הגשרים לחוסן פנימי

טיפול באמנות מסייע לילדי חולים בטרשת נפוצה לבטא את רגשותיהם

Living Bridges – the Schering AG Research Magazine :מתוך
(גשרים חיים – כתב העת לענייני מחקר של חברת שרינג)

בציור שציירו יעל קופרשמיד ויעל סבג נראה עץ בעל פנים רציניות, עומד בסופה המשתוללת סביבו. הסופה מנסה לעקור את העץ מהאדמה, אבל הודות לשורשיו החזקים הוא מסוגל לעמוד במערבולת הרוחות. בטקסט הנלווה מסבירות האמניות הצעירות את הציור: “העץ מסמל חולה בטרשת נפוצה, והסופה היא המחלה המנסה לעקור אותו מהמקום שהוא נטוע בו. האדם החולה מצליח לשמור על אחיזתו בקרקע באמצעות שורשיו (בני משפחתו)”. הציור ממחיש באופן מרשים את פחדיהם ותקוותיהם של ילדי חולים בטרשת נפוצה. שתי בנות ה-14 ציירו את הציור במהלך טיפול באמנות, טיפול מיוחד המיועד לסייע להן להתמודד עם המצב החדש. “פעמים רבות הילדים רואים בטרשת הנפוצה של הוריהם, התנסות פתאומית בלתי ניתנת לשליטה , המאיימת לא רק על החולה אלא על המשפחה כולה”, מסבירה ד”ר גרטרוד שרדר מחברת שרינג. ד”ר שרדר גם הייתה המתאמת של תערוכה בשם “טרשת נפוצה בעיניו של ילד”, שהתקיימה בברלין בשנת 2001. בתערוכה, פרי יוזמתה של האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר), הוצגו עבודות של ילדים ישראלים. טיפול באמנות הוא טיפול העושה שימוש בכוח הריפוי, התמיכה והחיזוק של הפעולה היצירתית ובכך פותח דרך לביטוי עצמי ולהבעה שאינה קשורה לשפה. תכונה זו היא העושה את הטיפול מתאים במיוחד לילדים ולצעירים, משום שפעמים רבות הם מצליחים לבטא את עצמם באמצעים יצירתיים טוב יותר מאשר במילים מופשטות. “ילדים גם מטמיעים בדרך שונה ממבוגרים”, מדגישה ד”ר רות יאנשק-שלזינגר מה“Atelier fur Kunst und Maltherapie”, סדנה לטיפול בציור ובאמנות בדרזדן. ד”ר יאנשק-שלזינגר, מטפלת באמנות ויועצת פסיכולוגית, עובדת כבר 20 שנה עם חולי טרשת נפוצה והיא יודעת זאת מניסיונה האישי. “התהליך היצירתי הוא דרך חשובה לביטוי רגשות קשים, בייחוד אצל ילדים”. טיפול באמנות מסייע להם לתאר את חששותיהם, לגלות את רגשותיהם הנסתרים, לסלק מחסומים מנטליים ובסופו של דבר גם לשחרר את מחשבותיהם הכמוסות ביותר”. במהלך הטיפול, הילדים מבטאים את רגשותיהם במונחים של צורות וצבעים, ופעמים רבות הם מלווים תקופה ארוכה במטפל באמנות בעל ניסיון רב.

ילדים להורים חולי טרשת נפוצה נמצאים במצב קשה במיוחד. “כשנודע להם על מחלת האם או האב, הם מגיבים על המחלה בצער ובייאוש, מאחר שהיא מערערת את כל המבנה המשפחתי”, מסבירה ד”ר יהודית האס, פרופסור לנירולוגיה בבית החולים היהודי בברלין. הילדים עדים לכך שאמם או אביהם מתחילים להיחלש ובריאותם הגופנית נפגעת, עד שבסופו של דבר הם זקוקים לעזרה רבה יותר. ואלה האנשים שבתנאים נורמליים היו מעניקים הגנה ותמיכה. יתרה מזאת, הילדים נדרשים להתמודד עם מחלה ש”אי אפשר לדעת את מהלכה”. ילד אחד הסביר את הציור שצייר במהלך הטיפול. “הדברים המפחידים אותי ביותר הם הבדידות, חוסר הביטחון, המצב שבו אתה חשוף לכל סכנה”. לעתים קורה שהורים וילדים נאלצים לוותר על תכניותיהם וחלומותיהם מהיום למחר. רגשות אשם מעיבים על האווירה המשפחתית. בשלב מוקדם מדי בחייהם, הילדים אמורים לקבל עליהם את האחריות לאחיהם הצעירים, לעבודות הבית או לטיפול בהורה. העומס של חיי היומיום ובית הספר מתחיל לבוא לידי ביטוי. בעיות כספיות מחריפות את המצב עוד יותר. ציוריהם של הילדים הישראלים המוצגות בתערוכה ממחישות רבים מההיבטים השונים האלה של טרשת נפוצה. הם מסייעים לאנשים מן החוץ להבין מה פירושה של טרשת נפוצה במשפחה. והם מאפשרים לנו לראות “דרך עיניהם של ילדים”, את השינויים העצומים שמחולל הסבל בחייהם של מי שלא לקו במחלה, ואת השפעתו הגדולה עליהם. “מלבד זאת הם מראים”, אומרת רות יאנשק-שלזינגר, “את הכוח המדהים של הילדים הלומדים לחיות עם המחלה תוך שמירה על גמישות ואופטימיות”.

ריפוי באמנות עשוי להיות גשר למציאת הדרך לחוסן הפנימי ולשמירה עליו. מטרתו אינה ליצור יצירת אמנות, אלא לעורר את הפוטנציאל היצירתי הטמון באדם, כך שיוכל להתמודד עם החוויות הכואבות על-ידי הבעתן בציור. כך ניתן להם יותר מקום לפיתוח אישי.

כשהורה מאובחן כחולה בטרשת נפוצה, גם הילדים נקלעים למצב קשה. עובדה זו באה לידי ביטוי בתערוכה בשם “טרשת נפוצה בעיניו של ילד”, שהתקיימה בברלין בשנת 2001, והציגה ציורים שציירו ילדים ישראלים, בנים ובנות להורים הלוקים בטרשת. כפי שנאמר בקטלוג: “יצירותיהם הן מסמכים מרתקים המראים לנו את מסעם של ילדים אלה לתוך עולמם הפנימי”. אף שפירוש הדבר שהילדים נדרשים להתמודד עם מפלצות ושדים, הם גם מוצאים מקור לשאוב ממנו את חוסנם.

כיתוב לציור: העץ הלוקה בטרשת עם שורשיו החזקים (המשפחה).