שיתוף במאמצי מחקר גלובאליים בנושא טרשת נפוצה בפגישת ECTRIMS/ACTRIMS – נובמבר 2011

תקציר
למעלה מ-7,000 חוקרים התכנסו באמסטרדם בין ה-19 ל-22 באוקטובר 2011 להציג ממצאים בכינוס משותף של ECTRIMS (הוועדה האירופאית לטיפול ומחקר בטרשת נפוצה) ו-ACTRIMS (הוועדה האמריקאית לטיפול ולמחקר בטרשת נפוצה). למעלה מ-1100 מצגות מדעיות ושלטי תצוגה כיסו למעשה כל היבט מחקרי במאמצים לבלימת התקדמות מחלת הטרשת הנפוצה, חזרה לתפקוד וביעור מוחלט של המחלה. בין הממצאים שהוצגו ניתן למצוא את התוצאות האחרונות של ניסויים קליניים משמעותיים בטיפולי טרשת נפוצה חדשניים, גורמי סיכון אפשריים, המנגנונים שבבסיס המחלה, גישות שיקום, CCSVI ועוד. להלן עיקרי הדברים וסיכום ביתר הרחבה. גישה חופשית לתקצירי הכנס זמינה באתר האינטרנט ECTRIMS/ACTRIMS 2011. קראו פרשנויות בבלוג של החברה הלאומית לטרשת נפוצה. צפו בסרטוני וידיאו של חוקרים נבחרים.

עיקרי הדברים:

בלימת טרשת נפוצה

• תוצאות ראשונות מניסויים קליניים בשלב מאוחר של תכשירים חדשים אשר חלקם, אם יימצאו בטוחים ומועילים, צפויים לצאת לשוק ב-2012 ו-2013.
• ניכרה התקדמות לקראת גישות מותאמות אישית לטיפול בטרשת נפוצה, או “רפואה מותאמת אישית”, כולל מאמצים למצוא אותות בלתי-פולשניים או ביו מרקרים אשר עשויים לתת אינדיקציה על התגובה לטיפול ומהלך המחלה ועשויים לזרז את הניסויים הקליניים.

שיקום

• הוצג פוטנציאל מלא של משטרי שיקום ותרגול טיפוליים לסיוע בחזרה לתפקוד של חולי טרשת נפוצה, כולל גישות לטיפול בסימפטומים מפריעים כגון כאב, בעיות קוגניטיביות, עייפות ורעד. בנוסף, 19 מצגות התמקדו ב- Chronic Cerebrospinal Vascular Insufficiency (מחסור כרוני בזרימת דם ורידית בגולגולת ובעמוד השדרה) ובטרשת נפוצה. רבים דווחו על שכיחות של CCSVI אצל חולי טרשת נפוצה בהשוואה לבקרות, עם תוצאות סותרות. אחרים דווחו על ממצאים חדשים הקשורים לטכניקות הדמיה וממצאים פתולוגיים.

חיסול

• גנים הגורמים לאנשים להיות רגישים לטרשת נפוצה מהווים רק 30% מגורמי הסיכון, כאשר היתרה עשויה לנבוע מגורמים סביבתיים. הוצגו ממצאים בנוגע לגורמי הסיכון ולגורמי הגנה אפשריים, כולל מידע חדש אודות האופן שבו המעיים שלנו משפיעים על הפעילות החיסונית וכן רמות ויטמין D בזרם הדם. מחקרים חדשים מתבצעים לזיהוי גורמי סיכון אצל ילדים עם טרשת נפוצה ולצורך בחינה האם תוספי ויטמין D הניתנים במהלך הטיפול יכולים למגר את חומרת מחלת הטרשת הנפוצה.

סיכום:

מחקר בנושא בלימת ההתקדמות במחלת הטרשת הנפוצה – טיפולים ניסיוניים הנמצאים בתהליך ניסוי
בין המחקרים המדווחים היו כאלו עם תוצאות ראשוניות מהשלב המתקדם של ניסויים קליניים. חלק מטיפולים אלה אשר יימצאו בטוחים ומועילים, עשויים לצאת לשוק בשנת 2012 או 2013. ככל שהמחקרים המצויים בתהליך ביצוע יספקו יותר מידע לגבי דרכי הפעולה, היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים של שיטות טיפול חדשניות אלה ואחרות, כך יתבהר יותר כיצד ניתן יהיה להשתמש בכל אחת מהן בנפרד או במשולב, אם וכאשר הן תאושרנה לשימוש.

