קבוצת “בלינסון וותיקים”, פועלת בתוך בית החולים בלינסון בשיתוף פעולה מלא בין האגודה לטרשת נפוצה והצוות הרפואי במקום. בעבר, בצמוד למנחה הקבוצה, התלוותה אחות מטעם בית החולים. בשנה זו, בגלל שינויים ארגוניים קשר זה נעשה רופף יותר. אל מנחה הקבוצה התלוו במהלך שנת הלימודים 2 סטודנטים מבית הספר לעבודה סוציאלית ממכללת מבח”ר. הסטודנטים, צפו בתהליך הקבוצתי, נתנו לחברים משוב והיו בקשר אישי עם חלקם.

קבוצה זו מונה כ25 חברים רוב החברים כבר פרשו מחיי עבודה סדירה ורק בודדים מצויים עדיין בשוק העבודה. חלק מהחברים נתמך באמצעי עזר, מקלות הליכה, כסאות גלגלים וקולנועיות וחלקם אינו נזקק להם.

קבוצה זו הייתה מורכבת בעבר בעיקר מזוגות נשואים ומספר חברים בודדים. עם השנים, חל שינוי מהותי במבנה הקבוצה והרכבה. חלק מבני הזוג לצערנו, נפטר ואצל חלקם הוחמרה מידת המוגבלות שמנעה מהם להגיע למפגשי הקבוצה. את מקומם של אלה תפסו בהדרגה מצטרפים חדשים וכיום בנויה הקבוצה משני זוגות נשואים וייתרם חברים בודדים. בנוסף למחלת הטרשת התמודדו לצערנו, 2 חברות עם מחלת הסרטן. בנוסף למפגשי הקבוצה שמתנהלים אחת לחודש ובסך הכול 11 מפגשים לשנה, מקושרים החברים לקבוצת וואטסאפ שמאפשרת להם לשמור על קשר קבוע בין המפגשים, להחליף מידע ובעיקר לתמוך זה בזה.

בעיה מרכזית שמלווה את הקבוצה מיום שנוסדה, היא בעיית מיקום המפגשים. על אף שבית החולים מעוניין בקבוצה ותומך בפעילותה ועל אף שמידי שנה מוסכם על סדרת מפגשים בתאריכים מוגדרים מראש, עדיין אין לקבוצה מקום מפגש קבוע. החדרים היחידים שמאפשרים התכנסות על כסאות גלגלים משמשים גם את הנהלת בית החולים. ובכל פעם שיש התנגשות בין מפגשי הקבוצה לישיבות הצוות הרפואי, מתבקשת הקבוצה לשנות את מועד הפגישה שהוסכם עליו מראש. שינויים אלה מהווים קושי ארגוני שפוגע בהתנהלות הקבוצה.

אחת מחברות הקבוצה, משמשת בהתנדבות כרכזת הקבוצה. מעבירה לחברים את סיכומי הפגישות, מעבירה ידיעות, שומרת על התורנות בהבאת כיבוד ומקשרת בין מנחה הקבוצה, החברים וצוות בית החולים.

על אף התהפוכות בהרכב הקבוצה, פרישת וותיקים וקליטת חברים חדשים, נותר בה גרעין חברים קבוע שהמשיך לשמור על לכידותה ולקלוט בצורה מוצלחת את המצטרפים החדשים. הקבוצה מצטיינת בתמיכה ההדדית, ביחסי אימון ובפתיחות ששוררים בתוכה ומאפשרים העלאת נושאים אישיים ורגשיים. כך למשל עולים נושאים כמו החרדה מפני המצאות במקומות פתוחים עד כדי היתקעות במקום. איבוד האוריינטציה הסביבתית והקושי להגיע למקומות מוכרים. הימנעות מהופעה במקומות ציבוריים בגלל רגשות הבושה שעולים מהשימוש במקל הליכה ועוד. השימוש בתרופות ותופעות הלוואי שמצטרפות אליהן הוא נושא שכיח שלא ירד מסדר היום. כך למשל עלו, ספקות לגבי השימוש בתרופות והתועלת החיובית שצומחת מהן ובעיקר החשש מלהיות “שפני ניסיון” של השימוש בתרופות שזה עתה יצאו לשוק ושעדיין אין מספיק מידע על השפעתן כמו למשל תרופת האוקריליזומוב.

הטיפול בהורים מזדקנים ותהליך האבל על מותם, בנוסף להתמודדות עם מחלת הטרשת גם הוא נושא שהעסיק את הקבוצה. החלפת מידע בין החברים בקשר לנושאים ארגוניים הייתה מרכיב חשוב של חלק מהמפגשים כך למשל, הנחיות לקבלת תו נכה והנחיות להשגת אישור לשימוש בקנביס רפואי.

החשיבות של הימנעות מבדידות, היכולת לבקש עזרה מאחרים והתמיכה או חוסר התמיכה של בני הזוג בחיי הנשואים גם הם היוו נושאים להתייחסות. יום השואה שהיה צמוד לאחד המפגשים העלה הרבה אמוציות אישיות והתקשר למגוון של “שואות אישיות” שחוו חברי הקבוצה במהלך חייהם.