ראשי » מאגרי מידע » מאמרים » מגלים את הסיבות לחיים בצל המחלה

מגלים את הסיבות לחיים בצל המחלה

עודכן 16.05.2014

מגלים את הסיבות לחיים בצל המחלה

מייקל גרוס מדווח

ההשפעות הגנטיות והסביבתיות המובילות לטרשת נפוצה הטרידו מדענים במשך עשרות שנים. כעת חוקר מאוקספורד מאמין כי המפתח עשוי להימצא בסמני ה-DNA הידועים בשם “סמנים אפיגנטיים”.

טרשת נפוצה היא מחלה הרסנית בה מערכת החיסון של החולה עצמו תוקפת את החומר המבודד של תאי העצב, ציפוי המיאלין, ובכך מוביל לאובדן תפקוד הדרגתי של מערכת העצבים. בבריטניה, אחת הארצות עם שיעור החולים הגבוה ביותר, 1 מכל 700 אנשים מתחילים לסבול מהמחלה בשלב כלשהו בחייהם, כאשר התסמינים הראשונים מופיעים בדרך כלל באמצע שנות ה-20 לחייהם. באוקספורד, הבניין ללימודי מוסיקה ע”ש ז’קלין דופרה במכללת סיינט הילדה מהווה אנדרטת זיכרון לצ’לנית המצטיינת שהקריירה שלה נקטעה באופן טראגי ע”י המחלה.

השאלה מה בדיוק גורם למחלה באדם שאולי חי חיים בריאים במשך שלושה עשורים או יותר מהווה חידה המעסיקה מדענים מזה זמן רב, אך פרופסור ג’ורג’ אברס ממרכז Welcome Trust לגנטיקה אנושית, הממוקם בקמפוס הכביש הישן ליד ביה”ח צ’רצ’יל, בטוח כעת כי שיתוף הפעולה הבינלאומי שהוא מוביל לצרכי מחקר עומד לפצח את התעלומה.

במהלך התקופה בה עבד כפרופסור באוניברסיטת מערב אונטריו, היה אברס אחד ממייסדי “פרוייקט שיתוף הפעולה הקנדי בנוגע לנטייה הגנטית לטרשת נפוצה”, אשר במסגרתו פעלו נוירולוגים מ-19 קליניקות שונות לטיפול בטרשת נפוצה ברחבי קנדה. מאז שמונה לכהן כפרופסור למחקר שיתופי בנוירולוגיה קלינית בביה”ח רדקליף בתחילת שנות ה-90, הוא המשיך לחקור את מאגרי הנתונים הנרחבים שסייע להקים בקנדה כחלק משיתוף פעולה בינלאומי בו לקח חלק.

המחקר זיהה יותר מ-30,000 חולי טרשת נפוצה, ונאסף DNA ממעל 3,000 משפחות שבהן לפחות שני בני משפחה סבלו מהמחלה. קבוצת המחקר אספה גם מאגר גדול של נתונים קליניים, אפידמיולוגיים וסביבתיים, שהפך לכלי מחקרי בעל ערך בל ישוער, המאפשר מספר גישות חדשניות בהבנת האינטראקציות המורכבות העומדות בבסיס הנטייה לחלות בטרשת נפוצה.

עוד ב-1986 הצליחו אברס ואחרים שהיו מעורבים במחקר הקנדי, להוכיח כי קיים רכיב גנטי במחלה. עם זאת, הדבר מסביר רק חלק מהסיכון ללקות בה, מכיוון שאפילו לתאום מונוזיגוטי של חולה בטרשת נפוצה יהיה סיכוי של 35% בלבד לחלות, והקשר נעשה חלש יותר כשמדובר באחים רגילים, אחים למחצה וקרובי משפחה מרוחקים יותר. מה שהופך את העניין למבלבל עוד יותר, הוא העובדה שהתכונה הגנטית נעלמת באופן מסתורי לאחר שניים או שלושה דורות.

