השייכות.
במהלך השנה האחרונה, היו כמה מפגשים פתוחים, במטרה לתת לנשים מרחב ולשתף במחשבות ורגשות שמטרידות אותן. עלו נושאים שונים כמו : שינויים חברתיים שחלו בעקבות המחלה וכיצד התמודדו עם השינויים האלו, קושי בתקשורת עם בן הזוג וביחסים בינאישיים, ועוד נושאים מעניינים. כמו כן, בשנה הזאת התקיים, לראשונה, יום עיון בתל-אביב, במיוחד לשתי הקבוצות : מזרח ירושלים ונצרת.
התוכנית כללה הרצאות מעניינות בתחומים שונים:
ההרצאה הראשונה הייתה בתחום המחקר וניסויים חדשניים שנעשים בארץ, שהועברה ע”י ד”ר קסיס איברהים.
ההרצאה השנייה הייתה סדנה חוויתית בנושא בריאות, נשים ודימוי גוף, שהועברה ע”י גב’ סוזאן אבו וסל, מנחה מוסמכת מטעם עמותת “נשים לגופן”, ובסוף הסדנה חולקו לכל המשתתפות ספר חדשני בנושא בריאות נשים בשפה הערבית. ההרצאה השלישית, הייתה בנושא זכויות החולים, שהועברה ע”י מר סמיר שיח’ מהמוסד לביטוח לאומי. הנשים הביעו שביעות רצון וסיפוק מהשתתפותן ביום העיון, שבו שמעו והתעדכנו בדברים חדשים, וכן יצאו מהשגרה והכירו אנשים חדשים. יום העיון התקיים כמובן בשפה הערבית, ובהתאם לצרכים ובקשות שהתאימו לקבוצות גם מבחינה תרבותית וחברתית.
בנוסף לכך, קיבלה קבוצת הנשים במזרח ירושלים 3 סדנאות בנושאים שונים של בריאות האישה במגזר הערבי מטעם עמותת “נשים לגופן”. הסדנאות התקיימו אחת לשבועיים כדי לשמור על רצף ועקביות בתכנים העולים במהלך כל מפגש. המפגשים התקיימו באותו מקום מפגש קבוע, בקופת החולים. המפגשים הועברו ע”י גב’ סוזאן אבו ואסל בצורה חוויתית, מאתגרת ומרשימה מאוד.
המפגש הראשון היה בנושא זכויות הנשים מבחינה בריאותית. המפגש הועבר דרך הפעלה שדרשה קצת תנועה ומחשבה, ובהמשך נפתח דיון פתוח בכל מיני תכנים שעלו מההפעלה.
המפגש השני היה בנושא גיל המעבר, סימפטומים ודרכי התמודדות אשר גם הועברה דרך הפעלה ומשחקי תפקידים, ובהמשך עלה כל הנושא של מיניות ואיך מתנהגים עם המיניות שלנו כנשים ובמיוחד כנשים ערביות, וגם במצב בריאותי מסויים. הדיון היה מרתק, עזר מאוד לנשים להוציא ולהתייעץ בתכנים רגשיים ואישיים, שהתביישו לעסוק בו קודם.
המפגש השלישי הועבר על נושא איכות חיים וניהול חיים בריאים, באמצעות הפעלה חוויתית, ובסופו נוהל דיון, בעקבות שאלות שעלו מטעם חברות הקבוצה.
היבה קסיס חייק, עו”ס

פעילות במסגרת קבוצת התמיכה בשפה הערבית בשייח ג’ראח ירושלים עמותת נשים לגופן / אל מרה וקאינואה תקיים סדרת סדנאות על בריאות נשים

בהמשך ליום העיון בשפה הערבית, בנושא : “דימוי גוף ודימוי חברתי”, שהתקיים ב-20.3.12, בכנס האגודה, ובעקבות תרומה נדיבה לעמותת נשים לגופן, מקרן רוזה לוקסמבורג, תתקיים סדרה של שלושה מפגשים לקבוצה, במזרח ירושלים, בשכונת שייך ג’ארח. המפגשים יתקיימו בפורמט של שלושה מפגשי סדנא תהליכית, בני שעה וחצי כל מפגש, בהם מועבר ידע ושיח מעצים אודות סוגיות נבחרות של בריאות נשים.
אודות הסדנאות
סדנאות עמותת נשים לגופן ניתנות ע”י מנחות קבוצות מיומנות, יהודיות וערביות, העוברות הכשרה מקפת. הסדנאות ניתנות בסדרות ומאפשרות חשיבה, שינוי, שיתוף ולמידה הדדית. באמצעותן אנו מקדמות תהליכים של התעצמות, ומאפשרות העלאת מודעות ופתיחות לנושאים מושתקים. הסדנאות מותאמות בנושאיהן לצרכי ותחומי העניין של הקבוצה. מנחות נשים לגופן מיומנות בהעברת מגוון רחב של נושאים, והמדיניות שלנו היא לאפשר למנחה להתאים את הנושאים לצרכי הקבוצה במידת הצורך.
נושאי הסדנאות

