אומץ
אומץ
הרבה דברים בחיינו צריכים אומץ. חייל בקרב צריך אומץ כדי להישאר בחיים. שחקן כדורסל צריך אומץ כדי לנצח במשחק. אבל את האומץ האמיתי צריכים רק לדבר אחד, החשוב מכולם – לצמיחה האישית שלכם. זו האיכות האמונית הבסיסית ביותר של האדם המאמין. כל שאר הדברים הם פשוטים ורגילים ביותר. אומץ אמיתי, אומץ לחיות נכון את החיים הוא הדבר הראשון במעלה.
כהורים אתם מחזיקים הרבה פעמים זרעים בידיכם. אם זו אפונה מיובשת במטבח, אם זו שעועית שאנו רוצים להנביט ולהראות לילד שלנו כיצד הזרע הופך לצמח. אבל, אף פעם אנחנו לא משתמשים בזרע, כיסוד לבסס עליו אומץ.
לזרע קיימות ארבע אפשרויות קיום. הוא יכול להישאר כזרע ללא כל תחיה נוספת, ללא קיום, סגור ונטול חיות, לא כל שיתוף עם הסובב אותו בקיום, באלוהות. זהו זרע מת, אין לו קשר עם האדמה, עם הקיום, עם השמיים, האוויר, אין לו קשר לשום דבר. הוא בודד ומבודד, ללא כל תכלית.
כאמור האפשרות הראשונה היא שהזרע יישאר כמות שהוא, סגור ונטול חיות. זה כל כך מצער שהזרע לא ישמש מקור לחיות. אבל, יש מיליוני בני אדם כאלו, שחיים בלי לחיות, שחולפים בחיים מבלי לדעת שהם חיים, מבלי לחוש זאת על עצמם. למרות כל הברכות שהם קיבלו במהלך חייהם הם אינם חיים, הם מעולם לא פתחו צוהר קטן מתיבת נוח שלהם לעולם, לחיים, לשמש, לירח, למאומה. דרך אחרת היא שהזרע יצלול לתוך הקרקע, יעמיק חדור אל תוך האדמה התחוחה, הוא יהיה מספיק אמיץ כדי לאבד את האגו שלו, הוא ייתן לאגו שלו למות על ידי שיוריד את כסותו מעליו ויישאר חשוף לכל המתרחש סביבו. כך יתחיל להיווצר קשר עם הקיום, עם אלוהים, על ידי ההתחברות של הזרע לאדמה, על ידי השיתוף שהוא יצר בהורדת ההגנה שלו ובהיפרדותו מהאגו שלו. הזרע זקוק לאומץ רב כדי לעשות פעולה שכזאת, כי מי יודע מה יהיה אחר כך…
אולי התחברותו לאדמה תהווה את סוף קיומו המוחלט והוא ימות, יירקב ומאומה לא יצמח אחריו. האם קיבל הבטחה לעתיד אחר? אין בידו כל הבטחה שיהיה בכלל עתיד. זהו הימור על חייו. הימור עצום מכל הימור אחר, דרוש לו הרבה מאד אומץ להמר בצורה זו, לקחת סיכון. באותו האופן יכול להיות השלב השלישי שהזרע הזה, בהירקבו באדמה יתחיל לנבוט לצמח חדש. צמח שיוציא יום אחד את ראשו מתחת לפני הקרקע, יפגוש את השמש ואת הירח, את האוויר ואת הרוח, את הגשם ואת החום, ויתמודד על חייו כצמח.
המחפש, האדם המחפש את עצמו, האדם המוכן להשיר את האגו שלו ולהיות מודע לעצמו – לוקח סיכון עצום. זהו ההימור על חייכם, אתם ממש מסכנים את האגו שלכם, את הגאווה שלכם, את הביטחון שלכם. אתם צריכים להסיר את כל ההגנות שלכם, כל אותן הגנות שאתם בטוחים שמגנות עליכם, אבל למעשה מונעות מכם להתמודד נכון עם החיים. עתה, כשהסרתם את ההגנות, כשהימרתם את ההימור העצום של הזרע הנקלט לתוך האדמה, אינכם יודעים מי יכנס אליכם חבר או אויב, מי יודע? אתם נעשים פגיעים, אתם נעשים רגישים, זה כל עניין החיפוש. חיפוש יכול להתקיים רק כאשר אתם ללא הגנות ופתוחים לקבל לפניכם את כל מה שיגיע. זה כל כך מעניין ומרתק – זה מכניס לחייכם יופי חדש, התלהבות חדשה, תחכום חדש, זה מכניס אתכם לעולם חדש מופלא.
מסיבה זאת אתם כעת בדיוק כמו הזרע שהשיר את כסותו ונשאר נקי לחלוטין מכל הגנה שהיא, מכל מחסום שהוא, וחודר עמוק אל תוך האדמה, נותן בה אמון מלא, ואז בריקבונו של הזרע הוא הופך לצמח – עדין, חלש, רך, הנבט החדש נמצא בסכנה איומה, הוא איבד את כל ההגנות שהיו לזרע, הוא עירום ועריה, והוא מתחיל לנוע כלפי מעלה. הצמח הוא אתם, נעלמתם בתוך מעבה האדמה, הפכתם לצמח, אבדתם את האגו שהגן עליכם בכל כוחו, נעלמתם כאיש האגו, הפכתם לצמח שלאט לאט צומח ומחפש את דרכו.