• (Biogen Idec) BG-12 – תוצאות ניסוי שלב III במחקר DEFINE של הטיפול האוראלי ב-RRMS, שנבדקו פעמיים או שלוש פעמים ביום כנגד פלצבו במשך שנתיים, השיגו משמעות סטטיסטית בכל התוצאות הראשוניות והמשניות שנמדדו, כולל הפחתה בשיעור הפציינטים אשר חוו הישנות של המחלה לאחר שנתיים (כ-26% בקבוצות המטופלות לעומת 46% של אלו בפלצבו – הפחתה של עד 50%), צמצום הסיכון להתקדמות בהתפתחות המחלה (עד ל-38% לעומת הפלצבו), והפחתת פעילות המחלה שנצפתה ב-MRI. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו הסמקה (בכ-35% של המטופלים ב-BG-12) ובעיות מעיים, כגון שלשולים והתכווצויות (2 עד 3% מהמטופלים ב-BG-12).
• Laquinimod (של חברת טבע וחברת Active Biotech) – הניסוי הקליני BRAVO שלב III בדק laquinimod אוראלי לעומת פלצבו בלתי-פעיל אצל חולי RRMS. המשתתפים בניסוי קיבלו כמוסה יומית אחת של laquinimod או פלצבו בלתי-פעיל או מינון סטנדרטי של Avonex® (interferon beta-1a, Biogen Idec) במשך 24 חודשים. Laquinimod לא הפחית את שיעור ההישנות של המחלה בצורה משמעותית ביחס לפלצבו. על פי המצגת, היו הבדלים במאפייני ה-MRI בין קבוצות הטיפול בתחילת המחקר, וכאשר הנתונים הותאמו כדי לקחת בחשבון הבדלים אלו, נמצא כי laquinimod הפחיתה את שיעור הישנות המחלה ב-21%, את סיכון ההתקדמות ב-33.5%, ואת שיעור איבוד נפח הרקמה המוחית ב-27.4% לעומת הפלצבו. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו עלייה ברמת אנזימי הכבד, כאב גב, כאב פרקים ודיכאון.
• Daclizumab HYP (של חברת Biogen Idec וחברת Abbott Pharmaceuticals) – מחקר SELECT שלב II בדק חודשית הזרקות תת-עוריות של מנה נמוכה (150 מ”ג) וגבוהה (300 מ”ג) של נוגדן חד שבטי בהשוואה לפלצבו ב-RMMS במשך 48 שבועות. הניסוי השיג את יעדו הראשוני ע”י הפחתה של ההישנות השנתית הממוצעת ב-50 עד 54% לעומת הפלצבו. הטיפול גם הפחית את הפגיעות המוחיות החדשות או המתרחבות המאובחנות ב-MRI, שיפר את מדד איכות החיים והפחית את התקדמות המחלה בשיעור של עד 57% לעומת הפלצבו. לא ניתן היה לשלול את תפקידה של Daclizumab במקרה מוות אחד שארע כתוצאה מסיבוך במהלך ההתאוששות של אדם מתופעת לוואי עורית חמורה. זיהומים חמורים, בעיות עור חמורות ואנורמאליות בבדיקות תפקוד כבד אירעו ביתר שכיחות בקבוצות ה-DAC HYP ביחס לקבוצת הפלצבו.
• Botox® (Botulinum toxin type A, Allergan) – ד”ר א. ואן דר ואלט ועמיתיו (בי”ח המלכותי במלבורן, אוסטרליה) הציגו תוצאות חיוביות ממחקר שלב II קצר שארך שישה חודשים אשר נעשה בתמיכתו של המוסד בו עבדו החוקרים, בו בדקו את יכולתן של זריקות ה-Botox לשלוט ברעד של הגפיים העליונים, סימפטום טרשת נפוצה שיכול להיות קשה לטיפול. נראו שיפורים משמעותיים לעומת הפלצבו בכתיבה, ציור ומבחנים נוספים לאחר 6 ו-12 שבועות. רבים (42.2%) מאלו שטופלו ב-Botox חוו חולשה בעוצמה נמוכה עד בינונית לאחר הזריקות, אשר עברה תוך שבועיים.
• חומצות שומן אומגה-3 – ניסוי מבוקר פלצבו רב מרכזי ברחבי נורבגיה, הכולל 92 חולי RRMS, בדק במשך 6 חודשים את יכולתן של כמוסות שמן יומיות או כמוסות פלצבו של שמן תירס לשנות את פעילות המחלה. תוך שימוש במדדי פעילות המחלה כפי שהם נראים ב-MRI וכן שיעורי הישנות, עייפות, איכות חיים ומדדים אחרים, הצוות לא יכול היה לזהות יתרונות כלשהם לטיפול ביחס לפלצבו