• מהי בריאות נשים מה ייחודי לבריאות נשים? מידע אודות מצב בריאות הנשים בישראל. האם ומתי אנו מרגישות בריאות? תחושות וצרכים מיוחדים; מה אנו יכולות/צריכות לשנות בכדי לשפר את בריאותנו? הקשר בין בריאותנו הפיזית לבין בריאותנו הנפשית והרגשית.
• דימוי חברתי, כיצד נתמודד: ‘נכה’, ‘בעלת לקות’, ‘רווק’, ‘אישה ללא ילדים’, ‘גרושה’… כיצד אנו נתפסות בעיני החברה סביבנו. התמודדות עם התפיסות הקיימות המשך דימוי גוף: מהו דימוי גוף כיצד הוא נוצר ומה ייחודי לנשים? דימוי הגוף שלנו מונע פעמים רבות מתכתיבים סביבתיים וחברתיים. מה קורה כשהגוף שלנו שונה באופן מהותי מאידיאל היופי המקובל? מיניות וזוגיות: מה המקום של מיניות וזוגיות בחיינו? השפעת החולי על המיניות שלנו. שאלות נפוצות וחסמים בתחום זה.
• איך נוכל להשתמש במידע בנושא הבריאות בספר שקיבלנו, במידע באינטרנט ובמידע הרב הסובב אותנו שימוש במקורות מידע קיימים לצרכינו ולשיפור בריאותנו.

קבוצת טבריה

קבוצת טבריה החלה את פעילותה באפריל 2011 ומקיימת מפגשים חודשיים, בני כשעתיים, במרכז צעירים והון אנושי, בשכונת מורדות טבריה.
קיים גרעין מוצק של חולים שחלקם מגיעים/ות עם מלווים באופן קבוע. עם זאת, הקבוצה פתוחה לקבלת משתתפים חדשים.
את הכיבוד הצנוע מארגנת מרכזת הקבוצה, הגב’ לאה שחר, בשיתוף חברי הקבוצה המפליאים בהכנת מטעמים. תודה לכל מי שטורח.
בינואר 2012, התארח פרופ’ מילר במפגש החודשי, ועדכן בחידושים הרפואיים והטכנולוגיים ונראה כי הפיח תקוה.
הנושאים שעולים לדיון רבים ומגוונים: החל מעניינים פרקטיים כמו זכויות (מתוכנן להגיע נציג מהביטוח הלאומי לאחר המפגשים), דרך קשיים בהתמודדות עם המחלה והמגבלות הנובעות ממנה, וכלה בהקשבה, תמיכה, התייעצות, ואף תכנון פעילות חברתית מחוץ למסגרת המפגשים החודשיים.
נראה כי הקבוצה נחווית כמקום בטוח, בו ניתן לשתף ברגשות ולקבל הבנה ותמיכה מחברים/ות המוכנים/ות לסייע בכל עת.
שרה ערמוני , עו”ס,
מנחת הקבוצה

הכשרת סטודנטים לעבודה סוציאלית, באגודה

זוהי השנה השנייה שבאגודה נעשית הכשרה מעשית לסטודנטים לע”ס.
לפני שנה – התקיימה הדרכה לשני סטודנטים מאונ’ חיפה.
אוניברסיטת ת”א
השנה תתקיים הדרכה לסטודנטים מאונ’ תל אביב, ע”י טל ברון-שפט, עו”ס. ההדרכה תינתן במשרדי האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר) והמטופלים יהיו מאזור המרכז.
האוניברסיטה העברית, י-ם
השנה התקיימה הדרכה לסטודנטים מהאונ’ העברית ע”י ד”ר אברהם לוי, עו”ס. ההדרכה ניתנת באוניברסיטה עצמה והמטופלים הם מאזור ירושלים .
אוניברסיטת חיפה
בשנה 2012/13 תתקיים הדרכה לסטודנטים באונ’ חיפה, ע”י מיקה נשיא-שלם, עו”ס. אנו מאתרים מקום ע”פ המלצת האוניברסיטה והמטופלים יהיו מאזור חיפה והקריות .

