דיכאון וטרשת נפוצה

מאת: אלי סילבר, נוירולוג מייעץ, בית החולים קינגס קולג’, לונדון, בריטניה

טרשת נפוצה עלולה להשפיע על תחומים רבים בחיים. ביטוייה הגופניים, כגון השפעה על ההליכה, תפקוד הידיים, הדיבור והקואורדינציה, מוכּרים היטב וגלויים לעין, אולם ביטויים נוספים שלה נותרים נסתרים גם מפני הקרובים ביותר,
אולי משום שאינם כה גלויים לעין זרה (כמו כאב ועייפות), או שהם גורמים למבוכה, כגון בעיות במעיים ובשלפוחית השתן.
דיכאון הוא אתגר רגשי שעלול להוות מטרד רציני לאדם החווה אותו ישירות, כמו גם לקרובים לו.

מהו דיכאון?

כולנו עוברים תקופות של “מצב רוח ירוד” או “דכדוך”. דיכאון, לעומת זאת, הוא הפרעה המאופיינת במצב רוח ירוד מתמיד, הקיים רוב הזמן ונמשך שבועות או יותר. מצב הרוח גורם למצוקה, משפיע על התפקוד החברתי או התפקוד בעבודה. כמו כן, מצב הרוח הירוד בדרך כלל מלווה בתחושות של עצב או ריקנות.

אנשים שסובלים מדיכאון מדווחים לעתים קרובות על אובדן עניין והנאה מפעילויות יומיומיות ולפעמים חשים חסרי ערך ואשמים. אצל חלק מהם, במיוחד גברים, מתבטא הדיכאון בכעס ואי שקט מוגברים. תחושות אלו יכולות להיות קיצוניות עוד יותר כאשר הפרעות גופניות מגבילות את התפקוד.

בקרב חלק מהאנשים ניכרים סימנים חיצוניים של דיכאון. אלה כוללים נטייה לבכי ואובדן עניין במראה החיצוני. חלק מהאנשים חסרי שקט, עצבניים או פעילים פחות מבחינה גופנית.

עד כמה שכיח הדיכאון בקרב אנשים עם טרשת נפוצה?

לחולי טרשת נפוצה יש נטייה מוגברת לדיכאון, וכמחצית מהם חווים תקופה של דיכאון משמעותי לפחות פעם אחת במהלך חייהם. זהו שיעור גבוה מאוד ביחס לכלל האוכלוסייה; ההערכה היא כי 15-30 אחוזים מהאנשים עם טרשת נפוצה נחשבים מדוכאים בכל רגע נתון.

חשוב להדגיש כי הסיכון הכולל התאבדות נותר נמוך מאוד באוכלוסייה הכללית, לרבות חולי טרשת נפוצה. אולם מחקרים שנערכו לאחרונה הראו לראשונה כי שיעור ההתאבדויות בקרב חולי טרשת נפוצה גבוה משמעותית מזה של האוכלוסייה הכללית. מספר משמעותי של אנשים עם טרשת נפוצה דיווחו על כך ששקלו להתאבד בתקופה זו או אחרת.

מה גורם לדיכאון אצל חולי טרשת נפוצה?

הסיבות לדיכאון אינן ברורות. ניתן להבינו כמצב של תפקוד בלתי תקין של המוח, המתעורר בעקבות מצבי דחק חיצוניים ומחלה של המוח. בטרשת נפוצה ישנם מעוררים חיצוניים ברורים רבים, כולל כאב והשפעות על המשפחה, הדיור, העבודה והמצב הכלכלי. ישנן גם ראיות להפרעה בתפקוד המוח, הכוללות גידול בדיכאון אצל הסובלים מרבדים של טרשת נפוצה באזורים מוגדרים של המוח.

חפיפה בין תסמינים דיכאוניים ותסמיני טרשת נפוצה

אנשים עם דיכאון חווים לעתים קרובות תסמינים גופניים. אלה כוללים הפרעות בתיאבון ובשינה, הפרעות קוגניטיביות, עייפות, כאב ואובדן החשק המיני. אלו הן גם השפעות שכיחות מאוד של טרשת נפוצה, וקשה לומר מה גורם לבעיה. אם בעיות אלה נובעות בעיקר מהדיכאון, הטיפול המתאים אמור להוביל לשיפור.

הטיפול בדיכאון

זיהוי של דיכאון אצל חולי טרשת נפוצה מעורר תקווה רבה. בניגוד לסיבוכים רבים של המחלה עבורם הטיפולים מוגבלים, מרבית אירועי הדיכאון אינם בלתי הפיכים. את הטיפול בדיכאון יש להתאים לכל מטופל באופן אישי. הצעד הראשון החיוני הוא זיהוי הדיכאון והתגברות על הסטיגמה הקשורה בו. הטיפול מבוסס על שילוב של התייחסות לגורמים המעוררים, תרופות נוגדות דיכאון וייעוץ טיפולי. הגורמים המעוררים כוללים נושאים חברתיים, כגון קשיים עם דיור וכספים.

ייתכנו גם נושאים הקשורים במערכות יחסים אליהם יש להתייחס. טרשת נפוצה משפיעה על שני בני הזוג במערכת היחסים. אובדן היכולות הגופניות, התפקוד המיני והעבודה, בין השאר, עלול להשפיע על שני האנשים. כמו כן, הטיפול באדם עם טרשת נפוצה מוסיף מתחים לשני הצדדים. במקרים אלה, מעורבות בן/בת הזוג בייעוץ עשויה לעזור.