מחקר המכוון לבלימת ההתקדמות במחלת הטרשת הנפוצה – הטיפולים הנוכחיים בטרשת נפוצה

מצגות רבות התרכזו במעקב רפואי של בטיחות ותועלת הטיפולים המאושרים, אשר בדרך כלל תמכו והרחיבו את הממצאים המקוריים ביחס ליתרונות הטיפול בטרשת נפוצה. ראויים לציון:

• השאלה מה קורה לפעילות המחלה כאשר חולה מפסיק לקחת Tysabri® (natalizumab, של חברת Biogen Idec וחברת Elan Pharmaceuticals) טופלה בניסוי RESTORE שנמשך 24 שבועות, על חולי טרשת נפוצה נשנית, אשר נהנו מהפוגה בהישנות לפחות ב-12 החודשים הקודמים בהם לקחו Tysabri. הם נבחרו באופן אקראי לעבור לפלצבו או לטיפול אחר המשנה את מהלך המחלה למשך 24 שבועות, או להמשיך לקחת Tysabri. לאחר תקופת המעקב בת 24 חודשים, ניתן שוב הטיפול באמצעות Tysabri, מלבד אם התקיימו התנאים לטיפול “הצלה” במהלך תקופת המעקב על ידי אלה שחוו הישנות או פעילות MRI משמעותית. באופן כללי, 30% מהחולים נדרשו להצלה באמצעות Tysabri כתוצאה מחידוש פעילות המחלה. החוקרים מצאו שסימני פעילות המחלה הראשונים שנתגלו בעזרת ה-MRI חזרו כ-12 שבועות לאחר הפסקת נטילת ה- Tysabri. התוצאות עשויות להעניק לקלינאים רמזים פרקטיים לתזמון המתאים להתחלת משטר הטיפולים הבא של החולה.
• חשיפה ל אינטרפרונים, בטווח של שלושה חודשים ועד 12 שנים, אינה מגדילה את הסיכון לסרטן, על פי תוצאות ראשוניות ממחקר מתמשך שהוצג ע”י הרופאים E. Kingwell, Helen Tremlett ועמיתים (אוניברסיטת קולומביה הבריטית, ונקובר, קנדה). המחקר השתמש בבסיס נתונים רפואי הכולל 5157 חולי טרשת נפוצה והשווה את שעורי הסרטן אצל חולים הלוקחים אינטרפרונים, לשעורי הסרטן בקבוצות ביקורת מתאימות.

מחקר המכוון לבלימת ההתקדמות במחלת הטרשת הנפוצה – “רפואה מותאמת אישית”

האופן שבו אנשים חווים את הטרשת הנפוצה – מהלך מחלתם והתגובה לטיפולים – שונה במידה רבה. רפואה מותאמת אישית היא קונצפט של להיות מסוגלים לקבוע מראש, על סמך ניתוחים מתוחכמים, את הפרוגנוזה הסבירה ואת תכנית הטיפול האישית הטובה ביותר לכל פרט. כיום אין זה אלא חלום ביחס לטרשת נפוצה, אולם מושקעים מאמצי מחקר למציאת “ביו מרקרים” שאינם פולשניים, כגון אותות בדם או בנוזלים אחרים או רמזים בסריקות MRI, אשר עשויים לסייע בחיזוי התגובה לטיפול ומהלך המחלה:

