זו שנת הפעילות השישית שבה אני מנחה את קבוצת צעירים חיפה.

הקבוצה מונה משתתפים קבועים בין הגילאים 25-50 מספר חברי הקבוצה שהגיעו למפגשים התמעט השנה, אך עדיין גרעין של חברים קבועים המשיך והגיע למפגשים.

שנה זו הייתה שנה מיוחדת בשל מגפת הקורונה שפרצה לחיינו החל מחודש מרץ. השפעת המחלה הורגשה היטב בחייהם של חברי הקבוצה, הגבילה את פעולותיהם, המוגבלות גם כך, ואת יציאותיהם מהבית ולעבודה, יצרה חרדה בשל החשש להידבק בעקבות מערכת חיסונית ירודה ויצרה תנאים משפחתיים שונים ממה שהכירו של משפחות שלמות הנמצאות ביחד בסגר בבית, כולל הילדים שאינם יוצאים למוסדות החינוך.

בתקופה זו חשנו היטב את חשיבות הקבוצה לשמירה על איזון נפשי ותמיכה הדדית. החל מחודש אפריל התחלנו להיפגש תחת הפורמט של זום בגלל הסגר שנכפה עלינו בשל מחלת הקורונה.    בהתייעצות עם ג'נין ועם חברי הקבוצה הוחלט להיפגש בזום פעמיים בחודש בשל הצורך המוגבר בתמיכה ובמפגש חברתי.

מפגשים בזום מהווים התנסות אחרת ושונה מפגישה פנים אל פנים, עם החסרונות של הזום (רעש, כשלים טכניים, אנשים מדברים ביחד, אין קשר עין בין כל החברים ועוד) ועם יתרונותיו: פגישה נוחה ללא צורך יציאה מהבית, כשכל אחד מדבר מביתו זה יוצר היכרות נוספת של סביבתו של המשתתף שלא הייתה מוכרת קודם, אפשרות לשאר בני המשפחה לומר שלום תוך כדי הפגישה ועוד. הנוכחות במפגשי הזום הייתה בתחילה גדולה יותר מהנוכחות בפגישות הרגילות.  החברים מאד שמחו לראות אחד את השני ולהיווכח שלמרות המצב הלא פשוט שכולם נמצאים בו – כולם נראו בסדר ומקפידים לשמור על קשר.

בתחילה היה בלבול ועלו שאלות רבות בהקשר להמשך הטיפול בעירוי לאלו המקבלים את הטיפול בצורה זו) בבית החולים בשל החשש להידבק. דיברנו על כך שבתי החולים ממליצים להתייעץ כל אחד עם רופאו האישי אם לדחות את הטיפול המתקבל בבית חולים והאם נכון לדלג עליו.

משרד הבריאות גם נקרא לעזור לחולי הטרשת ולאשר לאלו המקבלים טיפול בבית חולים – לקבל אותו בבית לשמחת החולים.

כמו כן עלה חשש מפני התרופות המורידות את מצב המערכת החיסונית שחושף את החולים לסכנה להידבק.

דיברנו על כל החששות, חוסר הידיעה והפחדים במפגשים וענינו על כל השאלות שהועלו.  המלצתי לכל אחד מהחברים לשמור בקפדנות על הצעדים המומלצים באמצעי התקשורת ולהעדיף התייעצות טלפונית עם הרופא על הגעה לבית חולים במידה ויש שאלות או התלבטויות.

חלק מהמשתתפים הביעו קושי להיות בבית עם ילדיהם הקטנים, אך מצד שני ראו גם את האופציה בתקופה זו להקדיש להם זמן ותשומת לב, שלא תמיד ניתן להקדיש אותה במהלך שגרת החיים הרגילה.

חברי הקבוצה ביטאו גם את הקושי בשלילת החופש לצאת, לבקר משפחה או חברים ולעשות פעולות מחוץ לבית.  החברים שעובדים שיתפו את רגשותיהם בנוגע לצורת העבודה השונה – עבודה מהבית במקום נסיעה למקום העבודה. דיברנו הרבה על היתרונות והחסרונות של שני המצבים הללו.  חברי הקבוצה בהחלט הביעו יכולת להתמודד עם האתגר של צמצום הפעילות והבנה של הצורך לשמור על עצמם.

המצב החדש שנוצר בשל מחלת הקורנה והאי וודאות הרבה המתלווה אליו הדגישו את חשיבות קיום מפגשי התמיכה אצל חולי הטרשת הנפוצה. המפגשים תרמו לעליית המורל, היוו מפגש חברתי שהפיג בדידות וחיזק את התחושה של "לא להיות לבד עם הטרשת ועם הקורונה, אלא שייך לקבוצה שהיא בית ומשפחה חלופית, אליו ניתן לפנות לתמיכה, עזרה ואוזן קשבת"  – כפי שהתבטאו.

לגבי תפקיד האגודה – המשתתפים ציינו בסיפוק כי גם בזמן משבר  בימי הקורונה – הם נעזרו במאמרים על הקורונה, בהמלצות, בהסברים ובהנחיות שנתנה האגודה להתמודדות עם המצב החריג ועם פחדיהם אל מול הסיכוי להידבקות.

ובנימה אישית – לאחר שש שנים של הנחיית קבוצת צעירים חיפה אני עוזבת את תפקידי כמנחה מרצוני ותיכנס מנחה חדשה שמנחה קבוצות נוספות באגודה, היבה חייק קסיס, עו"ס.

אני רוצה להודות לאגודה ולכל חברי הקבוצה על שאפשרתם לי להכירכם ושיתפתם את הקבוצה ואותי בעולמכם.

עלו והצליחו!

Image: Unsplash.com – Isaak Smith