“והם חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה…” – סוף שמח לסיפור – אתי אגמון

ד’ (השם המלא במערכת) היא בחורה צעירה מן המגזר הערבי, אותה אני מלווה כאחות מדריכה בתרופה בטאפרון מטעם חברת באייר.
הכרתי את ד’ מיד לאחר קבלת אבחנת הרופאים שהיא חולה בטרשת נפוצה. ד’ הייתה אז בסוף לימודיה בתיכון ובתקופה של בחינות הבגרות. היו אלו ימים קשים של התמודדות לא רק עם המבחנים, אלא גם עם קבלת האבחנה של טרשת נפוצה, לבחורה צעירה כל כך שכל חייה עוד לפניה. לאחר מספר חודשים של התאוששות ותחילת טיפול בבטאפרון, נרתמנו צוות המרפאה ואנוכי לעידודה של ד’ להירשם להמשך לימודים גבוהים ולתכנן את עתידה בתחום המקצועי.
לא היה פשוט לשכנע את משפחתה של ד’, שהינה משפחה שומרת מסורת, והמשך לימודים באוניברסיטה אינם מקובלים בחברתם מטעמים משפחתיים וסביבתיים.
לשמחתנו, ד’ הצליחה ונרשמה ללימודי הוראה לגיל הרך. אולם יחד עם זאת, דרכה הייתה רצופה במכשולים עקב המחלה, אשפוזים לעיתים, שיקום ממושך וקשיים נוספים. לעיתים היה צורך לבקש פסק זמן בלימודים כדי להתמודד עם המצב החדש. אולם, בסופו של דבר ולמרות הכל, ד’ הצליחה יפה בלימודיה, ובחופשות, כאשר, הרגישה טוב לקחה חלק בהתנדבויות חברתיות שונות, ואף למדה נהיגה על חשבון המוסד לביטוח לאומי.
כל זאת בעידוד רב של צוות המרפאה המטפלת ושלי.

כעת עלה על הפרק נושא חדש של מציאת בן זוג לחיים. לשמחתי, הכרתי מטופל חדש בבטאפרון גם הוא צעיר מן המגזר הערבי. ש’ (השם המלא שמור במערכת) היה בשנה האחרונה של לימודי ראיית חשבון כאשר אובחן כחולה טרשת נפוצה. לאחר מספר פגישות בינינו שיתף אותי ש’ ברצונו למציאת בת זוג, ובקשיים שעולים עקב מחלתו.
הרגשתי שזה הזמן לעשות מעשה טוב ולאחר קבלת הסכמתם של השניים הפגשתי ביניהם.

לשמחתי, נוצר קשר מיוחד בין השניים ובימים אלה הם “יוצאים קבוע” וגם חתונה בקרוב עומדת על הפרק!

הסיפור מרגש מאוד את צוות המרפאה ואותי, ומוסיף נופך אופטימי לכל סיפורי החיים המרגשים אשר אני פוגשת במהלך תפקידי כאחות מדריכה.

אני בטוחה שכל הקוראים מצטרפים להתרגשות שלי ומאחלים לש’ וד’ איחולים של בריאות ואושר בחייהם המשותפים.

מאת: אתי אגמון,
אחות מדריכה בצוות בטאפרון,
חברת באייר