למחקר שנערך בקרב אוכלוסיית זוגות של אחים למחצה ששניהם חלו במחלה – והתאפשר עקב העלייה בשיעור הגירושין – הייתה חשיבות קריטית. לזוגות אחים אלה היה רק הורה אחד משותף, והקבוצה של אברס הצליחה להוכיח כי הסיכוי שהאם הייתה ההורה המשותף היה גבוה בהרבה. התופעה ידועה בשם Parent of origin (ההורה המהווה את המקור למחלה), והיא אומתה ע”י בדיקת זוגות של דודה ואחיינית ששתיהן חלו במחלה, כאשר במקרים אלה ההורה המקשר שלא היה חולה היה ברוב המקרים האם ולא האב. בנוסף, נבדקו אחים למחצה שנחלקו באופן נוח ל-50% שגדלו יחד ו-50% שגדלו בנפרד. רמת הסיכון שלהם לחלות הייתה זהה, והדבר הרחיק את החשיבה הסביבתית מנושא הוירוסים וקירב אותה לגורמים אקלימיים.

“קיימת השפעה ברורה של חודש הלידה”, אומר אברס. “הסיכון הוא הגבוה ביותר אצל אלה שנולדו באפריל או מאי והנמוך ביותר אצל אלה שנולדו בנובמבר”. עם זאת, בניגוד לרמיזותיהם של מספר דיווחים עיתונאיים מהתקופה בה התגלה הדבר, הבדלים אלה אינם קשורים לגלגל המזלות. כיצד יכולים המדענים לבטל את הפרשנות האסטרולוגית? באמצעות בקרה ברורה ופשוטה ביותר: הם בדקו את הסטטיסטיקה בחצי הכדור הדרומי וגילו כי היא הפוכה.

אם כן, השפעת חודש הלידה מרמזת על מועד הכניסה להריון כגורם סביבתי, לדברי אברס. “פרשנות סבירה היא שהריון המתרחש בקיץ מעניק לתינוק הגנה טובה יותר מטרשת נפוצה בהמשך חייו, בעוד שהריון המתרחש בחורף מגדיל את הסיכון באמצעות מרכיב החסר בהריונות חורף”. אם תוסיפו לכך את המגמה הגאוגרפית הכללית (סיכוי מוגבר לחלות בטרשת נפוצה בקווי רוחב גבוהים יותר), ואת יוצאי הדופן הברורים של המגמה (פחות מקרים בנורבגיה בה אנשים צורכים יותר שמן דגים), תקבלו אינדיקציות הולכות וגוברות לכך שהגורם הסביבתי הוא ויטמין D, שאותו הגוף מסוגל לסנתז בסיוע אור השמש, אך יכול להשיג ממעט מאד מזונות, ביניהם במיוחד שמן דגים.

אף על פי כן, היעדר אור שמש והיעדר ויטמין D בזמן ההריון אינם גורמים באופן אוטומטי לטרשת נפוצה. אין כאן קשר פשוט בין גורם לתוצאה, כפי שיש במקרים אחרים של מחסור בויטמין כלשהו (לדוגמה, מחסור בויטמין C יוצר צפדינה). באופן כלשהו, הסביבה יוצרת אינטראקציה עם הנטייה הגנטית, אשר בעצמה אינה מובילה אף היא להסבר פשוט וברור. הסיבה אינה הסביבה וגם לא הגנים, מעלה אברס השערה, אלא, הסיבה היא מה שהסביבה עושה לגנים.

עיקרון זה מתאים לתת-תחום בגנטיקה האנושית, הזוכה לעניין רב לאחרונה. מדובר בחקר הסמנים האפיגניים, כלומר תוויות מולקולריות המחוברות ל-DNA ויכולות להופיע בתגובה להשפעות סביבתיות. בעשור שחלף מאז אורגן רצף הגנום האנושי המלא בגרסתו הראשונה, גנטיקאים הגיעו להבנה כי רצף האותיות לבדו אינו נותן מענה לשאלות הרפואיות הרלוונטיות ביותר (מלבד באותן מחלות נדירות הנובעות ממוטציות בודדות אשר היו ידועות זמן רב לפני הגנום).

מה שחשוב בהרבה הוא רמת המורכבות הבאה, כלומר הסימון וההנחיות המציינים אילו גנים יש להפעיל ואילו יש להשתיק. בחלקו, הדבר קורה באמצעות מולקולות אחרות (גורמים חלבוניים, מולקולות RNA קטנות) אשר יכולות להיצמד זמנית ליעד הגנטי שלהן. אך חלק חשוב אחר מצוי גם ישירות על גבי ה-DNA בצורה שנקראת “סמנים אפיגנטיים”. הסוג הנפוץ ביותר של סמנים אלה הוא קבוצת מתילים (CH3) המחוברים לציטוזין, האות C בצופן הגנטי. באוקטובר 2009, הציגו חוקרים בקליפורניה את הסקירה הראשונה של סמנים אלה בשני סוגי תאים אנושיים.

