ג’נין היקרה שלום ושנה טובה! – סמי כהן

אני מתאר לעצמי שראית את מהדורת החדשות ביום שישי ה-3/10 .
הייתה שם כתבה על גברת אחת שמגישה תביעה נגד כל מיני מוסדות המעורבים בעניין שלה, שהוא טעות בקביעת מחלתה לפני כארבע עשרה שנים כטרשת נפוצה.

אינני רוצה לדבר על מקרה זה, אלא לספר מה קרה לי מול פרופסור מפורסם מתל-השומר ואיך אני נהגתי ואיך אני התמודדתי.
אחרי שנה של ביקורים במרפאת החוץ של ביה”ח ואצל אותו פרופ’, עם כל הכאבים בגב ומשיכת רגל שמאל, קבע לי הפרופ’ תור למחלקה שלו לבדיקה “אולטימטיבית” כדי לברר ממה אני סובל.

הבדיקה הזאת הייתה ניקור בעמוד השידרה והוצאת נוזל לבדיקה מעבדתית.
אני, ברוב טיפשותי האמנתי במערכת ובפרופ’. ביום שביצעו את הדיקור, הסתבר לי יותר מאוחר כי שישה רופאים מתלמדים ניסו עליי את התהליך. מיותר לציין שאף אחד מהם לא הצליח. אני סבלתי בשקט כי האמנתי שכך צריך להיות. אבל אחרי הדקירה השישית הלא מוצלחת, האחות שתמכה בי אמרה לי מה בדיוק היה וכי אני יכול לנוח ולהירגע עד שיגיע הרופא המומחה לבצע את הדיקור.
עד אותו רגע כאב לי מקום הדיקור ולא ידעתי שאפשר אחרת. מסתבר שאחד המתלמדים עבד לא נכון עם המחט וחלק מנוזל חוט השידרה דלף לתוך הגוף, דבר שגרם לי במשך כחודש ימים לשכב עם תופעה שדומה ל”הנג-אובר”. העיקר הוא שכאשר קיבלתי את תוצאות הבדיקות, הפרופ’ רשם בכתב יד מבולבל חשד לאי-אל-אס. שאלנו אותו מה יש לעשות? ענה לנו בטון מזלזל: תלמד לחיות את מה שנותר לך. סתם ולא פירש.

לא ידענו מה זה וממה יש להשמר, איך לנהוג ומה לעשות. ביררנו בכל אפיק אפשרי עד שהגענו לתשובה. לפי דברי הפרופ’ נותרו לי חודשים ספורים לחיות. אחרי כמה חודשים שחלפו ללא שום שינוי משמעותי בבריאותי, לא חשתי שאני הולך למות, החלטנו ללכת לקבל חוות דעת נוספת. פנינו לפרופ’ רפי קרסו שבנוסף למומחיותו הוא גם “בן אדם”.הוא בדק אותי מכף רגל עד אחרון השערות על ראשי ושלל לחלוטין את האפשרות לאי-אל-אס. נרגענו אבל לא הרמתי ידיים ובנחישות אדירה, בעזרתה המלאה של אישתי, יצאתי למלחמת חורמה במחלה, הלוא היא טרשת נפוצה. בגלל מלחמתי, בגלל נחישותי, בגלל הטיפול בקוקטייל האנגלי, הוטב מצבי לאין ערוך. בגלל התעסקותי בגרפולוגיה וקריאת שפת הגוף הגענו, חבר ואני, בקריאת המסמך של הפרופ’ מתל-השומר כי האיש היה בשלבים אחרונים בתוך מחלת האלצהיימר ואף אחד לא העיז לעצור אותו מטיפול באנשים. אז על מי האחריות לשקיעתי במשך כחצי שנה במרה שחורה שהנה אני הולך למות!!

הפרופ’ הנ”ל הלך לעולמו זמן קצר אחרי הנזקים שעולל לי. אין אני נוטר לו על הרע שעשה איתי ועל לילות ללא שינה מדאגות וחרדות. אני יודע שיצאתי ברווח, אינני מפחד יותר מהמוות. כל זה קרה לפני חמש עשרה שנים. היום יש יותר ידע והבנה מצד הרופאים כלפי תסמינים וכאבים המצביעים על טרשת נפוצה.

נחזור לכתבה בחדשות על הגב’ שתובעת את המערכת, נראה לי שלא ייצא לה שום דבר. לפני ארבע עשרה שנים הרופאים שפטו לפי מייטב הידע שהיה ביידיהם. כל צעדיה מאז היו החלטות נמהרות שלה בלבד. בלי ספק היא יכלה לקבל חוות דעת נוספת וייתכן שכל חייה היו מתגלגלים אחרת.

בברכה,
סמי כהן
ראשל”צ