אחרי שנתיים של מאבק: קלרה אוחנה מיהוד הוכרה בניצולת שואה

בגלל טעות קטנה בתעודת הזהות שבה נכתב כי אוחנה נולדה בטורקיה ולא באיטליה, אוחנה לא הוכרה עד היום כניצולת שואה * אחרי שנתיים של מאמצים קדחתניים להביא לתיקון הטעות הזו, פקיד אחד באיטליה ומתנדבת שרה סנדטש הצליחו לעשות צדק * “כבר 25 שנה שאני לבד והבדידות הזו קשה מאוד. עכשיו אוכל סוף סוף לחיות בכבוד”, היא אומרת בהתרגשות

שנתיים תמימות של מאבק הסתיימו בחודש שעבר עם חיוך על פניה של קלרה אוחנה, ניצולת שואה בת 78 שסוף סוף זכתה לקבל הכרה כבעלת זכויות במשרד האוצר. בעיקר בגלל טעות טכנית, אוחנה לא הוכרה עד היום כניצולת שואה, ורק בפעילות מאומצת שלוותה על ידי המתנדבת בשירות יעוץ לאזרח (שי”ל), שרה סנדטש, הצליחו השתיים להביא לעשיית צדק ולשיפור איכות חייה. השבוע נפגשו השתיים פעם נוספת במשרדי עיריית יהוד – מונוסון כדי לשחזר את המהלכים שעברו בשנתיים האחרונות עד לקבלת ההכרה באחוזי הנכות כניצולת שואה.

סיפורה של אוחנה מקומם, בעיקר בגלל העובדה שהבירוקרטיה מנעה ממנה לקבל את זכויותיה עד היום. בשנת 2010 היא פנתה לעורך דין פרטי כדי שיטפל במקרה שלה מול רשויות המדינה.

אחרי שנתיים של מאבק

[לאחר שבתעודת הזהות שלה נרשם בטעות כי היא נולדה בטורקיה, בעוד היא נולדה וחיה עם משפחתה באיטליה ובתקופת השואה היא שהתה ברומא. למרות זאת, עורך הדין לא הצליח לפעול בעניין והפסיק את הטיפול בתיק.

כעבור שלוש שנים מי שנרתמה לסייע לה היא סנדטש, שמשחזרת: “בשנת 2013 קיבלתי פני יה מאגף הרווחה בעירייה לסייע לקלרה לקבל את זכויותיה. פניתי לשגרירות איטליה בישראל כדי לקבל סיוע עם איתור תעודת הלידה, אבל בשגרירות סירבו לעזור ולכן החלטתי לפנות למשרדי העירייה שבה היא נולדה וחיה. שלחתי אליהם בקשה מפורטת באיטלקית, אבל לא הצלחתי לקבל תשובה. לא ויתרנו, ניגשנו לביהמ”ש כדי להכין תצהיר לפיו קלרה נולדה באיטליה וחיה שם בתקופת השואה. הגענו למשרד הפנים כדי לשנות את הפרטים בתעודת הזהות ולציין כי היא נולדה באיטליה. בגלל הבירוקרטיה, במשרד הפנים סירבו לקבל את התצהיר”.

מן הסתם, הטרטור גרם למרמור ולא רק אצל אוחנה. סנדטש: “זה גרם לי לכעס גדול. איזו דרך ארוכה ומתישה צריך לעבור ניצול שואה כדי שהרשויות במדינה יכירו שנעשתה טעות אנוש ויבינו שהאישה הזו אכן שרדה את השואה ושאביה נלקח ממנה למחנה ריכוז?”. למרות התשובות השליליות, סנדטש לא התייאשה ופנתה פעם נוספת למשרדי העירייה באיטליה, גוללה את הסיפור, אך הפעם היה על הקו פקיד שהשקיע רגע מזמנו והחליט להירתם עבור אוחנה. הוא ירד לברר את העניין בארכיון העירוני ומצא את תעודת הלידה של קלרה ומשפחתה, וכל החומר שוגר תוך זמן קצת לישראל. “זה היה מדהים אין פקיד אחד מצליח לעשות שינוי כה גדול ופתאום נמצא כל החומר”, אומרת סנדטש. “פניתי לקריה האקדמית אונו כדי לקבל סיוע משפטי, ושתי עורכות דין סייעו בהתנדבות כדי להכין בקשה רשמית עם כל המסמכים. במשך שנה המתנו לטיפול בבקשה ולמרות זאת, לא ויתרנו”.

בחודש שעבר היגע המכתב המיוחל שבישר כי קלרה הוכרה כבעלת 90% נכות כניצולת שואה, ושיהיה זכאית לקבל כספי פיצויים מכובדים מידי חודש. “אני בד”כ לא פותחת אף מכתב ומיד מביאה אותו לשרה. פתחנו אותו יחד והיה כתוב שם שהם הכירו בי כניצולת שואה שזכאית לפיצויים”, אומרת אוחנה בהתרגשות. “סבלתי כל החיים שלי, אני עד היום גרה בדירת חדש וחצי של עמידר, וכבר 25 שנה שאני לבד והבדידות הזו קשה מאוד. בגלל הנאצים האלה החיים שלי קשים. הייתי ילדה בת שבע כשחיינו ברומא, אבא שלי הלך כרגיל לעבודה, ופתאום עצרו אותו הנאצים, ימח שמם, ביקשו ממנו פספורט וכשראו שהוא יהודי, הם לקחו אותו למחנה הריכוז באושוויץ. במשך שלוש שנים לא ידעתי מה קרה לאבא שלי, והסבל הזה מלווה אותי במשך כל החיים. עד היום קשה לי לשמוע גרמנית. עכשיו, כשקיבלתי את הפיצויים, אני יכולה לחיות יותר בכבוד, ולהביא לי מטפלת בערב כדי שלא אהיה לבד. אוכל כעת גם להחזיר חובות וסוף סוף לחיות בכבוד, הרי איך אפשר לחיות מקצבת זקנה של 2,700 ₪? למרות הכל, אני אוהבת את המדינה שלי. אנחנו צריכים לנשק את האדמה שיש לנו. נהרגו כאן אלפי חיילים כדי שתהיה לנו מדינה. צריך לנשק למשפחות שלהם את הידיים על כך שילדיהם נלחמו למען המדינה שלנו”.

סנדטש: “אני שמחה שהצלחתי לעזור לקלרה. היא באמת אישה מיוחד ויוצאת דופן. זה בדיוק תפקידנו בש”ל. ראשת העירייה, יעלה מקליס: “אני גאה במתנדבים המסורים של ארגון שי”ל הפועלים במשך כל ימות השנה למען הניצולים והזכויות שלהם. עיריית יהוד – מונוסון עושה ככל שעל ידה לשפר את איכות חייהם, כולל העשרת פעילות הפנאי והתרבות של ניצולי השואה החיים בעיר”.

שי”ל פועל בסיוע המשרד לשירותים חברתיים ועיריית יהוד – מונוסון תחת ניהולה של אורית רזיאל מליחי, ומטפל בכל חודש במאות פניות של תושבים בנושאים משפטים שונים.