אורח חיים פעיל עשוי למזער את התסמינים לטרשת נפוצה משתקת

מאת: סוזן סימונס, ואנקובר סאן, 4 בפברואר, 2012
בעניין: פעילות גופנית במאבק בטרשת נפוצה, 2 בפברואר

אני רוצה להודות לך על מאמרך בנוגע לגישה שאימצה קתרין לומה גרדינר במאבקה בטרשת נפוצה. בעזרת המאמר, אתה עוזר להפריך את המיתוס שאוסר על חולי טרשת נפוצה לעסוק בפעילות גופנית.

למעשה, חלקנו הצלחנו להפחית את סימני המחלה באמצעות פעילות גופנית, ולשפר את תפקודנו הכללי. צוות השיוט “טרשת נפוצה – לוחמי הדרקון”, עורך מספר אימונים בשבוע, והגיע ממצב של חוסר אנרגיה או אנרגיה מועטה, למצב של השתתפות במרוצי שלושה קילומטרים. חלק מחברי הקבוצה חוו שיפור ניכר, ואחרים, שנעזרו במקלות הליכה, כבר לא הזדקקו להם. חלקם אף משתתפים במרוצי אוקיאנוס לעשרה קילומטרים בקאנו.

אני סובלת מטרשת נפוצה למעלה מ- 15 שנה, ולמרות המלצות הנוירולוג שלי שלא לעסוק בפעילות גופנית, לפני שש שנים התחלתי לשחות. כיום, לאחר שהתקשיתי ללכת ברחוב, אני שוחה לאורך מצר ג’ורג’יה (מקטע של 34 ק”מ) ומשתתפת במרוצי שליחים, ואף חותרת במרוצי 26 ק”מ בקאנו במימיה של קונה. איני נוטלת תרופות, ואין לי תסמינים.

אני מקווה שאנשים ימשיכו לחלוק את סיפוריהם האישיים, ומצפה שמחקרים נוספים יערכו בנושא זה. אחרת, חולי טרשת נפוצה ימשיכו להאמין שפעילות גופנית מזיקה להם.