ד"ר שאהין ראדי

מנהל יח' נוירולוגית מרכז רפואי זיו, צפת

1שהאם חשיפה לתנאים קשים כגון לחץ בעבודה חשיפה למראות זוועה מועקות נפשיות יכולים לגרום להתפרצות המחלה?
תקפיצות רגלים, מונח רחב ויש לתאר אותו טוב יותר. זה תלוי אם זה כשנכנסים למיטה לשכב כמו שקורה לכולנו ואם זה מוגזם יכול להיות שייך לתסמונת הרגל חסרת המנוחה ללא קשר למחלה.
יחד עם זאת אם מדובר במתיחת רגל אצל חולה עם רגל פגועה על רק הטרשת ועם ערות החזרים יכול להיות שמתיחת הרגל גורמת לרפלקס שהוא ער ברגל ספסטית שקופצת ולעתים אף עד כדי קלונוס.
הכאבים ותחושת הנימול, שיכולים להיות גם על רקע הטרש או מחלה עצבית היקפית אחרת, יכולים לקבל מענה ע"י תרופות מיוחדות לכך ורצוי לפנות לרופא המטפל.
2שבעיות גוף תחתון: קפיצות רבות ברגליים , כאבים בכפות הרגליים+ תחושת נימול למרות טיפול בקנביס. איך אפשר לזרז קבלת תור אצל נוירולוג, כשיש הרעה במצב ואולי יש צורך בהחלפת סוג הזריקה וכד'. קשה מאוד דרך זימון תורים.
תנראה לי שבכל מרכזי טרשת נפוצה ניתן לעקוף את זימון התורים במידה ויש בעיה דחופה ולהתקשר ישירות לאותו מרכז שבו מטופלים. במרכז שלנו לא נתקלנו בבעיה זאת ותמיד הצליחו החולים לתקשר עם המרכז וקיבלו מענה. אני מאמין שכך הדבר גם במרכזים אחרים.
3שאיך מוכיחים קשר סביבתי בין המחלה להתפרצותה? האם ניתן להוכיח קש"ס - קשר סיבתי בין - המחלה להתפרצותה לתנאי השירות הצבאי. המחלה התפרצה במהלך השירות הצבאי.
כיצד ניתן להוכיח קש"ס?
תסוגיה מעניינת ועד כה אין תשובה חיובית לקשירת קשר סיבתי לשירות הצבאי. עד כה אין לנו מספיק מידע על תנאי התפרצות המחלה ויש השערות רבות שלא מוכחות. יתרה מזאת אנחנו מדברים על סוגיה משפטית לא פשוטה ולא נראה לי שבמתכונת זאת אפשר לתת תשובות חותכות.
4שלאחרונה אני מרגישה גלי חום בקרסול רגל ימין שלי. האם הדבר קשור לט.נ.?
האם ואיך ניתן לבצע צילום ברגל?
תאם מדובר בתופעה שלא הייתה לפני כן, ולא הייתה חבלה כלשהי ואין נפיחות במקום ואין שינויי צבע, סביר להניח שלא מדובר בבעיה אורתופדית או בעיה מפרקית. יש לפנות לרופא המטפל והיבדק בשאלה שזה קשור למחלה הבסיסית או לא ואני משוכנע שינהג בהתאם לכך.
5שקפיצות רבות ברגליים , כאבים בכפות הרגליים + תחושת נימול למרות טיפול בקנביס. מה ניתן לעשות? האם יכולת ההליכה היא מצב הפיך ובמה זה תלוי?
