סקס והטרשת הנפוצה

מתוך MS Metters, עלון האגודה לטרשת נפוצה מס’ 47, ארה”ב

קשיים בתפקוד מיני מצויים אצל 70 עד 80 אחוז מחולי הטרשת הנפוצה, וכתוצאה, גורמים למצוקות גופניות ונפשיות כאחד. העלאת נושא זה והדיון בו נעשה לעיתים רחוקות. אנשים רבים נבוכים מעצם העלאת הנושא, ואינם יודעים אל מי ולאן לפנות.
הילרי פרידמן בדקה עם פרד פולי, נוירופסיכולוג ומומחה בנושא סקס והטרשת הנפוצה, מהם המחקרים הקיימים בנושא, ומהם עצותיו בצד המעשי של הנושא, כלומר, איך על נשאי המחלה להתמודד עם הקשיים.

האם יש צורך במחקר נוסף בנושא, ומה צריכה להיות מטרת מחקר כזה?

אומר פרד פולי: לבעיות בתחום הסקס יש השלכה גדולה על איך חולים מגדירים את איכות חייהם, כך שעלינו להוסיף לחקור ולמצוא דרכים לעזור להם להקטין את השפעת הבעיות על מה שהם רואים כאיכות חיים. למרות שיש יותר נשים חולות טרשת הנפוצה מאשר גברים, הידע שלנו על בעיות הגברים נרחב יותר, וזו נקודה שיש לתקן.

אנו נמצאים במהלך מחקר על אוכלוסייה מעורבת בהיקף די גדול (מעל 300 חולים). ממצאים ראשוניים מצביעים על כך שנשים מתייחסות לבעיות מיניות אחרת מהגברים. נשים מתייחסות וחוות את מיניותן בצורה הרבה יותר מורכבת ורחבה מהגברים. זה עשוי להסביר מדוע השפעת
ה “ויאגרה” על נשים נמוכה מזו שעל הגברים, למרות שמבחינה ביוכימית זה אמור להשפיע כמעט אותו הדבר.

נשים וגברים רבים מדווחים על אובדן החשק המיני. האם למרות זאת יש באפשרותם ליהנות מסקס ולחוות אורגזמה?

בהיעדר תשוקה קשה לגרום להתחלת פעילות מינית. אבל גם אז מערכת העצבים עדיין עשויה לאפשר להם ליהנות מסקס באופן הרגשי ואפילו להגיע לאורגזמה.

זוגות יכולים לנסות ולארגן באופן שונה או בשיטה אחרת את חיי המין שלהם. אפשר לנסות ולשפר באמצעות התקשורת הפיזית והמילולית ביניהם, למשל בעזרת מה שנקרא “שיטת המיפוי הגופני”, ואז גם אם לכאורה החשק המיני אבד, ניתן להגיע למצבים של הנאה מינית.

יש חשיבות רבה לכך שזוגות יקדישו זמן לשוחח על הנושא, על הפחדים הנובעים מחוסר היכולת לתפקד, ואיך למצוא את הדרך להתמודד ולשפר.

מה היא שיטת המיפוי הגופני, ואיך היא עשויה לעזור?

הכוונה היא למצוא בגוף את אותם האזורים העשויים לגרום להגברת הגירוי המיני ולהביא אותם לתשומת לב בן הזוג. על החולה להיות לבד באווירה נוחה ומתאימה ולשכב ערום. יש להתחיל ולנסות למצוא בעזרת מגע ומישוש מקצה האצבעות ועד קצה הראש, מקומות הנותנים תגובה נעימה וגם תגובה לא נעימה למישושים כאלה. יש לשנות את קצב המישוש ועוצמת הלחץ, כי כל דבר כזה עשוי לתת תוצאה שונה. התהליך צריך להימשך כ- 15-20 דקות. יש לנסות למצוא מקומות הגורמים לגירוי מיני גם במקומות בהם לא ניתן מראש לנחש שהם כאלו. תהליך המיפוי צריך לחזור על עצמו מספר פעמים, ומאוד רצוי לא לנסות ולהגיע במקרים אלו לאורגזמה, כי זו לא המטרה.

