סיפורה האישי של ארזה אוקון
המקרה שהביא אותי למציאת האוצר – תמר שוורצמן
במחצית שנת 2009 הודיעו אצלנו, בבית המוגן “נופי ירושלים”, על פתיחת קורס צרפתית למתקדמים. אני שלמדתי צרפתית לפני 70 שנה, הצטרפתי לקורס. נפגשנו אחת לשבועיים לשעה, קראנו שירים של שאנסונרים כמו איב מונטאן וג’אק ברל ובסיום השיעור הקשבנו למבצעי השירים.
לאחר השיעור נהגתי להקריא לארזה, שסיימה תיכון “אליאנס” לפני 48 שנה, את השירים. היא נהנתה מאוד והבינה כל מילה טוב יותר ממני.
ארזה חולה בטרשת נפוצה למעלה מ-30 שנה ובמהלך השנים איבדה את הזיכרון לטווח קצר, אך יכולה לענות לפונים אליה באנגלית ובצרפתית. עשיתי לי מנהג לקרוא לארזה פעמיים ביום כחצי שעה והרגשתי צורך בחומר חדש. פניתי לרות מייזליש, שהשתתפה בקורס המתקדמים יחד איתי וקבלתי ממנה 2 סיפורים ארוכים יותר:
LA RONDE 10 דפים + HAXARAN 20 דפים. בתקופת הקיץ לא התקיימו שיעורי צרפתית, אך נרכש ספרון של אירן נמירובסקי בשם “הנשף” ובו שני סיפורים קצרים. בפתח הספרון הופיעה הביוגרפיה של הסופרת, אביה שהיה בנקאי ואיש עסקים מצליח הרבה להיעדר מהבית והאם העדיפה לשהות במקומות מרפא כך שחינוך הבת הופקד בידי המורה הצרפתייה. הילדה האינטליגנטית והרגישה בילתה זמן רב בקריאה ובבחינת הסביבה הקרובה לה.
עיקר דאגתה של האם היה חינוך לנימוסים של בתה. באותה תקופה מתחיל להיחלש כוחו של הצאר הרוסי ומעמד בעלי ההון נושא עיניו צפונה לפטרבורג ומשם לפינלנד. האב מצליח להעביר לאירופה את רכושו. הנשים מעבירות את תכשיטיהן כשהן מחופשות לכפריות ולבושות בגדים רחבים ובעלי כיסים רבים. המטפלת מלווה את הבת עד גיל 12 והמעבר לפינלנד, אז היא מפוטרת מעבודתה. המשפחה, יחד עם עוד פליטים, מתגוררת בבית מלון עד שהם עוברים לצרפת. בצרפת, מתקבלת הבת ללימודים בסורבון, אותם היא מסיימת בגיל 16 ומתחילה לפרסם סיפורים בשם מושאל. כישרונה מקבל הכרה בקרב סופרים והיא מבלה בחברתם. ארזה מגלה עניין במה שאני קוראת לה ואני מתחילה להרגיש שינוי – ערנות גדולה יותר. ככל שהזמן עובר אני שמה לב שארזה ערנית יותר במשך היום, פחות נוטה להירדם על כיסא הגלגלים, בו היא מבלה את שעות הערות שלה. ההשתתפות שלה ביתר הרצאות השיעורים כמו תנ”ך וספרות התאפיינה בעבר בהקשבה בלבד, והנה ולאחרונה היא מפתיעה את כולנו בהערות ענייניות המתייחסות עניינית לחומר הלימוד. כשסיימתי לקרוא באוזניה את שני הסיפורים באה לעזרתי רות ומספרת לי שיש לי שכנה חדשה קלרה דה-הרטוך ולה ספרים בצרפתית אותם היא מוכנה להשאיל לי. כך הגיעו אלי ספרים נוספים כמו:
La vie devant Soi – Roman Gary
La promesse de l’aube – Roman Gary
ואחרים …
בשבת 6 לפברואר 2010 הקשבתי כהרגלי לתכניתו של ד”ר יצחק נוי המסקר את עיתוני המדע. להפתעתי דיבר על מחלת הטרשת הנפוצה ועל מחקר, שנבדקו בו אנשים שזכרונם לטווח הקצר נפגע. המחקר מצא, שלמרות הפגיעה, אותם אנשים יכולים לעורר תאי מוח, וזאת באמצעות הקשבה לטקסטים המוקראים להם. לא היה קץ להתרגשות שאחזה בי – הרי זה בדיוק מה שקורה לארזה!
אני ממשיכה לקרוא לארזה טקסטים בצרפתית ומאושרת לראות התרגשותה לנוכח הצלחותיה בתרגום ובעיקר את עבודתה.
תודה מיוחדת לרות מייזלג וקרלה דה-הרתוך שסיפקו את הספרים.
נכתב על ידי תמר שורצמן אמה של ארזה אוקון
