יפוי כח רפואי לעומת אפוטרופסות לגוף

מאת: אפרת פריימן, עורכת דין ומגשרת

לצערנו הרב, אנשים רבים נופלים למשכב במהלך חייהם, לעיתים בגיל צעיר אך לעיתים קרובות יותר, כאשר הם מגיעים לגיל זקנה. חלקם מאבדים טרם פטירתם את היכולת הקוגניטיבית לקבל החלטות עצמאיות בנוגע לטיפול הרפואי לו הם נדרשים.

חוק זכויות החולה (6991ׂׂ) קובע, כי אסור לתת טיפול רפואי לאדם, או להימנע ממתן טיפול רפואי לאדם, ללא הסכמתו, או התנגדותו, “מדעת”. ולכן, כאשר חלילה אנו במצב רפואי בו לא ניתן לקבל את הסכמתנו “מדעת”, זמנית או תמידית, בני משפחתנו נאלצים, נוסף על עול הדאגה לשלומנו ולרווחתנו, לפנות אל בית המשפט לענייני משפחה, מצויידים במסמכים רפואיים, ולקבל מינוי כאפוטרופסים על גופנו.

בית המשפט, בסמכותו מכח חוק האפוטרופסות (2691), ימנה כאפוטרופוס/ים על גופנו את האדם הנמצא מתאים ביותר לתפקיד. רצוי בת או בן משפחה: בן-זוג, ילדים, הורים, אחיות או אחים.
במקרה הטוב, תהיה הסכמה בין בני המשפחה הקרובה לגבי זהות האדם, או האנשים, שיתמנו.
במקרה הלא כל כך נדיר, עלול לפרוץ ויכוח בין בני המשפחה, גבי זהותו/ם, או לגבי הטיפול הנחוץ לחולה. בהעדר הסכמה בין בני המשפחה, ימנה בית המשפט אדם זר לתפקיד, אפילו עו”ד או תאגיד אפוטרופסויות, כאפוטרופוס על גופו של החולה. לאדם זה תינתן היכולת לקבל החלטות רפואיות אותן הוא משער שהיה האדם החולה עצמו מקבל.

יש להבין כי לפעמים מתרשם בית המשפט כי בני המשפחה הקרובים נמצאים בניגוד עניינים בין טובתם הם, לבין טובת החולה. או שהם מתווכחים בינם לבין עצמם לגבי מה היתה החולה עצמה מחליטה. כך למשל: ילדי החולה יכולים להתווכח אם למכור את דירת החולה, על מנת לממן אשפוז סיעודי, ניתוח מציל חיים וכיו”ב.

מינוי אדם זר הינו פתרון נכון משפטית, אך עצוב מאד מנקודת מבטו של החולה. השאיפה שלנו היא כי האדם שמקבל את הסמכות לקבל אחריות על בריאותנו, ולפעמים על חיינו עצמם, ידע לפעול בהתאם לרצוננו הידוע, או המשוער, תוך שמירה על כבודנו.

על מנת למנוע מצבים מהסוג המתואר לעיל, נקבע בחוק זכויות החולה (סעיף 29ׁׂ) כי לכל אדם האפשרות לחתום על יפוי כח רפואי בו ייקבע מפורשות: מי הם האנשים עליהם היא סומכת לקבל במקומה, החלטות רפואיות, מה הם סוגי ההחלטות הרפואיות לגביהם ניתן יפוי הכח, האם ברצונה כי חייה יוארכו באופן מלאכותי, או לא.

חשוב להבין – יפוי הכח הרפואי אינו מתייחס למחלה ספציפית או טיפולים ספציפיים. בכך עוסק מסמך הנקרא “הנחיות החולה הנוטה למות”, בו נעסוק בנפרד. יפוי הכח הרפואי מהווה תחליף לאפוטרופסות על גוף, והוא מסמך שבעיקרו מצביע על האדם עליו אנו סומכים, ואשר וידאנו כי יקבל החלטות אותן אנו היינו אנו עצמנו מקבלים, לו יכולנו.

אין חובה לחתום על יפוי הכח בפני עורך-דין. אפשר גם מול עובד סוציאלי, אחות או רופאה.

יפוי הכח הרפואי נשאר תקף ל- 21 שנים, ואם במהלכן, חלילה, איבדנו את כושרנו לקבל החלטות – הוא נשאר בתוקפו עד מותנו.