הסטודנטים לעבודה סוציאלית מקבלים הדרכה מקצועית, כנדרש, ועובדים עם אנשים החולים בטרשת, ובני משפחותיהם. כך זוכים אנשים חולים לקבל התייחסות פרטנית המודרכת ע”י אנשי מקצוע, וממוקדת בצורכיהם. זוהי הזדמנות לאפשר לאנשים, שאינם בעלי אמצעים, להיפגש באופן מסודר וקבוע, במשך שנת לימודים, לשוחח, להשמיע, להיעזר ולהיתמך.
מניסיון השנה שעברה, יש בכך נתינה חשובה מאד לאנשים חולים, ועזרה שהם מעוניינים בה ומברכים עליה.
כל סטודנט יוצר קשר פרטני עם 4-5 פונים (בהתאם לשנת הלימוד). במהלך השנה הסטודנט נפגש עם הפונה לשיחות טיפוליות. במהלך הקשר זוכה הפונה לתמיכה, מידע, ליווי, עזרה וחברה.
אסנת שיזף, עו”ס, מנחת קבוצות ורכזת קב’ התמיכה באגודה הישראלית לטרשת נפוצה

בית ספר לעבודה סוציאלית – האוניברסיטה העברית, ירושלים פרויקט “מעורבות חברתית”, תשע”ב

לאחר תהליך הדברות, שנמשך למעלה משנה, בין האגודה לטרשת נפוצה לבין ביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, הוזמנה האגודה לקחת חלק בפרויקט “מעורבות חברתית”. מטרתו של הפרויקט היא ליצור מפגש בין סטודנטים לשנה א’ לבין אנשים במצבי מצוקה שונים, לאפשר הכרות, לשמש “אוזן קשבת”, לתמוך, לעודד, לספק מידע, ללוות, לתווך, לגשר ולסייע בפתרון בעיות אישיות. במסגרת פעילות זו, על הסטודנט להיות בקשר אישי של חונכות עם אדם קבוע (או קבוצה), שעתיים בשבוע, במשך 29 שבועות בשנת הלימודים, כולל חופשות סמסטר.
עבודתו של הסטודנט מחייבת הדרכה צמודה של איש מקצוע בהיקף של 45 דקות שבועיות או שעה וחצי, אחת לשבועיים. הסטודנט מחויב בכתיבת דוחות קצרים על עבודתו שמהווים “חומר גלם” לפגישות ההדרכה. מעבר הסטודנט לשנה ב’ מותנה במילוי כל החובות שפורטו בפרויקט זה.
ב”יריד שירותים”, שנערך בתחילת שנת הלימודים, ושבו השתתף לראשונה נציג האגודה, השתתפו כ- 25 סוכנויות חברתיות שהציגו עצמן בפני עשרות תלמידי שנה א’, במטרה לשכנע אותם לבחור בהן כמסגרת התנסות בפרויקט ל”מעורבות חברתית”.
לאחר מיון העדפותיהם של הסטודנטים, התברר שארבע סטודנטיות בחרו להשתלב במסגרת פעילותה של האגודה. על מנת לייעל תהליכים ולחסוך במשאבים כלכליים, הוסכם על יד כל הגורמים המעורבים, להפעיל דגם הדרכה קבוצתית באחריותו של ד”ר אברהם לוי, המשמש כמורה בבית הספר וכמנחה של שלוש קבוצות תמיכה הפועלות במסגרת האגודה. דגם זה מאפשר לאגודה לחסוך דמי הדרכה שמתבקשים להדרכתו של כל סטודנט בנפרד, לחסוך את הצורך בשכירת חדר לשעות הדרכה, וכן לחסוך את עלות דמי הנסיעות למדריך אל מקום ההדרכה וממנו.
עם תחילת הפעילות, ולפי קריטריונים מקצועיים, נבחרו שלושה מטופלים מאזור ירושלים ומטופל אחד מאזור פתח תקווה, כראויים להשתלב בפרויקט. לאחר עבודת הכנה הן של המטופלים, והן של הסטודנטיות, נערכו מפגשי הכרות והפרויקט יצא לדרך.
מתגובות המטופלים ומתגובות הסטודנטיות עד כה עולה, כי המטופלים היו זקוקים לקשר זה “כמו אויר לנשימה”. המפגשים מעלים על פני השטח מצבים של בדידות, של ניהול משק בית, מתוך בלבול ובזבוז כספים, רגשות אשם על איבוד התפקיד ההורי, פגיעה בדימוי העצמי כתוצאה מאיבוד תפקיד המפרנס, בעיות קוגניטיביות שמקשות על ניהול אורח חיים תקין, קושי לארגן את שעות הפנאי, ועוד.
על אף הקשיים והעבודה המאומצת, הסטודנטיות מגלות עניין רב ושביעות רצון מעבודתן. גם המטופלים ובני משפחותיהם מדווחים על סיפוק והנאה מהקשרים שנוצרו. במהלך השנה ועם העמקת הקשרים בין הסטודנטיות למטופלים, תיבדקנה גם אפשרויות לפיתוח פרויקט ברמה קהילתית, שיוכל לתת מענה לצרכים של אוכלוסייה רחבה יותר.
בסוף שנת הלימודים תיערך הערכה של הפרויקט, ויבחנו אפיקים חדשים להעמקתו והרחבתו.
רשם: ד”ר אברהם לוי

