ההשפעה על מבוגרים עם טרשת נפוצה והוריהם

לרובם אם לכל ההורים ישנן ציפיות, תקוות וחלומות לגבי עתיד ילדיהם. הם מכינים את הילדים לאורך כל חייהם בכדי שיהיו אחראיים, עצמאיים, בוגרים, בכדי שיעזבו את הבית ויקימו בית נוסף.

לצערנו, הטרשת הנפוצה יכולה לעיתים להפריע לשאיפות אלו. טרשת נפוצה לרוב מאובחנת בבגרות המאוחרת, ה”ילדים המבוגרים” יכולים למצוא עצמם נשארים בבית ההורים לזמן ארוך מכפי שחשבו או לחזור לבית ההורים לאחר שכבר עזבו אותו.

מבוגרים עם טרשת נפוצה ייתכן ויזדקקו לתמיכה כלכלית מהוריהם, או בטיפול בילדים. מצב זה יכול להביא לדחק, חרדה ותסכול כשגבולות הילד-הורה, כפי שהכירו אותם, נהפכים למעורפלים יותר. ההורים ללא קשר לגיל ילדם בעת האבחנה של טרשת נפוצה, חווים הצפה של רגשות כפי שצויינו קודם לכן. לעיתים יכולה לעלות השאלה “האם עשינו משהו רע שהביא את הטרשת הנפוצה?”, חשש זה יכול להשפיע על ההתנהגות, בעקבות תחושות אשמה.

לצערנו, הרגשות שחשים ההורים לא מאובחנות, מכיוון שהורים לילדים מבוגרים אינם בעלי “לגטימציה” להביע את דאגתם ולשאול שאלות את הנוירולוג והמטפלים האחרים, בייחוד אם לילד יש בן או בת זוג. לעיתים ההגנה ההורית יכולה להיות כה אינטנסיבית, עד שהאדם עם הטרשת הנפוצה ירגיש כי הוא “חנוק” ממנה. לרוב, “הילדים הבוגרים” עם טרשת נפוצה, הזכות להיות עם הורים דואגים היא חוויה חיובית, הם מספקים ביטחון ותמיכה רגשית.