נוגדי הדיכאון המשמשים לטיפול כוללים הן את התרופות המסורתיות, כגון אמיטריפטילין (amitriptyline) או דותיאפין (dothiapine) והן תרופות חדשות יותר, כגון פלואוקסטין (fluoxetine), פרוקסטין (paroxetine) או ציטלופראם (citalopram). תרופות אלו מתחילות להשפיע רק לאחר ארבעה שבועות לפחות. הזמינות שלהן משתנה מארץ לארץ. כמו כל תרופה, לנוגדי הדיכאון יש תופעות לוואי שעלולות להגביל את הנסבלות שלהם, לרבות ישנוניות, יובש בפה, עצירות וקושי בהטלת שתן.

אולם הן יכולות גם להועיל לטיפול בכאבים עצביים השכיחים אצל חולים בטרשת נפוצה, וכן, לסייע לאנשים עם קשיי שינה או עם שלפוחית שתן פעילה מדי. לתרופות החדשות יותר, המוזכרות לעיל, יש פחות תופעות לוואי והן יכולות לסייע גם לחרדה נלווית ולטיפול בעייפות.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) מנסה לזהות ולהתייחס לעיוותים בתפיסה של האדם את עצמו ואת העולם. CBT מחייב את המטופל לעבוד באופן פעיל עם המטפל במשך תקופה מוגדרת, כדי להתמודד עם בעיותיו. CBT יכול להיות יעיל באותה המידה כמו תרופות אצל אנשים עם דיכאון קל עד בינוני. כאשר משתמשים בשילוב של שני הטיפולים, ישנה תועלת מוספת.

אתגרים נוספים הקשורים ברגשות

האונה הקדמית, אחד מחלקי המוח, אחראית הן על בקרת הרגשות והן על הביטוי החיצוני שלהם. כאשר אזור זה נפגע כתוצאה מטרשת נפוצה, אנשים עלולים לחוות שינויים, בדרך כלל בלתי צפויים, אשר עשויים להיות קשורים לרגש אותו הם חווים.

תנודות מצב הרוח

ניתן לתאר טלטולי מצב רוח כתנודות מהירות במצב הרוח, הנע בין אופוריה לדיכאון. בעוד שאנשים רבים חוו טלטולי מצב רוח בתקופה זו או אחרת, נדמה שלחולי טרשת נפוצה יש סיכון מוגבר לבעיה זו. מכיוון שטלטולי מצב רוח יכולים ליצור קשיים בתוך המשפחה או במעגל החברתי, חשוב שהאדם שחווה אותם ידון עם הסובבים אותו בכך, כדי לנסות להימנע מאי הבנות. חלק מהאנשים מפיקים תועלת מתרופות מייצבות מצב רוח או תרופות נוגדות דיכאון, בעוד שאחרים מפיקים תועלת מייעוץ. מטרת הייעוץ במקרה זה היא לעזור לאדם ללמוד שיטות יעילות להתמודדות עם שינויים בלתי צפויים במצב הרוח. לעתים קרובות, שילוב של פתרונות אלה יכול לסייע.

אובדן עכבות

אובדן עכבות, או אובדן השליטה על הדחפים, הקשור בטרשת נפוצה וגורם להתנהגות בלתי הולמת, עלול להוות בעיה קשה לטיפול ולהטריד מאוד, במיוחד את המשפחה. ניתן לשלוט בשפה או בהתנהגות תוקפנית או מינית בלתי הולמת באמצעות תרופות לייצוב מצב הרוח, על אף שבמקרים נדירים נדרש אשפוז לצורך טיפול רפואי אינטנסיבי יותר.

צחוק ובכי פתולוגיים

צחוק ובכי פתולוגיים הם תסמין בו האדם חווה אירועים של צחוק או בכי שאינם קשורים ברגש כלשהו. במילים אחרות – ההתייפחות או הצחוק המוגזם אינם נובעים ממה שהאדם חש, אלא מביטוי בלתי נשלט, בלתי צפוי, הנובע כנראה מהרס המיאלין במרכז הרגשות של המוח. הן האדם עצמו והן הסובבים אותו צריכים לקבל מידע לגבי בעיה זו, מכיוון שהיא גורמת בקלות לאי הבנות ועלולה להפריע מאוד. אין כיום טיפול מוחלט לתסמין נדיר זה, אולם מחקרים קליניים של דקסטרומטורפן (dextromethorphan) (בשילוב עם תרופה לשמירה על רמות טיפוליות) נמצאים בעיצומם בקרב אנשים עם צחוק ו/או בכי בלתי נשלטים, כתוצאה ממגוון מצבים נוירולוגיים.

סיכום

שינויים רגשיים הם תופעה נפוצה בטרשת נפוצה, ויכולים לגרום למצוקה באותה המידה כמו תסמינים גופניים רבים. אולם ניתן לקבל עזרה, ומרבית התסמינים הרגשיים ניתנים לטיפול בהצלחה אצל רוב האנשים. חשוב שהאנשים המושפעים מטרשת נפוצה, באופן אישי או מקצועי, יהיו מודעים לשינויים הרגשיים שעלולים להתעורר, כדי שיוכלו להבטיח את העזרה המתאימה.