הדרך השלישית היא מיוחדת, לא כל צמח מגיע אליה, היא יותר ייחודית. לא כל הצמחים יגיעו לגובה זהה, לא כולם יפריחו פרחים, לא כולם ילבלבו. מעטים הם האנשים המגשימים את החלק השני ומצליחים להגיע לחלק השלישי של הדרך – שלב הפריחה. הסיבות לכך שחלק גדול מהאנשים אינם מצליחים להגשים את החלק השלישי של הצמיחה, את הפריחה הנובעת מחמדנות, מאומללות, מחוסר מוכנות לחלוק עם אחרים את מה שיש להם, מחוסר מוכנות להעניק אהבה. הם מסוגלים לעבור את השלב השלישי, אם היו יודעים לוותר לעצמם על אותם דברים שמקלקלים את הכול.
אמרתי לכם שמדובר בהימור, הימור על החיים. יש מהמרים שמנסים קצת להמר ומיד נכנסים לחששות ומפסיקים את ההימור, הם נשארים בשלב של הזרע שנרקב באדמה ולא יצא ממנו מאומה. יש מהמרים שמוכנים להמר עד שהם ירוויחו סכום מסוים ואז יצאו מן המשחק, אלו המשלימים את השלב השני אבל לא מגיעים אל השלב השלישי, שלב הפריחה. יש צורך בהרבה אומץ כדי להפוך לצמח, אבל יש צורך בהמון אהבה כדי להפוך לפרח.
להפוך לפרח משמעו שפתחתם את לבכם, שאתם חשופים, שנתתם את נשמתכם, שיצקתם את הווייתכם אל תוך הקיום והתאחדתם איתו.
זרע יוכל להפוך לצמח למרות הקושי שלו לוותר על השריון שלו, על הגנתו, משום שהזרע ממשיך לקבל, הוא מקבל מהאדמה ככל שיחפוץ. הצמח לוקח ככל אוות נפשו מהמים, מהשמש, מהירח, מהאוויר. החמדנות שלו אינה מופרעת, כל מה שהוא יודע זה לקחת – לקחת כמה שיותר. אחרי שלקחתם כל כך הרבה, אחרי שקיבלתם מאלוהים, מהקיום, כל כך הרבה, הגיע הזמן לשתף אחרים במה שקבלתם. אלוהים העניק לכם כל כך הרבה – כעת עליכם לתת לאחרים, להעניק לאחרים, להודות לאלוהים על מה שקיבלתם. הדרך היחידה לעשות זאת, לשתף, להעניק, להחזיר מעט ממה שקיבלתם היא להיות נדיב לב, לפחות כפי שהקיום היה נדיב עמכם, זהו השלב שבו אתם מצמיחים פרחים – מייפים את העולם. אתם פורחים.
נותר עוד שלב אחד ואחרון שבו הזרע יכול לממש את עצמו בצורה האיכותית ביותר. ראיתם כבר שההימור היה כדאי, אבל הוא תלוי בכם, בדרך שבה תשחקו את משחק החיים, זהו שלב סמוי מן העין. לא ניתן לראותו, לא בעין בלתי מזוינת, ולא בעין המזוינת בכלי הראייה הטובים ביותר. אתם רק יכולים להריח אותו, את השלב הרביעי. לא ניתן לאחוז בו, לא ניתן לגעת בו, הוא ניתן לתפיסה על חושית בלבד. הוא יכול להיות נחוש רק על ידי חוש הריח שלכם – זהו שלב הניחוח. הרגע בו אתם שולחים את ניחוחכם למרחקים, אתם שולחים את ניחוחכם לכל עבר, ומעניקים אותו לאנשים אחרים חינם. נדרשת לכך הבנה עמוקה ביותר כדי להתנהל עם הניחוח, כי הוא לא נראה לעין ולא ניתן לתפיסה מעבר לחוש הריח וההבנה. והניחוח לא ניתן לשמירה, הוא מתנדף אל תוך הקיום ומתאחד איתו.
ארבעת השלבים של הצומח הם גם ארבעת השלבים של האדם, לא פלא הוא שבספר דברים כ’ נאמר: “(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: (כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָה:” האדם עץ השדה, וארבעת השלבים של התפתחות העץ מובאים כאן בפסוקים – לא משחיתים את העצים שלה, של העיר, כי הם מעניקים לעיר וגם לכם מזון. רק עצים שאינם עצי מאכל, כלומר שלא מעניקים כלום לאף אחד, ראוי לעשות בהם שימוש, שאמנם לא ישאיר אותם כעצים, אבל לפחות יעניק משהו לאדם. נקודה חשובה נוספת היא כיצד עץ הנמצא מחוץ לעיר, בעת המצור עליה, ממשיך להעניק לעיר, על ידי הניחוח שלו, שאין לו גבולות, הוא שולח את הניחוח לעיר, ואנשי העיר מתחזקים. ארבעת השלבים של הצמח הם ארבעת השלבים בחיי האדם. הצורך לאזור אומץ ולא להישאר זרע – לוותר על האגו ועל הגאווה, להתחבר עם האדמה ולתת לה להעניק לכם כדי שתוכלו להתחיל לצמוח. אומץ לוותר על ההגנות, להיות פגיע. ואחרי כל הויתורים הללו שויתרתם, אל תישארו עץ סרק, היו עץ שמעניק, עץ מלבלב, עץ פורח בפריחה מרהיבה, עץ שיש בו ניחוח, עץ פרי שיש בו טעם. כך תממשו את עצמכם בצורה הטובה ביותר – לקחתם כל כך הרבה מן הקיום, מאלוהים, עכשיו תנו והעניקו לאחרים.
מי ייתן ותהא זאת שנת עוצמות איכותיות
להיכן שממקדים את תשומת הלב לשם זורמת האנרגיה ושם מתחוללות התוצאות.
אם נמשיך לעשות את מה שכבר עשינו, ניפול לתוך הבורות שבתוכם כבר היינו.
אם אנחנו רוצים תוצאות חדשות, עלינו לעשות פעולות שונות.