• ניתוח היי-טק של דם מחולי טרשת נפוצה הכלולים במחקר CLIMB (Comprehensive Longitudinal Investigation of MS at Brigham & Women’s Hospital), על ידי הרופאים L. Ottoboni, Philip De Jager ועמיתיהם, גילה שתי תת-קבוצות של חולי טרשת נפוצה על בסיס פרופילים של אותות גנים בתאי חיסון. נושאי המחקר כללו 141 חולים שלא טופלו, 94 חולים שטופלו באמצעות גלטירמר אצטט ו-128 שטופלו באמצעות אינטרפרון בטא. בכל הקבוצות, הצוות היה יכול לזהות תת-קבוצה של אנשים בין אם היו מטופלים ובין אם לאו, עם פעילות יתר של המחלה. לתת הקבוצה השנייה היה פרופיל של מחלה פחות פעילה, הפוגה ותגובה טובה יותר לטיפולים. אם מחקר זה יאושר, הוא עשוי להוביל לאפשרות זיהוי מוקדם יותר של אנשים עם סבירות קטנה יותר לתגובה לטיפולי “קו הראשון” מזו הקיימת כיום.
• בהרצאת אורח שניתנה על ידי ד”ר Sergio Baranzini, מילגאי של קרן Harry Weaver Neuroscience מטעם החברה הלאומית לטרשת נפוצה (אוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, קליפורניה), הוא תיאר התקדמות לקראת שימוש בתגליות מסינון גנטי בפרקטיקה קלינית. הצוות שלו התחקה אחר פעילות גנים אצל אנשים בעלי סיכון גבוה לטרשת נפוצה וחיפש אותות בגנים של תאי חיסון ספציפיים אצל אנשים עם התקדמות. הם זיהו ממצאים ראשוניים על גן הנקרא Tob1 אשר עשוי להיות קשור לסיכויי התקדמות הטרשת הנפוצה ופעילות חיסונית נוספת. הוא גם ציין התקדמות מסוימת בזיהוי אותות בדם המזהים אנשים בעלי סבירות נמוכה יותר להגיב לטיפול באמצעות אינטרפרון בטא. על פי דבריו: “עם הכנסת השימוש בטכנולוגיות ריצוף חדשות, החיפוש אחר ביו מרקרים יהיה נפוץ”.
• הסיכון של הישנות טרשת נפוצה בדרך כלל נמוך יותר בתקופת הריון, אך עולה לאחר הלידה. מציאת דרך לחיזוי למי יש סיכוי רב יותר להישנות המחלה לאחר הלידה עשויה לסייע בהכוונת החלטות לגבי הטיפולים.
• ד”ר E. Portaccio וחברי קבוצת המחקר בנושא טרשת נפוצה בחברה הנוירולוגית האיטלקית חיפשו כלים אפשריים לחיזוי הישנות המחלה והתקדמות המוגבלות לאחר לידה ב-349 הריונות אצל נשים עם טרשת נפוצה. הסיכון של הישנות המחלה היה גבוה יותר אצל נשים עם תוצאות EDSS (סולם של מוגבלות פיזית) גבוהות יותר בעת ההתעברות ויותר מקרי הישנות המחלה בשנה שלפני ובמשך ההיריון. התקדמות המוגבלות הייתה קשורה להקרות של השנויות המחלה לאחר הלידה, ואלו מהנשים אשר התחילו מחדש בטיפול המשנה את מהלך המחלה, בתוך שלושה חודשים מאז הלידה, היו בעלות סיכוי קטן יותר להישנות לאחר הלידה.
