עמית נגלר, סופר ותסריטאי
עמית נגלר, סופר ותסריטאי
עמית נגלר. בן 43, אבא, סופר ותסריטאי. גר בפתח תקווה וחולה בטרשת נפוצה. זו מחלה בה הגוף תוקף את עצמו, פוגע בהולכה העצבית וגורם לנכויות. למחלה נלווים תסמינים כמו חולשה, קושי בהליכה, ספסטיות, עייפות ועוד. זו מציאות חיי: מאבק יומיומי שבו שום דבר לא מובן מאליו.
אבל אני לא מוותר. אף פעם.
בגיל 24 איבדתי לפתע את הראייה באחת מעיניי ואושפזתי בבית החולים. בדיקות מקיפות גילו שיש לי טרשת נפוצה. אשתי ואני קיבלנו את זה בהלם כי לא ידענו שום דבר על טרשת נפוצה.
אבל דבר אחד היה לי ברור – שאני לא מספר על המחלה לאף אחד. כך חונכתי. 18 שנים הסתרתי את המחלה. לא רציתי שיתייגו אותי. פחדתי שלא יקבלו אותי לעבודה, שיפטרו אותי מהעבודה ושלא אצליח לפרנס את משפחתי. המצאתי תירוצים לתסמינים שמהם סבלתי כדי לא להיחשף. כלפי חוץ התאמצתי להתנהג כרגיל אבל מבפנים כאב לי מאד. ללימודי תסריטאות, שאותם סיימתי בהצלחה, חששתי שלא יקבלו אותי אם אספר שאני חולה. הסתרתי והסתתרתי.
לפני שנתיים, בתמיכתה של אשתי האהובה ובעקבות החמרה במחלה, החלטתי שאני לא רוצה יותר להסתיר ושאיני אשם בנכות שלי. סיפרתי לארבעת ילדיי באופן שמספרים בהתאם לגילם ולחברים. השאר קראו בפוסט שפרסמתי בדף הפייסבוק שלי. חשתי הקלה גדולה. הבנתי כמה זה טוב לשתף כשכואב לך ושאין ממה להתבייש. קיבלתי חיבוק חם, אהבה עצומה והבנה מהמון אנשים. זה עזר ועוזר לי גם היום, בימים קשים. המחלה הפכה אותי לאדם טוב ורגיש יותר, שמעריך כל מה שיש לו ויודע ליהנות גם מהדברים הפשוטים. אני לא מבזבז זמן על שטויות, על מריבות או על כעסים.
אנשים שאינם מכירים אותי או את המחלה, לא תמיד יודעים כיצד להגיב אליי. למזלי, זה מסתדר אחרי שמכירים אותי.
אני רוצה להוכיח, בעיקר לבעלי מוגבלות כמוני, שעם כוח רצון ואהבה לעשייה, ניתן ליזום, ליצור ולהצליח כמו כולם. היום, למרות הקשיים, אני חי, אוהב, כותב ומאושר. ואת כל זה אני עושה לא בשביל לעורר השראה ולא כדי לתת לאנשים פרופורציות לחיים אלא כי אני פשוט בן אדם. לא מסכן ולא גיבור. בן אדם.
עמית נגלר נולד ב-1975 בקריית אתא. כילד התבלט בעיקר בספורט ובמוסיקה. שיחק בקבוצת הכדורסל של אליצור קריית אתא וניגן באורגן.
לכתוב החל עם גיוסו לחיל השריון, כשניהל בטירונות יומן מסע פנימי. בהמשך שירת בפיקוד העורף. לאחר שחרורו מהצבא עסק בתפקידים חינוכיים; עבודה עם נוער יהודי מאנגליה ועם נוער בסיכון. סיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בהצלחה בחינוך ולימודי משפחה.
בוגר לימודי תסריטאות בביה”ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל בירושלים.
