במסגרת שנת הלימודים הראשונה שלי בעבודה סוציאלית, זכיתי ללוות אדם החולה בטרשת נפוצה. נפגשנו פעם בשבוע באמצעות אפליקציית הזום למשך כשעה. בנוסף לכך, התנסיתי בהדרכות קבוצתיות אחת לשבועיים, בשני מפגשים של קבוצת תמיכה וביום עיון.

המפגשים האישיים עם המלווה, אפשרו לי ללמוד רבות. מעבר ללמידה על כיצד נראית מציאות חייו של חולה בטרשת נפוצה וכיצד הוא מתמודד עמה “מאחורי הקלעים”, התאפשר לי ללמוד כיצד כוחותיו של אדם יכולים להתבטא בסיטואציות קשות וכיצד שינויים קטנים יכולים להוביל לשינוי גדול.

הקשר שלי עם המלווה שלי היה לי לא פשוט. מצד אחד הערכתי אותו על ההתמודדות שלו, על זה שפנה לאגודה בכדי לקבל ליווי ועל האופן בו בחר לנהל את חייו, שכולל מאמצים רבים לשמור על רווחתו האישית (באמצעות גידול חיות מחמד למשל) ועל הצלחתו בכך. מצד שני, היה לי מאוד קשה להכיל את שיחותינו לפעמים. לא פעם עלו לשיח דעותיו האישיות, אשר היו לי מאוד קשות לשמיעה ולעיתים פגעו בי (בחרתי שלא לשתף אותו בכך). בנוסף, במהלך המפגשים עלו לא פעם תכנים מיניים והרגשתי מאוד לא בנוח. תכנים אלו המשיכו לעלות גם לאחר שציינתי בפניו שסוגיות אלו הן לגיטימיות וחשובות לשיח, איך איני הכתובת להם. בסופו של דבר, הליווי נגמר בטרם עת בהתאם להחלטתה של סינדי.

אציין שסינדי הייתה חלק משמעותי עבורי במעורבות החברתית ולמדתי ממנה רבות. שמחתי להעמיק איתה את הקשר לאורך השנה- היא תמיד הייתה פנויה עבורי לכל עצה והתלבטות. כך גם הקבוצה שלנו בירושלים, שאפשרה לפתח קשרים חברתיים משמעותיים בתקופה שהתאפיינה בבידוד חברתי. הקבוצה הייתה מגובשת ומלמדת, ואפשרה לי ללמוד דרך התנסויות נוספות, ולא רק דרך חוויתי האישית בלבד.

כמו כן, קבוצת התמיכה חשפה אותי לממשק שהכרתי עד כה רק מעבר למסך, במסגרת סדרות וסרטים. זכיתי לחוות חוויה ייחודית, בה מתכנסים אנשים החולים בטרשת נפוצה ומאפשרים אחד לשני מרחב בטוח, בו הם יכולים ללמוד רבות אחד מניסיונה של השנייה, ואולי גם להיחשף לדברים באישיותם. היה משמח מאוד לראות את הקהילה שנוצרה ביניהם, איך הם פונים אחד לשנייה כאל חברים, והכוח שהם ידעו להעניק זה לזו, מבחינה פרקטית ורגשית.

לסיכום חוויתי האישית – הייתה לי התנסות מורכבת. זו לא הייתה ההתנסות שחלמתי שתהיה לי, שאזכה ליצור קשר קרוב ומשמעותי (בעיני) ושאהיה עצובה כשייגמר. למעשה, בפועל חשתי תחושת הקלה כאשר נגמרו המפגשים, ועל כך אני מרגישה אשמה. עם זאת, לצד הקשיים שחוויתי, אני מאוד שמחה על השיבוץ שלי. זכיתי ללמוד ולרכוש כלים חשובים וכן להיות דמות חיובית ומשמעותית בחייו של חולה בטרשת נפוצה. מעבר לכך, זכיתי ללמוד על עצמי ואני מודה לאגודה שאפשרה לי לצבור חוויות של למידה וצמיחה משמעותיות. תודה!