קבוצת באר שבע – וותיקים

מיכל עסיס, עו”ס, MSW

הקבוצה נפגשת מידי חודש בבית החולים “סורוקה”, בחדר קבוע שהוקצה לטובת המפגש. הקבוצה פועלת בדגם של קבוצה פתוחה, התקיימו שישה מפגשים מאז התחלתי בהנחיית הקבוצה, טווח גילן של נשות הקבוצה נע בין 30-60, כאשר רובן בין 35-50. חברות הקבוצה מגיעות עצמאית למפגשים, לעיתים עם בת לוויה.

תכני הקבוצה מגוונים, ועולים מתוך חברות הקבוצה. במפגשים דנו בהתמודדות עם האתגרים והקושי הרגשי אשר נובע מהתמודדות עם מחלת הטרשת. הנשים חזרו במפגשים על מוטיב המלווה אותן והוא ” לחיות את הרגע”, וכן להשלים, לקבל, לעבד את תחושת אי הוודאות הקיימת לצד ההתמודדות עם המחלה – אצלן ובקרב משפחתן, חבריהן, ובני זוגן. דנו בשאלה ” מה הטרשת שלי מלמדת עלי”, ואיך לצד מכאובים פיזיים ונפשיים, ואתגרים רבים, יש מקום לצמוח ממנה, וללמוד מחדש על הכוחות והמשאבים הקיימים בי. במפגשים דנו באשר לאמירות שיפוטיות מהסביבה, וכיצד אנו לעיתים מתעלמות מעצמנו ומרגשותינו ופועלות מתוך תכתיבים חיצוניים. בנושא זו כולן שיתפו כיצד אמירות שיפוטיות מפעילות אותן, וגם כיצד ניתן להתמודד איתן. ראוי לציין כי תקופת האבחון בקרב החברות זכורה ומעובדת כטראומטית, ולכן השיח על תקופה זו חזר לרוב בכל מפגש, בכל פעם ממישהי אחרת. החברות מפגינות אחת כלפי השנייה הבנה ואמפטיה, ומשתפות גם בחוויה הדומה שלהן, כך בעצם אני יכולה לומר כי קיימת לכידות וסולידריות גבוהה בין חברות הקבוצה.

במפגשי הקבוצה התחדדה מצד נשות הקבוצה הבנה והסכמה עם העובדה שלצד הקשבה לצרכי הגוף, הן לא מוותרות לעצמן בקלות, ושואפות לרמת תפקוד גבוהה ולעשייה משמעותית – כגון, צעידה במסלול אתגרי עם ילדיהן, ספורט לסוגיו השונים, והשתדלות של חלקן להישאר בעולם העבודה ובתעסוקה לצד האתגרים הרבים שיש בהתמודדות עם מחלת הטרשת.

עוד במפגשים החברות נהגו לשתף בטיפולים משלימים אשר סייעו להן, אביזרי עזר אשר קונות וממליצות לאחרות, תוספי תזונה וויטמינים שונים, וכן סוגיית ביטוח הלאומי- חברות הקבוצה החליפו מידע ונתנו עצות אחת לשנייה כיצד להיערך מבחינת המסמכים, וועדות ובדיקות שונות.

המפגשים התנהלו באווירה חיובית ואופטימית, רמת לכידות גבוהה וסולידריות בין הנשים, הן תומכות ומעודדות, נותנות עצות וטיפים יעילים, וניכר כי הקבוצה משמעותית עבורן.