מטרת החוקרים הייתה לבחון את ההשפעה של גירוי מוחי עמוק על הרעד הקשור לטרשת נפוצה, כפי שנמדד על ידי סולם מנורמל של חומרת הרעד, באמצעות מטה-אנליזה של הספרות הקיימת בתחום.

החוקרים ערכו סקירה שיטתית של מאגרי Medline ו-EBSCO Host (מינואר 1998 ועד יוני 2018), עם שימוש במילות המפתח “גירוי מוחי עמוק” ו-“טרשת נפוצה”. החוקרים נעזרו בנוסף בביבליוגרפיות ומומחים בתחום, על מנת לזהות מאמרים שפספסו. הם הכלילו את כל המחקרים העוסקים בגירוי מוחי עמוק כטיפול ברעד המלווה את מחלת הטרשת הנפוצה, שדווחו בשפה האנגלית, במהלך התקופה המוגדרת. מאמרים שדיווחו בהם על תוצאים ללא מגמה מרכזית ו/או התפלגות, לא נכללו במחקר. החוקרים קראו את המאמרים במלואם ודירגו אותם על פי הסיכון להטיה, בהתאם לתקנים של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה. על מנת להגביר את העוצמה הסטטיסטית, מאמרים שהשתמשו במטרות סימולציה שונות קובצו יחדיו. החוקרים דיווחו על התוצאים באמצעות סולם בשם Fahn-Tolosa-Marinי(FTM), סולם בשם Bain-Finchley וסולמות חומרת רעד, להם 3 ו-4 דרגות. כל הנ”ל עברו נורמליזציה של עוצמת האפקט באמצעות מדד Hedges g.

החוקרים מצאו בסקירה 13 מחקרים שעמדו בתנאים ונכנסו למטה-אנליזה. המטה-אנליזה של השפעות אקראיות הראתה שגירוי מוחי עמוק שיפר את ציון חומרת הרעד המנורמל לפי מדד Hedges ב-2.86 (רווח בר-סמך 95%:

2.03-3.7, P<0.00001). עוד נמצא כי ההטרוגניות הייתה גבוהה, עם I2 של 84%, עובדה המציעה כי מודל ההשפעות האקראיות הינו יותר מתאים. זאת ועוד, שיעור תופעות הלוואי נע בין 8% ל-50%.

החוקרים הגיעו למסקנה כי המטה אנליזה שביצעו הניבה ראיות בעוצמה 3 לכך שגירוי מוחי עמוק עלול לשפר את הרעד הנוצר בעקבות טרשת נפוצה, כפי שנמדד על ידי סולמות חומרת רעד מנורמלים.