מדובר בקבוצה ותיקה, היטרוגנית מבחינת מין וגילאים אשר עד לפני שלוש שנים עברה הרבה שינויים כולל החלפת מנחים והפסקה זמנית.

התחלתי ללוות הקבוצה משנת 2019, חברי הקבוצה שמחו לחזור לשגרה ולמפגשים, והתחלנו מסע חדש של  היכרות, עבודה קבוצתית וגיבוש בין חברי הקבוצה ושילוב חברים חדשים.  בהתחלה היתה נוכחות גדולה אך בהמשך התחיל לרדת מספר המשתתפים עם הזמן. הקבוצה הייתה צריכה להגדרת ציפיות, גבולות מחדש וכללי דיבור והקשבה לאחר. לא היה להם פשוט וחלק מההתנגדות הייתה דרך היעדרות מהמפגשים.

במהלך השנה הראשונה, עבדנו על הרבה תכנים בסיסיים, של ניהול מפגש בצורה שתאפשר מקום לכל אחד, כבוד הדדי בין חברי הקבוצה, פתיחות ושיתוף מהלב.  אך למרות כך , ולאור מגפת הקורונה נאלצנו להפסיק המפגשים הפרונטאליים ולהמשיך במפגשי זום מרחוק.

חברי הקבוצה היה להם קשה מאוד להתמיד ולהיכנס לזום, נכנסו באיחור, ניתוקים ברשת, ועוד ועוד. בכל זאת לקח לנו כמה חודשים עד שהתרגלו וניסינו והתחילו להיכנס לזום ולהביא עצמם, לבטא רגשותיהם ובעיקר עבדנו איך אפשר להתמודד ולקבל כלים שתעזור להם בתקופה הקשה, לעזור להם בתחושת הבדידות, הפחד מהשלכות הקורונה ולנסות לנהל היום שלהם בצורה מטיבה.

השנה 2022 חזרנו למפגשים פרונטאליים, והשמחה הייתה גדולה של חברי הקבוצה. חיכו בהתרגשות לחזרה לפורום קבוע, יציב ובטוח. המשכנו בתוכנית שלנו לחיזוק וגיבוש הקבוצה, אם זה במהלך המפגשים החודשיים, וגם דרך קבוצת הואטסאפ וגם באירועים החיצוניים כמו ארוחה משותפת בחודש צום רמדאן, שחיזקה הגיבוש בין חברי הקבוצה .

בנוסף לזה, השנה עבדנו על נושאים שונים, קבלה עצמית, כלים להתמודדות עם מצבי תסכול וכאב וחוסר שליטה, קשר בין גוף ונפש ורגשות, נושא הסליחה והסליחה העצמית, התחברות לילד הפנימי ובדיקה מחודשת לעניינים המשמחים ותומכים בחיינו ובחייהם של חולי טרשת

Image: Scott Graham – Unsplash