סיכום ביקורי סטודנטים במרפאה לטרשת נפוצה במהלך שנת הלימודים תשע”ו מכללת ספיר, מכללת מבחר, אוניברסיטת חיפה לשנת 2016
רותי קטנוב, עו"ס (M.A)
סיכום ביקורי סטודנטים במרפאה לטרשת נפוצה במהלך שנת הלימודים תשע”ו מכללת ספיר, מכללת מבחר, אוניברסיטת חיפה
רותי קטנוב, עו”ס (M.A)
בשנת הלימודים תשע”ו בקרו במרפאה לטרשת נפוצה 6 סטודנטים.
2 מהם לומדים במכללת מבח”ר, 2 במכללת ספיר, ו- 2 מאונ’ חיפה. הסטודנטים הגיעו למרפאה למשך 4 שבועות ברציפות, כשעתיים כל ביקור.
במהלך הביקור הם הצטרפו לדר. קולב ו/או לדר. קרני בקבלת חולים, לאחר שהרופאים קבלו את הסכמתם של החולים לשהיית הסטודנטים בחדר.
כל הסטודנטים ציינו את המשמעות והתרומה הרבה שהיתה לביקורים במרפאה עליהם אישית, ועל הלמידה וההיכרות עם מחלת הטרשת, מאפייניה וההשפעה הגדולה על החולים.
כולם ציינו כי הם למדו רבות על הצד הפיזי של המחלה, על נגעים הנוצרים וכיצד הם מתבטאים בצילומי MRI, ועל התופעות הפיזיות הנלוות למחלה.
כדברי אחת הסטודנטיות: “דרך שיחות עם הרופאים קיבלתי ראייה יותר רחבה על הקשיים אותם חווים החולים. על הקשיים מול מערכת הבריאות, מול ביטוחי הבריאות, קבלת תרופות וכו'”.
סטודנטית אחרות ציינה כי במפגשים היא חוותה את החולים בדרך שונה מזו שהיא חווה
הסטודנטים הדגישו את היחס המחזק והמעצים שהם קבלו מהרופאים. את השיחה בגובה העיניים, האפשרות לקחת חלק פעיל בשיחות.
“בארבעת המפגשים היה לי משמעותי מאד שהרופאים יתייחסו אלי כמו חלק מאנשי הצוות. והצוות הרפואי אכן נתן לי הרגשה שאני יכולה לשאול כל שאלה, ולכן הרגשתי חופשייה לשאול שאלות שעלו לי לגבי החולים. הרופאים הזמינו אותי לשואל שאלות לגבי חולה, וגם בזמן שיחה עם החולה היו מסבירים לי על מה מדובר”.
לחלקן ההתמודדות הרגשית- בעיקר לאלו שהיו בתחילת השנה, עוד בטרם יצרו היכרות מעמיקה עם חולים- היתה לא פשוטה.
הקושי העצום בהתמודדות עם המחלה, חוסר האונים שמתלווה לכך- הן מבחינתו של הצוות הרפואי והן מבחינתם של החולים היה קשה להכלה.
“מבחינה רגשית זה לא היה פשוט. זה הרגיש לי לפעמים כמו הצצה ליום אצל חולי טרשת. כמה היום-יום שלהם מלווה ברופאים, בבדיקות, בכאב. כמה תסכול מלווה אותם כי בעצם אין תרופה למחלה כל מה שניתן לעשות זה רק למזער נזקים”.
חלק משמעותי נוסף היה בשיחות שקיימו הסטודנטים עם החולים לאחר היציאה מחדר הרופא. בחלק מהמקרים מסרו הסודנטים לחולים מידע על האגודה, על האפשרויות לקבלת מידע ולעל קבוצות התמיכה.
השיחות עם החולים אפשרו ללקבל תחושה של תרומה ייחדוית והגברת תחושת השליחות בעבודה עם חולי טרשת נפוצה.
יחד עם זאז, היו ימים בהם היו מעט חולי טרשת נפוצה במרפאה, והסטדונטים לא הצטרפו לביקור בחדר הרופאים.
אני רוצה להודות לדר. ארנון קרני ולדוקטור קולבעל הנכונות לאפשר לסטדונטים לעו”ס לבקר במרפאתכם ולחוות חוויה משמעותית כל כך.
רוצה להודות על היחס המקבל, השיחה בגובה העיניים, וסבלנות.
אין לי ספק שביקורים אלו במרפאה תורמים את גיבושם ובנייתם של עובדים סוצייאליים מחוייבים ובעלי תחושת שליחות.