סמנים אפיגנטיים אלה יכולים להישאר על גבי גן מספיק זמן על מנת שיועברו הלאה דור אחד או שניים, אך הם אינם נשארים לנצח. במחקר שנערך במשפחות גדולות בצפון אמריקה, עם הורה אירופאי אחד והורה אחד ממוצא אינדיאני (דבר שמהווה מקור עניין מיוחד, כיוון שהנטייה לטרשת נפוצה בקרב אנשים ממוצא אינדיאני כמעט בלתי קיימת), גילתה קבוצתו של אברס כי המחלה פגעה בשני דורות בתבנית הצפויה, אך נעלמה בדור השלישי.

לדברי אברס הצליחה הקבוצה שלו להראות שלוש דרכים בהן נוצרת אינטראקציה בין הסביבה לבין הגנים, באופן המשפיע על הסיכון לטרשת נפוצה. “ראשית, אופן הביטוי של הגנים באזור הגנטי הראשי הקשור לסיכון לטרשת נפוצה מווסת ע”י ויטמין D. שנית, השפעת חודש הלידה מכוון לאותו אזור גנטי. ושלישית, הראינו כי שינויים אפיגנטיים הקובעים את הסיכון לטרשת נפוצה מתרחשים באותו אזור”.

לדברי אברס, ממצאים אלה מאשרים כי ה”סיבה הגנטית” שאותה מחפשים המדענים במשך זמן כה רב, משקפת למעשה אינטראקציה בין הסביבה לבין הגנים, תבנית אפיגנטית המועברת הלאה למשך דור אחד או שניים, אבל לאחר מכן נוטה להיעלם. “טרשת נפוצה היא ההפרעה השכיחה הראשונה עם מנגנון אפיגנטי חשוב”, מסיים אברס, וזה, יחד עם אינטראקציות פנימיות בין הגנים לבין עצמם, מסביר את ה”גנטיקה החסרה” בטרשת הנפוצה, שהודגשה לאחרונה בכתב העת המדעי Nature.

באופן אירוני, ממצאיו של אברס, שפורסמו ביום הולדתו ה-200 של דארווין שנחגג באופן נרחב, יכולים אולי לסייע בשיקומו של הוגה דיעות חדשני שזכה ללעג במשך זמן רב למרות שדארווין, ברוב חוכמתו, העריץ אותו: המדען הצרפתי ז’אן בפטיסט למרק (1744-1829)

“אם יורשה לי לצטט את למרק באופן בלתי מדויק”, אומר אברס, “הוא אמר שאם הטבע היה יכול לחשוב על דרך בה ניתן יהיה להעביר את ההתנסויות הסביבתיות הלאה על מנת להועיל לדור הבא, הטבע היה עושה זאת”.

אברס כמעט לוחש את מסקנתו הסותרת כמעט לגמרי את מה שמלמדים בכל קורס גנטיקה למתחילים ומודה: “מסתבר שלמרק צדק, לפחות באופן קונספטואלי”.

מייקל גרוס הוא כתב מדעי החי באוקספורד.

20 מרץ 2024

שלום לכולם, – עם פרסום סל הבריאות לשנת 2024 לפני כחודש וחוזר מנכ”ל משרד הבריאות לגבי התוויות התכשירים השונים בסל לפני מספר ימים, לפיהם ניתן

14 מרץ 2024

מרפאת האסתטיקה של ד”ר ארוש יואב בשיתוף האגודה הישראלית לטרשת נפוצה מזמינים אתכם למפגש “יופי – אסתטיקה ניראות ובריאות”

04 מרץ 2024

לרגל חודש הרמדאן, האגודה הישראלית לטרשת נפוצה מאחלת לכם: שימי רמדאן זה יהיו ימים של בריאות, הקלה מכל הייסורים והמצוקות, מתן תשובה לכל התפילות ומי

02 מרץ 2024

המרפאה לטרשת נפוצה, והיחידה לנוירואימונולוגיה במרכז הרפואי הלל יפה בשיתוף עם האגודה הישראלית לטרשת נפוצה מזמינים את המטופלים בטרשת נפוצה ובני משפחתם – לקראת חג האביב

Previous Next
Close
Test Caption
Test Description goes like this