עו"ס לאה ברוך

MSW מומחית בריאות
המרכז לטרשת נפוצה- שיבא , תה"ש

  1. ש- מהן הדרכים / השיטות המומלצות מלבד פסיכולוג .להרפיה במתח ומיקוד והתרכזות לאור המחלה ?
    ת- קיימות דרכים מגוונות להרפיית מתח. לעתים ניתן להיעזר במסגרת המשפחתית או החברתית.
    בנוסף ניתן להיעזר בפעילות ספורטיבית אותה ניתן להתאים לכל אחד לפי יכולתו התפקודית.
    אפשרות אחרת לפנות לרפואה משלימה לאחר אבחון רופא ממיין.
    ניתן להתאים טיפול כגון: רפלקסולוגיה שיאצו, יוגה, דיקור.
    בכל קופ”ח יש יחידה לרפואה משלימה במחיר מסובסד לחברים וגם במסגרות בתי מחולים.
    ניתן גם להיעזר בדמיון מודרך וביו פידבק. במקרים כאשר ההפרעה ניכרת, מומלץ לפנות לאבחון פסיכיאטר וניתן להיעזר ולהתגבר על המתח באמצעות טיפול תרופתי.
    לגבי מיקוד וריכוז יש לאבחן את מקור הקושי ולפעול בהתאם להמלצות. ניתן לאמן את המוח בתחום הקוגניטיבי באמצעות תרגילים לאחר המלצת הצוות הרפואי, הפסיכולוגי וריפוי בעסוק. במרכז לטרשת נפוצה בבי”ח “שיבא“ מטפלים בתחום מיקוד וריכוז תחום קוגניטיבי, באופן פרטני וקבוצתי.
    הערת המערכת: וכן בבית החולים הדסה בהר הצופים .
    ש
  2. ש- מה לדרוש להקל על עצמי כשבעלי רוצה להתגרש ?
    ת- לא ברור ניסוח השאלה. האם הכוונה לתחום קונקרטי או רגשי והאם ההחלטה סופית או ניתנת לשינוי. נדרשת הערכה זוגית במידת האפשר וטיפול זוגי אם קיימת נכונות להשקעה.
    לעתים, חש אחד מבני הזוג כי האדם השתנה מאד ואינו דומה לאדם לו נישא.
    יש קושי להסתגל לשינוי . יש לציין, כי גירושין ביוזמת צד אחד, עלול לגרום למשבר ולתגובות אבל, שילוב של גירושין וחולי יכול לגרום למצוקה כפולה ויש צורך בעיבוד התחושות, כדי להסתגל לשינוי.
    ניתן להיעזר בטיפול פסיכוסוציאלי במסגרת רפואית או במחלקה לשירותים חברתיים בקהילה, ביחידות לטיפול בית של קופ”ח או באופן פרטי.
    ש
  3. ש- אני כבר שנתיים סובל מהפרעות דהריאליזציה . האם יש קשר לזה ולטרשת נפוצה? האם לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג?
    ת- מומלץ להפנות שאלה זו לפסיכיאטר.
    ש
  4. ש- האם ניתנת עזרה במימון או סבסוד טיפול פסיכולוגי?
    ת- בכל קופת חולים קיים הסדר שונה לטיפול פסיכולוג או עובד סוציאלי. לעתים מאשרים קיום הטיפול במסגרת יחידה לטיפול בית של הקופה או אצל מטפלים עצמאים המצויים בהסדר, כאשר מספר הטיפולים מוקצב מראש ובמחיר מסובסד. חלק מהקופות מאשרים טיפול פסיכוסוציאלי במרכז הרפואי בו המטופל מצוי במעקב רפואי. לטיפול כזה יש יתרונות מאחר ויש רצף טיפול תוך תיאום עם הגורם הרפואי המטפל או צוות רב מקצועי ושיקומי אחר, המכירים את המחלה ואת המטופל או המשפחה.
    ש
  5. ש- האם כדאי לספר לילדים מתחת לגיל 18 שההורה חולה?
    ת- חלק מהמטופלים נוטים לשמור את האבחנה בסוד מתוך מחשבה כי יכבידו על הילדים וישבשו את שיגרת חייהם. הדבר אפשרי יותר בתחילת המחלה כאשר התסמינים אינם נראים לעין וקשה כאשר הם ניכרים.
    באופן כללי, ניתן לומר כי השיתוף, חיובי לקירוב בין ההורה לילד. לעתים זוכה ההורה להבנה והירתמות הילד לעזרה קונקרטית. השיתוף תורם, לצמצום התסכול עקב אי פעילות ההורה או נטילת חלק בבילוי ובצוע משימות בשגרה. שיתוף חוסך אנרגיה רבה ומתח מיותר הנדרשים לצורך שמירת הסוד ומונע את הצורך לשקר לילד. עם זאת, נדרשת הערכה אישית לגבי כל ילד, מצבו הייחודי, התפתחותו, רגישויותיו ויכולת ההתמודדות והעניין שמגלה כדי לבחון את המועד המתאים. ישנם הורים המשתפים ילד בגיל גן ובה”ס ואחרים המעדיפים לבצע זאת בגיל ההתבגרות . ההורה יכול להיעזר באיש מקצוע עובד סוציאלי או פסיכולוג או יועץ במסגרת החינוך, כדי להתאים את ההסבר לפי גילו ויכולתו להתמודד. כמו כן, ניתן להיעזר, בחוברות הסברה של האגודה לטרשת נפוצה. לכל ילד תגובה שונה. יש ילדים שיגלו סקרנות ורצון לסייע. אחרים יפגינו כלפי חוץ אדישות, חלק יבטאו כעס עקב אי יכולת ההורה לבצע פעילויות משותפות ויהיו כאלו שיתכנסו בעצמם. כל התגובות הינן נורמליות ומעידות על שלבי האבל טבעיים שעובר הילד.
