בשנתי הראשונה ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שובצתי באגודה לטרשת נפוצה במסגרת המעורבות החברתית שלי. נחשפתי לראשונה למחלה שלא הכרתי לפני כן, וראיתי כיצד אנשים מתמודדים איתה. הכרתי את האגודה לטרשת נפוצה, את הנפשות הפועלות בה ואת עבודתן למען חולי הטרשת ומשפחותיהם.

עיקר העשייה שלי במסגרת זו היה להיפגש עם אדם החולה בטרשת אחת לשבוע, ולהיות לו לאוזן קשבת ולכתף תומכת במהלך השנה. פגשתי אדם מיוחד ויוצא מן הכלל, בעל סיפור חיים מרתק, שמתמודד עם המחלה כבר כמה שנים. בפגישותינו למדתי המון עליו ועל דרך ההתמודדות שלו והסתכלותו על המחלה והחיים איתה. אט אט נרקם קשר שלא יצא לי לחוות לפני כן, למדתי לתת תמיכה ברגעים קשים ולהיות שם בשבילו, לשמוח בשמחתו ולשמוע את סיפוריו. "עיקשותו" לתפקד כמעט כרגיל למרות כל הקשיים והרצון להמשיך הלאה וליהנות מחייו מעוררים השראה בעיני. אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לקחת חלק בעשייה של האגודה לטרשת נפוצה, לתרום מעצמי ולהיתרם בחזרה בשנה הזו.

תודה!