הנחיית סטודנטיות לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

השנה הנחיתי שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית הלומדות באוניברסיטת תל-אביב, שנה א’.
הסטודנטיות התנסו בקשר פרטני – קצר מועד, המתוכנן למוקדי התערבות.
בין הפונים היו אנשים החולים בטרשת וגם בת זוג לגבר החולה בטרשת. בנוסף, צפו הסטודנטיות במפגש קבוצתי של חולים המתקיים בבית חולים בילינסון והשתתפו בקבוצת תמיכה להורים לחולי טרשת נפוצה.
ההכשרה התקיימה מידי שבוע במשרדי האגודה, וחשוב לי לציין את מידת ההשקעה יוצאת הדופן של ג’נין ויתר העובדות, ביצירת אוירה לומדת, מאפשרת ותומכת.
מהבחינה הפיזית הכשירה האגודה חדר מיוחד בו התקיימו הפגישות עם הפונים, וחדר נוסף, בו התקיימו הפגישות, היה חדרה של ג’נין המנהלת.
מצב זה, בו מנהלת מפנה את מקומה עבור סטודנטיות, אינו שבשגרה, וזוכה להערכה והוקרה מהאוניברסיטה והסטודנטיות.
למרות שהייתה זו השנה הראשונה בה קיבלנו סטודנטיות מאונ’ תל-אביב, אני שמחה לבשר כי הפיילוט עבר בהצלחה יתרה.
הסטודנטיות הרגישו תורמות ונתרמות ונפתח בפניהם צוהר לתחום חדש ומרתק עבורן.
הקשרים שנוצרו עם הפונים והפונות היה מרגש ומיטיב והידע שצברו בתחום הטרשת והשיקום היה רלוונטי ומשמעותי להמשך הדרך.
אני צופה ומקווה לשנות הדרכה מרובות ומשמעותיות, ואף חוזרת על הערכתי הרבה לצוות העובדות באגודה, על הנכונות והמוטיבציה.
טל שפט-ברון, עו”ס קלינית ומדריכת סטודנטים

