תחי מדינת ישראל: מדליקי משואות הבקעה

המתנדבת שלא נותנת לנכות לעצור אותה: ” זו התרופה שלי”

מאת: מלי פיליפסבורן

שרה סנדטש מיהוד, שנולדה כבת לניצולי שואה, חולה כיום בטרשת נפוצה ומתניידת באמצעות כסא גלגלים.

כל זה לא מפריע לה לחרוש את העיר כדי לסייע לגמלאים, נכים, ניצולי שואה ולכל מי שזקוק לעזרה.
” אני דוגמה לאנשים עם מוגבלות שעושים משהו עם עצמם למען הקהילה ולמען כולם”, היא אומרת בחיוך.
רצה הגורל, ורק בשבוע שעבר עשינו לכם היכרות חלקית עם שרה סנדטש, תושבת יהוד שסייעה במשך כשנתיים לבת עירה, קלרה אוחנה, לזכות בהכרה כניצולת שואה. המאבק הבירוקרטי הסתיים עם חיוך גדול על פניה של אוחנה, שבזכות ההכרה הזו היא סוף סוף יכולה להמשיך לחיות בכבוד עד יומה האחרון.
אלא שהמעשה הזה של סנדטש הוא פסיק קטן בעשייה רבת השנים של מי שנחשבת לפעילה חברתית ומתנדבת ותיקה בעיר.

סנדטש, שהוכתרה כיקירת העיר יהוד- מונוסון בעבר, היא בת להורים שורדי התופת של אושוויץ ושל סכין המנתחים של ד”ר מנגלה. למרות שהיא חולה בטרשת נפוצה ומתניידת באמצעות כסא גלגלים, זר שהיה נתקל בה לא היה מאמין לשפע העשייה שיש מאחוריה. היא אם לארבעה ילדים וסבתא לשמונה נכדים ונכדות. היא נולדה בגרמניה, עלתה לארץ ב-1948 עם הוריה, שירתה בצבא כמורה-חיילת ומשנת 1972-1994 היא לימדה בתיכון מקיף.

לאחר 25 שנות הוראה, במהלך טיול שנתי כמחנכת כיתות י”ב היא נפצעה ונאלצה לפרוש מהעבודה, ובשנת 2002 היא אובחנה כחולה במחלת הטרשת הנפוצה.

מאז 1996 אפשר לראות אותה מובילה ומתניעה תוכניות למען הקהילה, כשבין השאר היא התנדבה במשמר האזרחי, בתחנת מסובים ובמתנ”ס יהוד. כיום תוכלו למצוא אותה תורמת מזמנה עבור שי”ל בסיוע לניצולי שואה וייעוץ לקשיש.

בזכות הידע הרב שצברה בזכויות ניצולי שואה, היא הצליחה להביא לכך שעשרות ניצולים יקבלו תגמולים מהאוצר ורנטות מגרמניה.

כמו כן, תוכלו למצוא אותה מסייעת בסניף הביטוח לאומי ביהוד, בקופת החולים, וזו רק רשימה חלקית. בעיקר היא עוזרת לכל מי שידו אינה משגת, כשהיא עושה זאת תוך סבלנות ואכפתיות מעוררי הערכה רבה, כשאחד הפרוייקטים שלה הוא קידום נושא הנגישות. “המסר הכי גדול שלי הוא לאנשים עם מוגבלות”, היא אומרת בצנעה רבה. “אני רואה אותם בדיכאון שבו הם שרויים, ואומרת להם: צאו מהדיכאון. התנדבו, זה יעורר, יחיה אתכם, יכניס בכם חיים ויפיג את הדיכאון. בהרצאות שאני מעבירה אני פותחת בשיר “תקווה” של מירי מסיקה ובשיר “מתנות קטנות” של רמי קליינשטיין. אני מספרת על עצמי ואומרת שזו לא בעיה להיכנס למרה שחורה ולהיות למטה. צריך להכיר את הבעיות ולזרום איתן, לראות תמיד הלאה וקדימה את החיובי. אני מתנדבת וזו התרופה שלי. אני חושבת שאני דוגמה לאנשים עם מוגבלות שעושים משהו עם עצמם למען הקהילה ולמען כולם”.