סיכום שנה – מעורבות חברתית באגודה לטרשת נפוצה – האוניברסיטה העברית
בשנת הלימודים 20/21 ליוויתי, במסגרת המעורבות החברתית את א’, המתמודד עם טרשת נפוצה. זו היייתה שנה מאתגרת במיוחד, שנת קורונה, שהובילה לכך שכל פגישותינו התנהלו באופן מקוון. נפגשנו לשעה וחצי בכל שבוע לשיחה על חייו והתמודדויותיו. שמעתי ממנו על הקושי בחיים לצד המחלה, על הגעגוע לחיים שלפניה ועל ההשפעה הרחבה שיש למחלה בכל תחומי חייו.
יחד עם זאת, פגשתי אדם שלא מוותר, שנאבק על זכויותיו, על יכולותיו ורצונותיו. ניהלנו שיחות רבות בנושאים שברוח, וזו הייתה חוויה מיוחדת, להעמיק בדברים שברוח עם אדם שעבר דברים כה מורכבים בחייו. בפגישותינו נחשפתי גם ליצירתו ולרעיונות העומדים מאחוריה וניהלנו על כך שיחות ארוכות.
במקביל לפגישותינו, צפיתי פעמיים בקבוצת תמיכה של מתמודדים. חווית הצפייה הייתה מרשימה ביותר – ראשית, משום שנוהלה על ידי מנחה בעל יכולות הנחיה מרשימות, אך יותר מכך – בגלל הצפייה במתמודדים עצמם. הייתה זו חוויה חזקה כיוון שהיא אפשרה לי זווית נוספת של התבוננות על המתמודדים עם הטרשת לא רק כ’חולים’ אלא כאנשים אקטיביים ולוחמים לשיפור מצבם. ראיתי את כוחה של החבורה ושל האחווה.
במבט על עצמי אוכל לומר שהייתה זו שנה מורכבת אך מלמדת ביותר . הסכמתו של א’ לפתוח את ליבו הובילה גם לפתיחת ליבי שלי וללמוד על עצמי דברים רבים – בפן המקצועי והאישי כאחד. תודה גדולה לאגודה לטרשת הפוצה על החיבור ועל נתינת המקום.
טופס 107 משוב/ “הערכת השירות” – מוגש פעמיים בשנה – במחצית השנה ובסוף השנה
למילוי ע”י הסטודנט/ית
שם: הלל תירוש
מקום לימודים: האוניברסיטה העברית
שנת לימודים: א’
משך ההכשרה: סמסטר א’ + סמסטר ב’
הערכה כללית: הינך מתבקש/ת לסקור את פעילותך במסגרת ההכשרה המעשית ב”אגודה הישראלית לטרשת נפוצה” עד כה:
- במה התנסיתי עד כה בתקופת הכשרתי המעשית- פרט/י בהרחבה התנסויות כגון- ימי עיון, קבוצות, פגישות טיפוליות, שיחות טלפוניות. שני ימי עיון של האגודה – אחד להכנה ואחד לסיכום, ושתי צפיות בקבוצות תמיכה לבוגרים מטעם האגודה. בעיקר- הפגישה השבועית עם הפונה שאני מלווה. פגישה שהתקיימה בזום, פעם בשבוע, למשך שעה ורבע. התנסות נוספת הייתה הגשת תלונה נגד הפונה שלי עקב איומים באלימות – כלפיי פרודתו – ששמעתי ממנו, וחשיפה לעבודה ולתקשור עם מגוון גופי רווחה סביב אירוע זה. בנוסף – בתחילה נפגשתי עם פונה אחרת, אך לאחר פגישה אחת וביטול של שתי פגישות אחרות הקשר בינינו הסתיים
- מה למדתי עד כה בתקופת הכשרתי המעשית הנוכחית? כיוון שזו מעורבות חברתית ועדיין לא הכשרה מעשית הלימוד היה חלקי אבל העיקר רכשתי בסיס ליצירה של קשר טיפולי/ סוציאלי, למדתי בעיקר על האתגרים שבקשר כזה ומה קשה לי בתוך קשר כזה. למדתי על סוגי פתרונות שונים שניתן למצוא, למדתי להציב גבולות ובעיקר על חשיבות ההדרכה.
- אילו מיומנויות מקצועיות רכשתי בתקופת הכשרתי עד כה? (יצירת קשר/ חוזה טיפולי/ עבודה עם חולי/ אחר) בעיקר מיומנויות של יכולת להציב גבולות, היכולת להתייעץ ולקבל הדרכה, והתחלה של הבנה טובה יותר של מכלול הבירוקרטיה והארגונים המסיים לחולים ולמתמודדים.
- במה סייעו לי הדוחות וכתיבתם בתהליך הלמידה? כיוון שאנחנו רק במסגרת של מעורבות חברתית ולא של הכשרה מעשית, לא נתבקשנו לכתוב דוחות אלא בעיקר כמה מילים בסוף כל חודש. צורך זה בעיקר סייע לי לזהות תמות מסוימות שחזרו על עצמם בשיחות שלנו.
