דברים בוועדה – 14/07/15

מאת אמל ג’אבור

קוראים לי אמל ג’אבור, בת 50 מנצרת
נשואה פלוס ילד
חולה במחלת הטרשת הנפוצה כ 13 שנים

טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים שפוגעת בתפקוד התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית

המחלה מתבטאת ב: כאבי ראש, ערפול ראיה, חולשה ונימול בגפיים, חוסר שליטה ובריחת שתן, עייפות, הליכה לא יציבה וכל מיני סימפטומים אחרים.

המחלה באה בצורת התקפים לא צפויים, אשר משבשים את נוהל החיים הנורמלי
ישנם כ 6000 חולים במחלה זו בארץ, כ 13% מהם ערבים.באתי כאן היום כדי לייצג הרבה חולים מהמגזר הערבי שלא יכולים להגיע לפה בגלל בעיות ניידות וחוסר יכולת לצאת מהבית.

יש לנו בעיה רצינית עם הביטוח הלאומי, הם רואים בן אדם כמוני שהולך בצורה רגילה, אז הם חושבים שאנחנו מנסים לרמות אותם. מה שהם לא יודעים, זה שלמרות שאני הולכת יש כל מיני סימפטומים אחרים שלא רואים בעין

מתחקרים אותנו כאילו אנחנו רמאים, ובמקום לעזור לנו, חולי טרשת נפוצה, שממילא מצבנו קשה, הם מקשים עלינו עוד יותר.

חוץ מזה, הקצבאות נמוכות, ובכפרים ובערים הערביים אין נגישות בכלל לאדם חולה עם כיסא גלגלים או הליכון, וחלק מהם לא יכולים לצאת מהבית בכלל.

משרד הבריאות לא מאשר כיסאות גלגלים משוכללים שעוזרים בניידות.

קופות החולים מטרטרות את החולים לטפסי התחייבות הלוך ושוב, ובסוף מסרבים, ושוב הרופא צריך להתערב. מוציאים את הנשמה אני היום הצלחתי להגיע לפה, אבל יש הרבה חולים שהמחלה אצלם מתקדמת יותר ובקושי יכולים לצאת מהבית אפילו.