אני והטרשת הנפוצה שלי

איריס שלמוביץ

אני חולת טרשת נפוצה משנת 1971. באותה התקופה לממסד הרפואי היה מידע מועט על המחלה כמו גם הכלים והתרופות, להתמודד עם הבעיה.

פנינו למספר רופאים. מספר ההתייחסויות הרפואיות, היה כמספר הרופאים והדעות נעו בין "סוף העולם" לבין "נראה איך זה יתפתח".

אני נשואה ובן זוגי תומך מאוד ובזכותו אני מתפקדת כמעט ללא הגבלה.

החלטנו להעמיד את הגישה האופטימית למבחן, היום יש לנו 2 בנים ובת שהעניקו לנו 7 נכדים, הנפלאים בעולם.

מנהל השירות לטרשת נפוצה בבית החולים "אסף הרופא" הוא הרופא המטפל במחלתי וממנו אני זוכה לתמיכה מזה שנים רבות. התמיכה מתבטאת בשיחות, בהסברים, ביידוע אודות מחקרים חדשים הנעשים בתחום וכמובן מעקב וטיפול רפואי נדרש.

מספר שנים טופלתי בזריקות, לרוב, אחת ליומיים. באפריל 2014 לשמחתי הזריקות הוחלפו בכדורים הנלקחים בבליעה, פעמיים ביום.

מצבי מוגדר יציב, בעין שמאל יש ירידה של כ 40 אחוז בראייה וכן גם במערכות נוספות. אני נעזרת במקל הליכה.

אני חברה באגודה לטרשת נפוצה. האגודה יוזמת ומציעה מגוון רחב של פעילויות, שבחלקן אני לוקחת חלק בהתאם לאפשרויות שלי.

בעלי ואני גמלאים. אנו שומרים על קשר טוב עם המשפחה, נפגשים בחגים, באירועים וככל שמתאים.

שני ילדנו שבארץ, גרים בתל-אביב ומקבלים שירותי סבתא-סבא לנכדים, פעם בשבוע, כל אחד + משימות מיוחדות.

אני מתנדבת, כיועצת חינוכית בבית ספר בחולון.

אנו מנויים בסינמטק, בקרבת מקום מגורינו והולכים לסרטים ככל שמתאים.

אני מנויה במועדון ספורט, בקרבת הבית, מבקרת בו כמעט מידי יום ועוד מספר צעידות.

אנו נפגשים עם חברים, שנינו יחד ולפעמים לחוד. מתארחים ומארחים.

מפעם לפעם, גם מבצעים גיחה לחו"ל.

החיים מתנהלים/זורמים בנינוחות, התרגלנו למצב ואנחנו מאושרים, שרק לא יתקלקל.