• מצגת שזכתה בפרס, על ידי חוקר צעיר, ד”ר Leonard Verhey (אוניברסיטת טורונטו, אונטריו, קנדה), תיארה מחקר מקיף של סריקות MRI של ילדים אשר חוו בעיה נוירולוגית שעוד לא אובחנה. בהתבוננות חוזרת בסריקות של ילדים אשר מאוחר יותר אובחנו כחולי טרשת נפוצה, נמצא על ידי צוות של Canadian Pediatric Demyelinating Disease Network כי מאפיינים ספציפיים של MRI של המוח (פגיעות פריונטריקולריות, חורים שחורים והגברת הניגודיות ב-MRI התחלתי) הגדילו את הסיכון שילדים אלו יאובחנו מאוחר יותר עם טרשת נפוצה, בפרט אם שניים או יותר ממאפיינים אלו היו קיימים.
• הטיפול הניסיוני בטרשת נפוצה באמצעות alemtuzumab יכול לגרום לנוגדנות עצמית, המכוונת בדרך כלל כנגד בלוטת התירואיד, חודשים לאחר השימוש בה. פוסטר שזכה בפרס, של ד”ר Joanne Jones, ד”ר Alisdair Coles ועמיתיהם באוניברסיטת קיימברידג’, שבה התחילו בטיפול זה, חקרו את הרעיון שנוגדנות עצמית זו נגרמת ע”י תגובה הנקבעת גנטית, הניתנת למדידה ברמות הסרום של שליח במערכת החיסונית הנקרא ,IL-21 אפילו לפני התחלת הטיפול. הם בדקו את ההרכב הכימי של השליח בדגימות מ-130 אנשים, ומצאו שלאלו שפיתחו נוגדנות עצמית במהלך או אחרי הטיפול ב- alemtuzumab היו רמות IL-21 גבוהות יותר. הם גם מצאו כי שליח אחר של המערכת החיסונית, IL-7, נראה כאילו הוא מגן מפני נוגדנות עצמית. גישה זו יכלה לשמש לזיהוי מועמדים טובים לטיפול ב- alemtuzumab, במידה והוא אכן יאושר לשימוש בחולי טרשת נפוצה.
• השימוש ב- Tysabriהיה קשור לפיתוח של PML (progressive multifocal leukoencephalopathy). מחקר שנעשה לאחרונה מורה על כך שאנשים אשר דמם אינו נושא נוגדנים כנגד הווירוס JCV הגורם ל-PML מצויים ברמת סיכון נמוכה לפיתוחה כאשר הם לוקחים Tysabri. ד”ר T. Olsson (מבית החולים קרולינסקה בשטוקהולם, שבדיה) ועמיתים בינלאומיים בדקו את שכיחות נוגדני אנטי-JCV בשש ארצות. הם מצאו, בדומה לדוחות קודמים, ש-50 עד 60% מרוב האוכלוסיות הלאומיות נשאו את הנוגדנים. השכיחות הייתה נמוכה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים, ושכיחות הנוגדנים עלתה עם הגיל. מידע זה תורם למאמצים להבנה ולהפחתת סיכון ה-PML לאנשים הלוקחים או השוקלים לקחת Tysabri.