פרוייקט “מעורבות חברתית” תשע”ב (12-2011) סיכום שנתי- אוניברסיטת ירושלים

במסגרת שיתוף פעולה בין האגודה לטרשת נפוצה לבין בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ירושלים, הוזמנה האגודה, זו הפעם הראשונה, לקחת חלק בפרוייקט “מעורבות חברתית”. כחלק מפרוייקט זה, שולבו ארבע סטודנטיות משנה א’ במתן שירותים פרטניים לארבעה חולי טרשת נפוצה – שלושה מהם בירושלים ואחד מאזור השפלה.
תפקידן של הסטודנטיות היה לשמש “אוזן קשבת”, לתמוך, לעודד, לספק מידע, ללוות, לגשר ולסייע בפתרון בעיות אישיות.
הסטודנטיות נדרשו לעבוד שעתיים בשבוע , במשך כל שנת הלימודים ובסך הכל 29 שבועות , כולל חופשות חגים וחופשת סמסטר.
האגודה מצידה, נדרשה לממן את הוצאות הנסיעות של הסטודנטיות בתוך העיר – ממקום מגוריהן אל בתי המטופלים, וחזרה, וכן לממן הדרכה בהיקף של שעה בשבוע.
את עבודת ההדרכה ביצע ד”ר אברהם לוי, המשמש כמורה בבית הספר לעבודה סוציאלית, ובמקביל מנחה שלוש קבוצות תמיכה באגודה הישראלית לטרשת נפוצה. משיקולי יעילות ומשיקולים תקציביים הוסכם שמלאכת הדרכת הסטודנטיות תעשה במסגרת קבוצתית.
הסטודנטיות נדרשו לדווח למדריך בכתב ובע”פ על כל מפגש טיפולי, וכן למסור לאגודה סיכום חודשי וסיכום שנתי, בכתב.
על המדריך היה לעמוד בקשרי עבודה צמודים עם האגודה ועם הממונים על הפרוייקט בביה”ס לעבודה סוציאלית. במסגרת קשרים אלה היה על המדריך, בסיום כל סמסטר, לדווח בכתב לאוניברסיטה על הישגיהן והתקדמותן של הסטודנטיות, ולהעביר לאגודה סיכומים חודשיים וסיכום שנתי, בכתב.
בתהליך מיון המטופלים נלקחו בחשבון: אופי הבעיות האישיות של המטופלים, מידת העניין ורמת ההתמדה בקשרים שבועיים באופן עקבי ורצוף ויכולתם להפיק תועלת מהקשר הטיפולי.במלאכת השיבוץ של הסטודנטיות נעשה מאמץ להתאים בין הנתונים האישיים שלהן, לבין אלה של המטופלים, מקום מגוריהן והעדפותיהן האישיות.
שלושת המטופלים מאזור ירושלים לוקחים חלק ב”קבוצת הוותיקים” הפועלת בעיר ומונחית על ידי ד”ר אברהם לוי. אחד מהם נחשב למאובחן חדש יחסית. בזכות הקשרים שנוצרו עם הסטודנטיות, חלו שיפורים משמעותיים במוכנותו להסתגל למחלה, להסתייע בבני משפחתו, בהערכתו העצמית, במצב רוחו, וביכולתו לאתר ולהשתלב בעיסוקים לשעות הפנאי.
מטופלת שניה, קיבלה הרבה תמיכה ועידוד, וכן קיבלה הדרכה מעשית כיצד לנהל את חייה הכלכליים. בסוף השנה, הציגה בפני חברי הקבוצה תערוכת ציורים מפרי מכחולה.
מטופלת שלישית, במהלך קשריה עם הסטודנטית, קיבלה תמיכה, עידוד, העצמה, יציאה משותפת לבילויים ויצירת קשרים טיפוליים עם עובדות סוציאליות באגף הרווחה של העירייה, שימשיכו את הטיפול בתום עבודתה של הסטודנטית.
מטופל רביעי, במהלך הקשרים עם הסטודנטית, חלה הטבה בדימויו העצמי ונעשו ניסיונות לקשר אותו מחדש לתחומים בהם עסק קודם למחלתו, כמו כן ניתנה תמיכה ועידוד לבני משפחתו של המטופל. הסטודנטית ביקשה ממנהלת שירות לחולים של האגודה להבטיח כניסתו של סטודנט/ית להמשך מתן הסיוע בשנה הבאה.
במהלך השנה נערך מפגש היכרות של ארבע הסטודנטיות עם קבוצת התמיכה הירושלמית, אליה משתייכים שלושה מתוך ארבעת המטופלים. בסוף השנה, בתכנון והפקה של הסטודנטיות, נערך ערב חברתי מרגש שנועד לסכם את עבודתן. בערב זה נסקרו, בין היתר, חוויותיהם של המטופלים והסטודנטיות, וחולקו מתנות ומזכרות אישיות.
בהסתמך על המעקב השנתי, על תחושותיהן של התלמידות, ועל דיווחי המטופלים עצמם, ניתן לסכם כי ההתנסות הייתה חוויה תורמת והשיגה תוצאות מעל ומעבר לצפוי.
סיכם : ד”ר אברהם לוי, עו”ס