סיכום שנת פעילות 2019 – קבוצת חיפה
זו שנת הפעילות החמישית שבה אני מנחה את קבוצת צעירים חיפה.
בקבוצה משתתפים קבועים בין הגילאים 25-50
השנה הופסקה פעילותה של קבוצת ותיקים חיפה וכמה מחברי קבוצת הוותיקים מצטרפים מדי פעם לפגישות.
גרעין הקבוצה מאד חזק ומרבית חברי הקבוצה מקפידים להגיע למפגש החודשי, כשבין פגישה לפגישה הם מתקשרים ביניהם דרך קבוצת הווטסאפ שהקימו.
חלק מהם אף נפגשים בצורה יזומה בבתים או בבתי קפה ושומרים על יחסי חברות חמים.
לאחרונה סיפר מאמן הכדורסל דיוויד בלאט על היותו חולה בטרשת נפוצה, דבר שריגש מאד את חברי קבוצה.
אחד מהחברים שחגג יומולדת במקום עבודתו החליט לחשוף בפני חבריו לעבודה את מחלתו. בקבוצת הוואטסאפ שיתף את החברים במעשהו וכך כתב:
“היום החלטתי להיחשף בעבודה כמו דיוויד בלאט ובחגיגת יום ההולדת שלי בעבודה עמדתי מול כולם וסיפרתי שכמו דיוויד אני מנסה להסתכל על הדברים הטובים שיש לי בחיי ולא להתמקד רק על מה שאיבדתי. סיפרתי להם שאני מאובחן בטרשת נפוצה מגיל 20, שעד גיל 27 הלכתי רגיל כמו כולם (ולא עם קביים כמו היום). אמרתי ש: “היום בגיל 39 אני יודע שיש מפלצת שאורבת לי ומי יודע מה יקרה, אבל, כשאני מסתכל בעיניים של שני הילדים שלי אני יודע שעשיתי משהו בעולם הזה… מי יודע מה יילד יום? אף אחד…”
מילים מרגשות אלו מסכמות בעצם את התהליך העמוק שאנו עוברים בקבוצה כל חודש וחודש: לאתגר כל אחד מחברי הקבוצה להתמקד במה שמשמעותי בחייו, במה שעושה לו טוב, להכיר תודה על המשימות הפיזיות שעדיין ניתן לעשותן ולשמר אותן מפני הדרדרות ומצד שני לדעת ולהכיר את המגבלות ולפעול מתוף התחשבות במצב הפיזי והנפשי במסגרת המגבלות שהמחלה יוצרת. למצוא את האיזון הנכון בין לא להיכנע למחלה לבין יצירת חיים מאוזנים – אישיים, זוגיים ומשפחתיים – לצידה של המחלה. והעיקר – לא לתת לה להשתלט על כל היבטי החיים.
אנחנו מדברים הרבה בקבוצה בשבחה של האמונה, התקווה והאופטימיות. בקבוצה שלנו יש “מורה” נפלא לכך, שהשנה הזו אתגרה אותו במיוחד: חולה טרשת שגילה שהוא גם חולה בסרטן ויחד עם ההתמודדות עם מחלת הטרשת היה צריך להתמודד עם טיפולים קשים והשתלת מוח עצם מכאיבה וקשה. למרות זאת, הוא כמעט ולא הפסיד מפגשים ועשה מאמצים גדולים להגיע ולהראות הלכה למעשה לחברים כיצד הוא מתמודד עם קשייו למרות ועל אף הכל.
גם שמחה היתה לנו בקבוצה השנה כשאחת החברות עברה בהצלחה את כל 9 חודשי ההיריון וילדה בת מקסימה. הרגשת ההישג ותחושת הסיפוק על הצלחת הרחבת המשפחה של אותה אישה צעירה ובעלה העניקה פרץ גדול של אופטימיות ועידוד לשאר החברים ותחושה ש”אנחנו לא שונים” ונעשה הכל כדי שנוכל לחיות חיים עד כמה שיותר רגילים.
שנזכה לבשורות טובות.