מחקר המכוון להשיב את מה שאבד – שיקום: הגשת סיוע עכשיו
ההבנה כיצד טרשת נפוצה פוגעת במערכת העצבים וכיצד הסימפטומים משפיעים על חיי היומיום, הינם אספקטים חשובים של השימוש במלוא הפוטנציאל של מגוון משטרי שיקום ותרגול, שנועדו לסייע בחזרה לתפקוד של חולי טרשת נפוצה.

• למרות ההרס הפעיל של מערכת העצבים אצל חולי טרשת נפוצה, מוחו של החולה בטרשת נפוצה מסוגל לחווט עצמו מחדש כדי לפצות על הנזק; זאת על פי מחקר שתואר ע”י ד”ר Paul Matthews ((GlaxoSmithKline, לונדון, בריטניה) במהלך הרצאה על הפלסטיות של מערכת העצבים המרכזית. הוא ציין כי גורם חשוב התורם למוגבלות הוא “אי-שימוש נלמד” וכי הפלסטיות של מערכת העצבים נותרת בעינה גם בטרשת נפוצה מתקדמת. ממצא זה מספק רציונל לשיקום, אפילו בשלבים מאוחרים יותר של המחלה.
• ד”ר A. Tacchino, ד”ר G. Brichetto ועמיתיהם (הקרן האיטלקית לטרשת נפוצה, ג’נובה, איטליה) ערכו מחקר קטן על בסיס ראיות שהתגלו לאחרונה המרמזות כי הדמיה מנטאלית של תנועות ספציפיות עשויה לשפר את השיקום בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. תחילה המשתתפים, 14 אנשים עם טרשת נפוצה ו-19 בקבוצת הביקורת, דמיינו ביצוע של משימה בעזרת עיפרון, ולאחר מכן ביצעו את המשימה הלכה למעשה. הם מצאו שהפרקטיקה המנטאלית קצרה את הזמן שנדרש לביצוע בפועל של המשימה, ומרמז על כך שטכניקה זו יכולה להיות מיושמת לשיקום אצל אנשים עם טרשת נפוצה.
• סקר שנערך ע”י Harris Interactive מטעם Acorda Therapeutics והחברה הלאומית לטרשת נפוצה, אשר הוצג ע”י ד”ר Nicholas LaRocca רמז על כך שקשיי הליכה פוגעים משמעותית בפעילויות היומיות ובאיכות החיים של רוב (65% מהמשתתפים בסקר) חולי טרשת נפוצה, אפילו באלו אשר הייתה להם טרשת נפוצה, לא יותר מחמש שנים. מבין אלה שהיו להם קשיי הליכה הקשורים לטרשת נפוצה, 70% התייחסו אליהם כהיבט המאתגר ביותר של המחלה, אולם 40% מהניסקרים “מעולם או לעתים רחוקות” דנו בבעיות ההליכה עם רופאיהם. הסקר כלל 1,246 אנשים אשר דווחו על כך שהם אובחנו עם טרשת נפוצה. התוצאות תומכות בצורך בהכרה מוקדמת ובניהול של בעיות הניידות הנחוות ע”י האנשים הסובלים מטרשת נפוצה.
• חלק מבעיות הזיכרון שנחוו ע”י חולי טרשת נפוצה נוגעות לרכישת מידע בצורה לא מתאימה. שימוש בסיפורים לרקימת זיכרון טוב יותר ניצב מאחורי הרעיון של “טכניקת שיפור הזיכרון באמצעות סיפור ששונה”, אשר נחקרה לשם טיפול במגבלות לימוד וזיכרון אצל חולי טרשת נפוצה ע”י ד”ר John DeLuca וצוותו (Kessler Foundation Research Center, West Orange, New Jersey). טיפול ניסיוני זה כולל 10 פגישות בהן מלמדים את החולים למקם את הדברים בקונטקסט ולהשתמש בדימויים לחיבור בין רכיבי הלמידה. הצוות מצא ראיות לכך שהטכניקה יעילה במיוחד עבור אנשים בעלי כושר עיבוד מידע נורמאלי, ונראה גם כי היא מפעילה מספר רב יותר של אזורים במוח במהלך ביצוע משימות הזיכרון, בהסתמך על מה שנצפה בסריקות MRI פונקציונאליות.

מחקר המכוון להשיב את מה שאבד – CCSVI
תשע-עשרה פלטפורמות או שלטי תצוגה הקשורים ל-Chronic Cerebrospinal Vascular Insufficiency (מחסור כרוני בזרימת דם ורידית בגולגולת ובעמוד השדרה) ולטרשת נפוצה דווחו על מחקרים אודות שכיחות ה-CCSVI אצל חולי טרשת נפוצה בהשוואה לסוגי בקרה שונים, תוך שימוש בטכנולוגיות הדמיה שונות, עם תוצאות מנוגדות. חלק דווחו על כך שהאנורמאליות הוורידית נפוצה ושכיחה במידה שווה אצל חולים וקבוצות בקרה, ואחרים מצאו שכיחות גבוהה יותר אצל חולי טרשת נפוצה בהשוואה לקבוצות ביקורת של אנשים בריאים.

מחקר המכוון לחסל את מחלת הטרשת הנפוצה אחת ולתמיד – גורמי סיכון
מה מעורר את הופעת הטרשת הנפוצה? כפי שצוין ע”י אחד המציגים, הגנים הגורמים לאנשים להיות רגישים לטרשת נפוצה תורמים רק 30% מהסיכון – 70% הנותרים תלויים בגורמים סביבתיים. בכנס בלטו תוצאות המראות התקדמות בהבנת חלק מהגורמים האפשריים וגורמי הגנה מתאימים.