בגמר תהליך זה, יש כמובן לידע וללמד את בן הזוג על הממצאים, ולבקש ממנו לנסות ולחזור על התהליך על גוף החולה. חזרה על התהליך על גופו של בן הזוג, עשויה לעזור לחולה “להחזיר” לבן הזוג תשומת לב. כשאחד מבני הזוג נמצא במצב של ה “מקבל” עליו להתמקד בתפקידו זה ולהפך. היפוך התפקידים כל 15-20 דקות וקיום התהליך מספר פעמים בשבוע, יביא את בני הזוג לתקשורת מינית טובה יותר, ולשיפור גם בתחומים אחרים.

עד כמה בעיות בשלפוחית השתן או במערכת העיכול שכיחות במהלך פעילות מינית, ואיך מטפלים בהן?

מאחר והעצבים השולטים על כל הפעולות האלו סמוכים ובחלקם משותפים, חולי הטרשת הנפוצה אכן עשויים לסבול מבעיות כאלו. אבל, בהרבה מקרים הטיפול קיים ואפשרי. טיפול בבעיות אלו יתחיל בהערכה שתיעשה על ידי אורולוג המצוי בנושאי הטרשת הנפוצה, או ע”י הקבוצה הרפואית הטיפולית (אם יש כזו) אליה החולה שייך.

אם הבעיה היא חוסר יכולת להתאפק במהלך סקס, יש לשוחח על כך עם בן הזוג. פרד פולי מספר על אישה שהייתה בטיפולו ולא שלטה על שלפוחית השתן בעת אורגזמה לאחר ניסיונות לא מוצלחים של טיפול תרופתי, נפתרה בעייתה על ידי טכניקה של Intermittent self – catheterization אותה ביצעה לפני קיום יחסי מין.
אם לא מתחמקים מהנושא, מדברים עליו, ומאמצים תכנית להשתלט על הבעיה, כבר נעשה צעד להגברת הביטחון העצמי, ודרך לטפל בבעיות לפני מצב אפשרי של קיום יחסי מין. לדוגמא אם נוטלים תרופה המטפלת בבעיות של שלפוחית השתן, ניתן לעיתים לשנות את זמן נטילת התרופה או מינונה – אם יודעים על אפשרות של קיום סקס. דוגמא אחרת לשתות הרבה פחות מהרגיל. גבר יכול להיעזר בקונדום אם מדובר בדליפת שתן קטנה.
אישה המחוברת בקביעות לקטטר יכולה לרוקן את שקית השתן ולחבר בהקפדה יתרה את הצנרת, וכן למצוא תנוחות בהם נגרם פחות לחץ על חלקי הקטטר השונים, על מנת שלא תיווצר דליפה בעת הסקס. להלן דוגמת תנוחה המתאימה לאישה במצב כזה. האישה תשכב על גבה, רגליה על כתפי הגבר הנתמך בהישענות על ידיו. מצב זה מאפשר הקלת משקל הגבר על האישה. עוד תנוחה אפשרית, מצב בו הגבר נשען על ברכיו כשרגלי האישה על כתפי הגבר. תנועה זו יותר עדינה ופחות “לוחצת” את האישה ומאפשרת לה לשמור על רגליים סגורות.
כל זוג צריך לדבר על כך ולנסות למצוא את התנוחה הנוחה לו. עזרה במומחי מין או אחרים גם כן אפשרית לפי הצורך.

מה הן הסיבות לקשיי זקפה אצל חולי MS, האם הן פיזיות, מנטליות או מגוון של סיבות גם יחד?

קושי להגיע לזקפה או לשמור עליה לאורך זמן עשויה לנבוע מנזק למערכת העצבים הרלוונטית, אבל הרבה פעמים היא נובעת, אצל הגבר, מצער, דיכאון, שינוי בתפקידו המסורתי כ”גבר” הגורם לאבדן הביטחון העצמי.
כיום לגברים יש פתרונות רפואיים כגון הויאגרה ודומיה, ואולם יש חשיבות רבה גם לטיפול בצד הנפשי של הגברים חולי הטרשת הנפוצה. יש להביא אותם למודעות על יכולתם גם בתנאים המשתנים עקב מחלתם, וללמד אותם לתקשר עם בני הזוג והסביבה.

