מחקר חדש שפורסם בירחון האירופאי לנוירולוגיה מצא כי 74% מהחולים שטופלו בסטיבקס השיגו שיפור של 30% במדד קשיון השרירים

רקע: מחלת הטרשת הנפוצה הנה הסיבה השכיחה ביותר לנכות על רקע נוירולוגי בצעירים. הפגיעה הנוירולוגית היא בשל נזק למיאלין, החומר העוטף ומגן על תאי העצב כפי הנראה במנגנון אוטואימוני. הפגיעה בתאי העצב יכולה לבוא לידי ביטוי בכאב, קשיון, הפרעה לתפקוד שלפוחית השתן וספסטיות (עוויתיות) הפוגעת בכ-60% מחולי טרשת נפוצה. הספסטיות כוללת גם התכווצויות שרירים, כאב, הפרעות שינה ובהגבלה ביכולת התנועה. ישנם תכשירים שונים המשמשים להקלה על הספסטיות בחולי טרשת נפוצה, אולם הם מספקים הקלה חלקית וקיים הצורך בטיפול נוסף.

סטיבקס – מכיל 2 סוגי חומרים פעילים (קנבינואידים):

THC – בעל השפעה מאלחשת, מרפה שרירים, נוגד בחילה, מגרה תיאבון, ומעורר.
CBD – פעילות אנטי כפיונית, מרפה שרירים, מפחית חרדה, מגן על תאי עצב, אנטי חמצוני, אנטי פסיכוטי.

מחקרים קודמים עם סטיבקס הדגימו שיפור של כ-20% בספסטיות המדווחת על ידי החולים.

מטרת המחקר:
השוואה ברמת הספסטיות בין קבוצת הסטיבקס לקבוצת הביקורת.
מטרות משנה:
כמות התקפי הספסטיות, איכות השינה, התרשמות הרופא והדמות המטפלת, כולל איכות חיים, ומצב רוח.

מבנה המחקר:
המחקר נערך לאורך 19 שבועות, 572 חולים, שבדק את היעילות של סטיבקס בחולי טרשת נפוצה, שלא הגיבו בצורה מלאה לטיפול המקובל לקשיון שרירים (ספסטיות). החולים שנכללו במחקר הם חולי טרשת נפוצה ספסטיים מאובחנים לפחות חצי שנה, עם ספסטיות שלא חלפה לחלוטין תחת הטיפול הנוכחי. בתחילה קיבלו המטופלים סטיבקס כתוספת לטיפול הקיים למשך 4 שבועות. חולים שהשיגו שיפור העולה על 20% המשיכו לחלק השני של המחקר בו חלקם המשיך עם סטיבקס וחלקם קיבל פלצבו. המעקב נמשך שבועיים לאחר סיום הטיפול, בכדי לבחון את השפעת הפסקת הטיפול.

תוצאות:
272 חולים מתוך 572 השיגו שיפור העולה על 20% עם סטיבקס ונכללו בחלק השני של המחקר.
בחלקו השני של המחקר נצפה הבדל משמעותי בין 2 הקבוצות – המטופלים שקבלו סטיבקס השיגו שיפור נוסף במדדי הספסטיות, ואילו החולים שקבלו פלצבו התדרדרו. 74% מהחולים שקבלו סטיבקס השיגו שיפור של לפחות 30% בספסטיות. בכל המדדים שנבדקו הודגם יתרון משמעותי לסטיבקס לעומת הפלצבו: במספר המגיבים, ירידה במספר ארועי הספאזם, עליה באיכות השינה, שיפור בביצוע פעולות יומיומיות, הערכת מצב המטופל על ידי הרופא והערכת המצב על ידי המטופלים עצמם.

בטיחות:
לא היה הבדל במצב הרוח בין 2 הקבוצות. לא היה הבדל בשכיחות תופעות הלוואי. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר היו: סחרחורת, עייפות, התכווצות שרירים ודלקת בדרכי השתן.

מסקנות:
המחקר מדגים את היעילות והבטיחות של סטיבקס בצורה המשקפת את דרך המתן שמתאימה לחולים –חולים המגיבים, ממשיכים. סטיבקס מתאים כטיפול משלים לנוגדי הספסטיות המקובלים, ומאפשר שיפור קליני משמעותי ב-% ניכר של חולים וזאת בתוך זמן קצר יחסית.