- מה עוד הייתי רוצה ללמוד בסמסטר הבא? ( מיומנויות מקצועית, ידע על עולם התוכן, התנסויות נוספות…) איני יודע אם זה רלוונטי כיוון שאנחנו רק במעורבות חברתית- אבל לחלוטין לרכוש עוד יכולת של מיומנויות מקצועיות וגלישה לעולם טיפולי יותר ולא רק של ליווי.
הערכה לפעילותי באגודה:
- מה למדתי מיום העיון בו השתתפתי?
הדוח נכתב לפני יום העיון האחרון של השנה, כך שאוכל לכתוב רק על יום העיון הפותח. ממנו לקחתי שלושה דברים: ראשית, ‘גאוות יחידה’ על ההשתייכות לאגודה. תחושה של ‘אני לא לבד’ אלא יש קבוצה ומספר אנשים שעומדים איתי. שנית, כלים פרקטיים – שאומנם ברובם לא השתמשתי אבל לפחות הרגיעו איתי בכך שידעתי שיש לי ארגז כלים למקרה שאסתבך. שלישית – ידע יותר נרחב על המחלה ועל תסמיניה, ידע שעזר לי בהמשך בהבנת הקשיים של הפונה שלי.
- מה למדתי מעריכת שיחות הטלפון השבועיות עם החולים של האגודה?
השיחות שלי נערכו כולם בזום, וזה היה המפגש השבועי שלנו. אני חושב שלמדתי בעיקר על רמת הקושי שאנשים מתמודדים איתם – למשל אדם כמו הפונה שלי המתמודד עם גירושין, מחלה, קושי פיזי וקוגניטיבי כאחד, כולל קושי חברתי. למדתי כנראה בעיקר על הבדידות של חולי טרשת נפוצה, ובכיוון אחר – עד כמה הקשבה נכונה ונבונה יכולה לסייע לאדם לפתוח את ליבו כלפיך.
- כיצד אני מעריך/ה את חשיבות ואת נחיצות שיחות הטלפון השבועיות?
לפחות לפונה שאיתו אני נפגשתי, הרגשתי שהפגישות בזום היו משמעותיות מאוד – וראיה לכך היא שהוא חזר אליהם גם לאחר שהתלוננתי נגדו במשטרה על דבר שנאמר בשיחות בינינו. הוא אמנם ביקש הפסקה של מה שבועות אך לאחר מכך חזר לפגישות כיוון שהם היו משמעותיות לו (לדבריו). בנוסף, הרגשתי שהם מספקות לו גם הפגה של הבדידות וגם אתגר אינטלקטואלי, דברים החסרים לו במשך היום יום, לדבריו.
- האם את/ה חושב/ת כי שיחות הטלפון ומפגשי הטיפול הביתי תורמים לרווחת החולה? פרט/י
על אף שלא נפגשנו בבית אלא רק בפלטפורמה מקוונת, אני יכול לומר די בוודאות שהמפגשים תרמו לרווחתו. משפטים כגון ‘אמרתי את זה רק לך’ ‘אני שמח מאוד שדיברנו על זה’ ודומיהם נאמרו על ידי הפונה לא מעט פעמים במהלך פגישותינו ואני חושב שהם העדות הטובה ביותר לסיוע לו. בנוסף, על אף שלא הגשתי לו עזרה חומרית/במיצוי זכויות כלשהוא, אני חש כי הדיבור בינינו סייע לו להרגיש יותר נוח במציאות הפיזית הלא פשוטה שבה הוא שרוי, כיוון שהשיחות אפשרו לו לפרוק את התסכול מן הקושי שבמקום הפיזי ולחזור אל ההתמודדות בצורה יותר רגועה.
- האם את/ה חושב/ת שתנאי ההכשרה באגודה מותאמים לצרכיך?( גמישות, נוקשות, עניין, הדרכה, למידה, פיתוח מיומנות מקצועיות/ אחר).
מלבד ההדרכה, שכמדומני היא מטעם האוניברסיטה ולא מטעם האגודה, לא היה לי כמעט ממשק עם האגודה (וייתכן שלא אמור להיות). עם זאת, ישנו דבר אחד חשוב והוא תאום הציפיות. הפונה עמה נפגשתי בתחילה (ופגישותינו הופסקו לאחר פגישה אחת) הייתה בטוחה ש*היא אמורה לחנוך אותי* ולכן לא התאמצה להגמיש את לוח הזמנים שלה בשביל פגישותינו. פער זה בציפיות גרם בסופו של דבר להפסקת המפגשים, והייתי שמח לו האגודה הייתה יותר אקטיבית בהבהרת המצב לפונים לפני תחילת הפגישות. בנוסף, חושבני שהייתי שמח לו הייתי יכול לקבל עוד רקע על הפונה עימו נפגשתי *לפני* שהתחלנו להיפגש.
- מלל חופשי נוסף- שמחתי להיות באגודה בשנה הזו. זו הייתה שנה מעשירה ומלמדת על אף הקשיים ועל אף שהיא נעשתה באופן בלעדי כמעט רק מול הפונה. תודה על עבודתכם החשובה.