מה צריך גבר עם קשיי זקפה לעשות כצעד ראשון?

לבעיה זו יש הרבה פתרונות ורצוי שהגבר יהיה מודע לכולן, כך שיוכל לבחור לעצמו את הפתרון המתאים לו. להלן דוגמאות טכניות אפשריות:
יצירה זקפה ע”י גירוי האשכים ע”י ויברטור.
הכנסת הפין הרפוי לתוך איבר המין הנשי. טכניקה זו דורשת שהאישה תהיה מעל הגבר ואז אחד מבני הזוג מכניס את הפין פנימה. יש להיזהר מלהפעיל לחץ גדול על ידי האישה על מנת שהפין לא יפלט החוצה.
תרופות עשויות להיות מועילות גם כן. הזכרנו את הויאגרא אך יש תרופות נוספות הניתנות דרך הפה, ותכשירים אחרים כמו קרמים למשיחה על הפין, פתיליות להחדרה בשופכה וזריקות הניתנות ליד בסיס הפין.
לכל אחד מהתכשירים תופעות לוואי ויתרונות ויכולות שונות. רצוי כמובן להתייעץ עם אורולוג מומחה לפני השימוש וכן לעקוב על ההשפעות והצורך לנסות ולהחליף את התכשיר.
פתרון אפשרי נוסף – משאבת וקום מתוארת כשיטה יעילה על ידי גברים רבים. בטכניקה זו משאבה המקיפה את הפין מופעלת ידנית או ע”י בטריות, ויוצרת תת לחץ סביב הפין. כתוצאה נשאב דם לאזור ולתוך הפין וגורם לו לזקפה. בשלב זה מוסרת המשאבה ומותקנת טבעת גומי על בסיס הפין, על מנת למנוע מהדם שיזרום חזרה והחוצה מהפין. השימוש בטבעת מוגבל ל- 30 דקות על מנת שלא יגרם נזק (נמק) לפין. במקרים של יכולת ליצור זקפה, אך קושי לשמור עליה, אפשר להשתמש בטבעת בלי יצירת הואקום.

האם בעיות קוגניטיביות עשויות להיות בעלות השפעה על קשיים מיניים, ומה אפשר לעשות בנדון?

כ- 50% מחולי הטרשת הנפוצה חווים בשלב כל שהוא, בעיות ביכולת הריכוז שלהם, ביכולות החשיבה וכיוצא בזה. בדרך כלל אלו הן בעיות קטנות, אבל יכול להיווצר מצב בו חוסר הריכוז יכול לגרום לחולה “ללכת למקום אחר” באמצע האקט המיני, לאבד עניין וחשק.
כתוצאה ממצב כזה, בני הזוג עשויים לחשוב שהם לא שותפים טובים מספיק וחולה טרשת נפוצה עשוי להרגיש אשם. רגשות כאלו עשויים להגביר את חוסר היכולות עד להימנעות מקיום יחסי מין.
על מנת למצוא פתרון, צריך קודם כל להבין שהיעדר ריכוז הוא חלק אינטגרלי של המחלה. עייפות היא גורם המגביר את הסימפטומים, לכן כדאי להימנע מסקס בזמן עייפות. כדאי לסגור רדיו וטלוויזיה שלא ישמשו כגורם מסיח את הדעת. כדאי ליצור אוירה סקסית ורגועה עם הקשרים המתאימים לפעילות רומנטית וכיוצא בזה.

מאחר ועייפות היא גורם חשוב האם כדאי לתכנן פעילות מינית בבוקר במקום בלילה?

כן. הרבה זוגות מקיימים יחסי מין בערב כשהעייפות בשיאה. דברו על היתרון והאפשרות של סקס בבוקר. למרות שזה עשוי להראות משונה לקבוע השכמה מוקדמת לצורך סקס, לפעמים זה הפתרון הטוב ביותר לזוגות בהם יש חולה טרשת נפוצה, והמעונינים להמשיך ולקיים מערכת יחסים מיניים מהנה. אם סדר היום מאפשר זאת, למה שלא נעשה את זה?