• סימפוזיון לווין של קרן Charcot שהתקיים לפני פגישת ECTRIMS/ACTRIMS התמקד בתפקיד המרכזי אשר עשויות למלא מושבות זעירות של חיידקים בתוך המעיים שלנו בקביעת רגישותו של אדם לטרשת נפוצה. “היפותזת ההיגיינה” של טרשת נפוצה מעלה את ההשערה כי החשיפה המוקטנת לחיידקים בארצות עם תקני סניטציה גבוהים יותר, עשויה לגרום למערכת החיסונית לתגובת יתר לזיהומים, ולאפשרות התפתחות טרשת נפוצה. ד”ר Gaboriau-Routhiau Valerie (INSERM), פריז, צרפת, תיארה את האינטראקציה בין טריליוני החיידקים במעיים לבין המערכת החיסונית, אשר יכולים להשפיע בפועל על שיווי המשקל של המערכת. היא העלתה את ההשערה כי לשיפור הבנתנו את חסינות המעיים עשויות להיות השלכות רבות משמעות על פיתוח טיפולים חדשים לטרשת נפוצה ומחלות אוטואימוניות אחרות.
• באותו סימפוזיון, ד”ר Hartmut Werkerle (מכון הנוירולוגיה ע”ש מקס פלאנק, מרטינסריד, גרמניה) תיאר מודל של עכבר מהונדס גנטית המפתח מחלה ספונטאנית הדומה לטרשת נפוצה, ללא הזרקה של רכיבי מיאלין או תאי מערכת חיסונית הדרושים בד”כ כדי לעורר את המחלה אצל מכרסמים. הקבוצה שלו גילתה שאם עכברים אלה מאוכסנים בסביבה נקייה מחיידקים, הם לא מפתחים את המחלה, וגילתה כי חיידקי המעיים דרושים להופעת המחלה הספונטאנית.
• ד”ר Jorge Correale (מכון למחקר נוירולוגי, בואנוס איירס, ארגנטינה) תיאר עבודה מתמשכת של הצוות שלו הקשורה לאופן שבו טפילי מעיים ממשפחת תולעי Helminth עשויים להסיט את האיזון החיסוני ולהקטין את פעילות מחלת הטרשת הנפוצה. גישה זו נבדקת בניסויים קליניים. לדוגמא, החברה הלאומית לטרשת נפוצה מממנת ניסוי קליני קטן באוניברסיטת וויסקונסין, מדיסון, הבודק האם הזנת חולי טרשת נפוצה בביצים לא מזיקות של טפילי Helminth יכולה להקטין את פעילות המחלה.
• חוסר בוויטמין D נחשב קשור להגברת הסיכון לפתח טרשת נפוצה, אך הקשר האפשרי שלו לפעילות המתמשכת של המחלה לא נחקר במלואו. ד”ר Ellen Mowry (אוניברסיטת ג’ון הופקינס, בולטימור, מרילנד) ועמיתים תיארו את מחקר ה-EPIC שארך 5 שנים באוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו (מומן ע”י גלקסו-סמית’ קליין ו-Biogen Idec) שכלל 469 אנשים עם CIS (עם אותות מוקדמים אולם לפני שאובחנו כחולי טרשת נפוצה) או RRMS אשר עשו להם סריקות MRI שנתיות, בדיקות דם ובדיקות קליניות. בין יתר ממצאיהם הם דווחו שרמות מוגברות של ויטמין D בדם הורידו את הסיכון של פעילות טרשת נפוצה הנצפית ב-MRI; כל עלייה של 10 ng/mL ברמת הוויטמין D בדם היה קשור להפחתה של 32% בסיכון לפתח פגיעה מוחית פעילה (האדרה בגדוליניום) חדשה. ד”ר Mowry וצוותו מתחילים ניסוי קליני במימון של החברה הלאומית לטרשת נפוצה לבדיקה האם תוספי וויטמין D הניתנים בנוסף לטיפול סטנדרטי יכולים להפחית השנויות ופעילויות מחלה אחרות.
• האפשרות שילדים שאובחנו עם טרשת נפוצה עשויים להעניק הזדמנות טובה יותר להתרחשות מוקדמת של אירועים נדונה במפגש פופולארי שהוקדש לטרשת נפוצה פודיאטרית. ד”ר Emmanuele Waubant (אוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, קליפורניה), העומדת בראש אחד משישה מרכזים ברשת מרכזי טרשת נפוצה פדיאטריים, אשר הוקמו ע”י החברה הלאומית לטרשת נפוצה, נתנה סקירה על מה שידוע אודות טרשת נפוצה אצל ילדים, והשאלה הפתוחה הנוגעת לסיבה שאותם ילדים חולים בטרשת נפוצה הרבה יותר מוקדם מאשר המבוגרים. היא מובילה מחקר אשר יבדוק גורמים סביבתיים אפשריים המעוררים את המחלה אצל ילדים עם טרשת נפוצה, כולל זיהומים וירליים נפוצים, רמות ויטמין D, חשיפה לעישון ועוד.

מצגות אלה ורבות אחרות משקפות את הקצב המהיר של מחקר הטרשת הנפוצה כיום.