    ש
  6. ש- עצות כלליות לאדם החולה ובני משפחתו בהתמודדות עם מחלת הטרשת הנפוצה. קיימות דרכים מגוונות, להתמודדות עם טרשת נפוצה נתייחס למישורים רגשיים ומעשיים:
    ת- התמודדות רגשית –
    טיפול פסיכו- סוציאלי (נפשי חברתי) פרטני יכול לסייע בהתמודדות עם השינויים לאורך שלבי המחלה.
    ניתן לדמות זאת לאבן המושלכת למים ועושה גלים סביבה. כך השלכות המחלה אצל החולה בכל תחומי החיים ובהקבלה אצל המשפחה הגרעינית והמורחבת. כמטפלת משפחתית, אני ממליצה על תקשורת פתוחה בתוך המשפחה, סביב השלכות המחלה בהתאם לשינויה. מניסיוני, לעתים אנשים חושבים בטעות, כי שיתוף האחר, עלול להכביד ולצער. מתוך רצון לגונן, הם אוגרים בתוך עצמם “ ומתכנסים בקונכייה”.
    עם השנים חוסר השיתוף בתחושות, עלול לגרום לריחוק. שיחה פתוחה עשויה לתרום לקירוב. ניתן להיעזר באיש מקצוע, במידה ויש קושי בקיום השיחה. ניתן להיעזר בקבוצות תמיכה עפ”י ענין משותף כגון: מאובחנים חדשים, וותיקים ,תמיכה לבני זוג או למשפחות, קבוצות תמיכה לנוער וצעירים .יש לבדוק במקום בו הנך מטופל קיום מסגרות כאלו , כמו כן, ניתן לפנות לאגודה לטרשת נפוצה לברור זמינות השירות קרבת אזור מגוריך. בבי”ח ”שיבא” נפתחת בקרוב קבוצה למאובחנים חדשים וקבוצה לבני זוג נמצאת בתהליך הקמה.
    ש
    התמודדות מעשית-
    העשייה למען עצמך, מגבירה תחושת שליטה וחיוניות לעומת המתנה ו”ישיבה על הגדר” בתקווה כי משהו יקרה מעצמו. העשייה יכולה לתרום למישור הנפשי ולשפור מצב הרוח בנוסף למישור הפיסי.
    מומלצת פעילות ספורטיבית כגון: הליכה, שחיה, התעמלות מותאמת, יוגה, פילאטיס ניתן להתאים ולהפנות כל אחד גם המוגבל ביותר לפעילות בהתאם למצבו התפקודי. במידת האפשר מומלץ להמשיך בשגרה תעסוקתית. תעסוקת פנאי : לקיחת חלק בלימודים, הרצאות סדנאות להעשרה.
    חיפוש אחר עיסוק בעל משמעות- עבודה, התנדבות, תחביב.
    ש
  7. ש- האם יש מחקר/ המלצות לכיוונים טיפולים התומכים בחולים בשלבים הראשונים של המחלה?
    ת- נראה כי מירב ההשקעה הרגשית מתמקדת בהתמודדות יום יומית.
    קיימים מחקרים רבים, בנושא התמודדות החולה והמשפחה עם מחלת הטרשת הנפוצה, המראים כי קבלת תמיכה הן לחולה והן למשפחה מסייעת להתמודדות טובה יותר והסתגלות למצב החדשלעתים התמיכה יכולה להתקבל במסגרת המשפחה או החברים. לעיתים תמיכה זו אינה זמינה/ או שאינה עונה על הצרכים ואז מומלץ להיעזר בתמיכה רגשית מקצועית. ניתן לקבל תמיכה זו, ע”י עובד סוציאלי או פסיכולוג. נדרש אבחון כדי לקבוע את שיטת הטיפול המתאימה:
    (דינמי, או קוגניטיבי ,התערבות ממוקדת בשעת משבר, טיפול משפחתי (מקום הטיפול) בבי”ח, קופ”ח בקהילה או באופן פרטי (משך הטיפול) קצר או ארוך טווח (וכן החלטה האם כדאי שהטיפול יהיה פרטני או במסגרת קבוצת תמיכה. לעתים ,מספיקה התערבות בשעת משבר כאשר המטופל הינו מאובחן חדש וניתן לסייע לו בהתארגנות ראשונית ,במתן ותיאום מידע רפואי, חיזוק הכוחות וסיוע בחזרה ככל האפשר לחיי שיגרה. לעתים עזרה קונקרטית כגון עזרת מטפל במימון חלקי של ביטוח לאומי יכול להקל על  ההתמודדות היום יומית ונדרש סיוע במיצוי הזכויות כדי לקבל מימון זה.
    ש
    הערת המערכת: לאגודה מס’ ספרים בנושא הנפשי-משפחתי וכן , קב’ תמיכה לחולים בשלבים הראשונים של המחלה.