מחקר: שלבקת חוגרת (שינגלס) עלולה להגביר את הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה

תומס ה. מאו, לוס אנג’לס טיימס 11/6/11

התפרצות של שלבקת חוגרת (שינגלס) עלולה להגביר כמעט פי ארבעה את הסיכון לפתח טרשת נפוצה בשנה שלאחר מכן, אך הסיכון הכולל נשאר קטן – זאת על פי דיווחם של חוקרים מסין ביום חמישי האחרון.
וירוסים נחשבים לבעלי השפעה בהתפתחות של טרשת נפוצה, ובעבר נמצא קשר בין המחלה לבין הרפס זוסטר, הווירוס הגורם לשלבקת חוגרת. אך התוצאות החדשות שעליהן דווח בכתב העת Journal of Infectious Diseases הן הראשונות המכמתות את הסיכון.

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית המאופיינת בהרס של ציפוי המיאלין המכסה את העצבים ומונע מהם ליצור קצר. למחלה עלול להיות מגוון רחב של תסמינים, החל מעקצוץ וכאב מתונים בכפות הידיים והרגליים ועד לנכות חמורה ומוות. שיעור החולים בטרשת נפוצה משתנה במידה רבה ברחבי העולם, החל מ-2 מקרים לכל 100,000 ועד 150 מקרים לכל 100,000. שלבקת חוגרת היא פריחה בעור הגורמת לכאב יוצא דופן וליבלות כתוצאה מוירוס ההרפס זוסטר, אותו וירוס הגורם לאבעבועות רוח.

האפידמיולוג הרנג צ’ינג לין מהאוניברסיטה הרפואית בטאיפיי שבטאיוואן חקר יחד עם עמיתיו 315,550 מבוגרים עם הרפס זוסטר וקבוצת ביקורת של 946,650 בני אדם. החוקרים עקבו אחר הנבדקים במשך שנה על מנת לבדוק אם ישנה התפתחות של טרשת נפוצה, וגילו כי לקבוצה שסבלה מהתפרצויות של הרפס זוסטר היה סיכוי גדול פי 3.96 לפתח טרשת נפוצה בהשוואה לקבוצת הביקורת. בממוצע, הטרשת הנפוצה התפתחה כ-100 ימים לאחר השלבקת החוגרת. עם זאת, החוקרים ציינו ששיעור החולים בטרשת נפוצה קטן יותר באוכלוסיות אסייתיות בהשוואה לאוכלוסיות מערביות, ולכן יהיה אולי קשה להשליך מתוך ממצאיהם על שאר העולם.