בשנת 2003 סיים בהצטיינות את בית הספר לקופירייטינג של ACC תרצה גרנות ובהמשך ניהל והנחה עימה קורס פרסום למגזר החרדי במכללת רמת גן. בשנים אלו עבד כקופירייטר ורעיונאי במשרדי פרסום וקידום מכירות מובילים. ניהל ויזם את אתרי האינטרנט של חברת מנפאואר וחברות הבת שלה. בשנת 2010 נמנה על צוות ההקמה של אתר ההטבות של ישראכרט.
מתגורר בפתח תקווה, נשוי לאורית, ואב לחשן, לביא, יאר ובארי.
מלבד כתיבת ספרים ותסריטים, עוסק בכתיבת תוכן לאירועים ותוכן שיווקי לעסקים.
כתב טור בירחון ‘מנטה’ – ‘עשה את הדבר הנכון’ ומשנת 2011 כותב במדור הסאטירה
‘בריחת המוחות’ של אתר NRG והעיתון מקור ראשון.
בשנת 2006 התפרסם ספרו הראשון לילדים “לאן נעלמו החלומות של החיות?” בהוצאת תמוז. הספר זכה להצלחה רבה ונלמד במספר מכללות לחינוך בנושא קבלת השני והשונה.
בשנת 2011 פרסם את ספר הילדים “פעם אבא, פעמיים ילד” הקורץ לילדים ולמבוגרים, שמרגישים מעט ילדים. בשנת 2012 פורסם סיפור קצר שכתב בשם “זה הסוף”, המשך לסיפור של אתגר קרת. בשנת 2013 פרסם את ספרו “אל תשאיר בלגן”, קובץ של 52 סיפורים קצרים בין מציאות לדמיון. בשנת 2014, פרסם את ספרו השלישי לילדים “סבא אושר” המפגיש את הילדים עם חוויות הילדות של הוריהם. איור מתוך הספר נבחר לפרסם את פעילות שבוע הספר 2014 בעיר רחובות.
באותה שנה אחד מסיפוריו של עמית זכה בפעילות “מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים” של מפעל הפיס. בשנת 2015 כתב את ‘ניסויים בחיי נישואים’ מופע בידור מדעי בהשתתפות הקהל.
בשנת 2016 הוציא את הרומן וספרו החמישי “שנית אלייך נאסף”.
החודש (ינואר) יצא רומן חדש פרי עטו.
עמית מוציא לאור ספר חדש
רומן על החיים בצל ההתמודדות עם טרשת נפוצה
על מה הספר?
גורן שילוני, סטודנט בן 25 לתסריטאות, שמתגורר במגדיאל אצל יהודה, זקן ערירי ומסתורי.
במהלך לימודיו גורן מתאהב באבישג, סטודנטית במגמת הפקה שדוחה את חיזוריו שוב ושוב.
בכל אותו הזמן, אין לו מושג, שחייו עומדים להשתנות לכיוון בלתי צפוי.
כשאבישג מסתבכת בסרט שהיא מפיקה, גורן נחלץ לעזרתה והיא מסכימה לצאת איתו לבילוי אחד.
מכאן העניינים יוצאים משליטה והם מוצאים את עצמם מעבירים את הלילה בבית החולים.
זמן קצר לאחר מכן, כשהוא מרגיש טוב מאי פעם, גורן מתבשר שחלה בטרשת נפוצה.
הוא מסתיר את דבר המחלה ממשפחתו, מחבריו ומאבישג. גורן חושש שאם יגלו שהוא חולה, איש לא יעסיק אותו. ההסתרה, ההתמודדות עם המחלה והתסמינים שמופיעים מאלצים אותו להתרחק מכולם, להסתגר ולהתבודד. כך הוא מתוודע ליהודה ולסיפוריו.
מבדידותם המשותפת, נרקמת ביניהם חברות אמיצה שמצליחה לקרב בין גורן לאבישג.
יום אחד יהודה נעלם מבלי להותיר עקבות.
