כשהתחלתי את ההכשרה לא ידעתי איזה עולם חדש יפתח למולי. את הטרשת הכרתי רק בשמה, לא ידעתי עליה ועל ההתמודדות עימה דבר. במהלך ההכשרה נפגשתי באופן שבועי וקבוע עם חולים בטרשת נפוצה ונחשפתי לעומק תופעות המחלה. הפגישות היו עמוקות ומורכבות עסקנו בהשלכות רבות של המחלה ולאו דווקא בפגיעה הפיזית של המחלה. שמעתי על הבדידות שמאפיינת רבים, על תגובות וייחס המשפחה כלפי החולים, הנסיון להשלים עם השינוי שמתרחש והגעגועים לעבר הפעיל וחסר המגבלות. בעקבות הקורונה גבר הצורך של המתמודדים בפגישות הללו והם חיכו להם מאד.

הפגישות נתנו לי המון בפן האישי, הכרתי עולם של התמודדות מכל הגוונים של החברה. הכרתי עוצמות שאנשים מתנודדים בגבורה עם נסיבות החיים וכן גם את הצדדים הפחות חיוביים של הייאוש והתסכול העמוקים שמלווים אותם. גם הפגישות השבועיות בהדרכה נתנו לי המון עומק וכיוונו אותי לדרך הנכונה; כיצד להגיב, להכיל, לתת אמפטיה, להיות איתם ולתת להם את התמיכה וההעצמה שהם כל כך זקוקים. בנוסף ניתן לי המון ידע מקצועי על הטרשת, הפן המדעי ועל הפעילות המדהימה של האגודה לעזור לחולים אלו בכל תחומי החיים.

כפרויקט של מעורבות בקהילה ביצעתי סקר של מיפוי צרכים כדי לשמוע את הצרכים שעולים מן השטח ולהמליץ לאגודה איך לעדכן ולשפר את השירותים וברט לאחר שנת הקורונה ששרותים מסוימים פסקו או השתנו. תחילה ניסחתי את השאלות בעזרת המדריכה ובאופן המובן ביותר. לאחר מכן בניתי טופס מקוון שיהי בצורה המונגשת והנוחה ביותר למילוי. לסיום נערך דו"ח מסכם על התוצאות הכולל המלצות.

אני בטוחה שההתנסות הזו תיתן לי המון בחיי המקצועיים כעובדת סוציאלית והנסיון שרכשתי בשנה זו יתרום לי בחיי העבודה בעתיד.