תקפיצות רגלים, מונח רחב ויש לתאר אותו טוב יותר. זה תלוי אם זה כשנכנסים למיטה לשכב כמו שקורה לכולנו ואם זה מוגזם יכול להיות שייך לתסמונת הרגל חסרת המנוחה ללא קשר למחלה. יחד עם זאת אם מדובר במתיחת רגל אצל חולה עם רגל פגועה על רק הטרשת ועם ערות החזרים יכול להיות שמתיחת הרגל גורמת לרפלקס שהוא ער ברגל ספסטית שקופצת ולעתים אף עד כדי קלונוס. הכאבים ותחושת הנימול, שיכולים להיות גם על רקע הטרש או מחלה עצבית היקפית אחרת, יכולים לקבל מענה ע"י תרופות מיוחדות לכך ורצוי לפנות לרופא המטפל.
6שאומרים שהתרופות החדשות מאוד יעילות, אבל במקביל כל הזמן מזכירים שמות של תופעות לוואי שאני לא מכירה, ונשמע שהן יותר משמעותיות ואולי אפילו מסוכנות. מה דעתכם?
תאכן יש לא מעט תרופות חדשות שחלקן עם יעילות טובה יותר ממה שהיה לנו וחלקן כרוכות בתופעות לוואי רציניות ואף מסוכנות. בחירת תרופה כזו או אחרת בד"כ מתקבלת ע"י הרופא המטפל עם השיקולים הענייניים כולל צורת המחלה, חומרתה, האם סוערת או לא, האם זה הטיפול הראשון או שהיה טיפול קודם שנכשל. בד"כ אם מדובר במחלה סוערת אפשר להתחיל בטיפול מקו שני שנכון שיש בו לעתים דרגת סיכון אך שיקול הדעת הוא מול דרכת סיכון המחלה. במצב שהחולה היה מטופל בתרופה כלשהי ותחת טיפול זה יש לו התקפים, ברור שיש לשקול טיפול אחר ויתכן שצריך לעלות מדרגה לטיפול מקו שני, הכל בהתאם למצב אצל אותו חולה.
7שאני כבר 21 שנים במחלה , מצבי מוגדר כפרוגרסיבי התקפי, אני מרגיש החמרה כבר מס' חודשים, האם טיפול בסטרואידים דרך הוריד אחרי תקופה כל כך ארוכה של מס' חודשים יכול לעזור?
כמו כן, מה הפרוטוקול הכי מתאים במקרה כזה : 1 גרם לשלושה ימים או 1 גרם לחמישה ימים או יותר , ואם להמשיך אחר כך בכדורים או לא יש לציין שהטיפול האחרון בסטרואידים היה לי לפני כ - 8 שנים.
תשלום לך ומקווה שמצבך טוב. כמובן שאין בכוונתי לכנס לנעליו של הרופא או הרופאה שלך. במידה והמחלה מוגדרת בצורה פרוגרסיבית התקפים, אכן בזמן התקף גם אם זה ממושך אפשר לתת טיפול בסטירואידים. הפרוטוקולים המקובלים הם 1 גר ביום למשך 3 או 5 ימים. לעתים אפשר לתת ליותר ימים כאשר אחרי 5 ימים מורידים את המינון בהדרגה ולאחר מכן אף אפשר לעבור לכדורים.
המקובל שסה"כ תקופת הטיפול הזה לא תעלה על 3 שבועות. אני מציע שכדאי לקבל ייעוץ פרטני מכוון עם הרופא המטפל ולשקול את העניין לגופו.
8שהאם יש התקדמות כלשהי בחקר ה"אקסוזומים"?
תאינני יודע מה הידע שלך על זה. נכון להיום אנו יודעים על שימוש באקסוזומים כביומרקרים למחלה, יחד עם זאת יש מחקרים לגבי השפעת מוליקולות אלו על תהליך הרימיאלינציה וגם כאפקט נוירופרוטוקטיבי. לצערי עדיין המרחק לא קטן בשימוש הקליני. אני מניח שבעשור הקרוב תהיינה התפתחויות יפות בזה. כמובן שאין אני מפרט את המחקרים השונים בתחום מכיוון שהכל עדיין בחיתולים אך נראה לי שהבשורות לא מאד רחוקות.