"נשיקה" על העור – סיפורה של האחות סבטלנה לוי

דליה (שם בדוי) היא אישה צעירה, נמרצת ומלאת שמחת חיים. מאז אובחנה במחלת הטרשת הנפוצה החלה לקבל טיפול מניעתי באבונקס על מנת לעכב את התפתחות המחלה ולשמר ככל האפשר את מצבה התפקודי. הטיפול ניתן בזריקה שבועית וההתמדה בטיפול חיונית לשם השגת יעילות מירבית. אין ספק כי לא תמיד קל ופשוט לעשות זאת. דליה הקפידה מאוד על ההזרקות למרות הקשיים שחוותה. אמנם היא אישה נמרצת וחשיבתה חיובית, אך היה לה קשה מאוד להתמודד עם העובדה שעליה להזריק לעצמה. בכל שבוע ביום ההזרקה הייתה נתקפת חרדה מפני הדקירה. היות והתהליך היה חוזר על עצמו מידי שבוע, המחשבה על הזריקה הקרבה הציקה לה בחיי היום יום.

לשמחתנו, נכנס לשימוש המזרק האוטומטי שמטרתו להקל על המטופלים הן בהיבט הטכני והן בהיבט הנפשי. לאחר שקיבלה ממני הדרכה שכוללת הסבר ותרגול מעשי של הזריקה, החליטה דינה לעבור לשימוש במזרק האוטומטי, האבונקס עט. עפ"י בקשתה, את ההזרקה הראשונה עשינו יחד. שמחתי לראות כי למרות שחששה מפני השינויים, הופתעה דינה לגלות שכמעט ולא הרגישה את הדקירה. כאן אני חייבת להזכיר שלמרות שההזרקה היא לתוך השריר, המחט קצרה מקודמתה ודקה משמעותית מהמחט המיועדת להזרקות הללו.

באופן פיוטי תיארה לי דינה את רגע הדקירה: "ההרגשה הייתה של נגיעה , ״נשיקה״ של המחט על עורה במקום הדקירה אליה הייתה כבר רגילה. הייתי מאושרת לדעת שהצלחנו להקל על סבלה ולעזור לה להתמודד עם מחלתה בצורה יעילה יותר.