יום ה’ 19.7 – בית קיי

• נסיעה לבית קיי
• ארוחת צהריים
• שיחת רכז + חלוקה לקבוצות
• התארגנות בחדרים
• גיבוש קבוצתי
• אולימפיאדת ספורט
• התארגנות, מקלחות
• ארוחת ערב
• שיחת רכז- מועדון
• בינגו
• פינת ליטוף כלבים ושיחות – ליד חדרים א+ב +ג
• קב’ א+ב+ג בחדרים – 23:15 – כיבוי אורות
• קב’ ד+ה+ו – משחקי חברה קבוצתיים
• כולם בחדרים

יום ו’ 20.7 – בית קיי 

• השכמה והתארגנות
• ארוחת בוקר
• נסיעה לכיוון נהר הירדן
• פעילות אתגרית בנהר הירדן: רפטינג, אומגה לנהר ו-Bubbleball
• ארוחת צהריים בחמגשיות (מביאים מבית קיי)
• נסיעה לכיוון בית קיי
• מקלחות והתארגנות לארוחת ערב
• גיבוש קבוצתי
• ארוחת ערב
• שיחת רכז- מועדוןמסיבת שחור אדום- הכניסה הינה בפרטי לבוש שחור/אדום! (*)
• קב’ ד’+ה’+ו’ משחקי חברה – כל קב’ עם המדריכה
• פינת ליטוף כלבים ושיחות – ליד חדרים א’+ב’+ג’
• אריזת תיקים + ניקיון החדר + תיק קטן שפיים
• כיבוי אורות – כולם במיטה!
• כולם אורזים תיקים – מנקים חדרים ומסדרים – כי בבוקר אין זמן – לא לשכוח כלום
• (*) מסיבת אדום שחור- אפשר להביא פריטים מהבית

יום שבת 21.7 – בדרך לעין גדי 

• השכמה והתארגנות
• הוצאת תיקים מהחדרים- לא לשכוח תיק קטן לשפיים
• ארוחת בוקר
• בדיקת חדרים ע”י מדריכים ורכזים – לבדוק כל חדר האם ארזו, סידרו, זרקו זבל לפני שהלכו לישון – כולל של הבוגרים. 
• נסיעה לכיוון – פארק המים שפיים 
• ארוחת צהריים 
• פארק המים שפיים
• נסיעה לכיוון עין גדי 
• חלוקת חדרים ומפתחות- התארגנות בחדרים
• ארוחת ערב 
• שיחת רכז 
• חפש את המטמון – קב’ א’+ב’+ג’ 
• פינת ליטוף כלבים ושיחות – ליד חדרים א’+ב’+ג’ + הכנה למסיבת סיום ואולימפיאדה 
• בחדרים – קב’ א’+ב’+ג’
• משחקי חברה מיוחדים קבוצתיים – קב ד’+ה’+ו’ + הכנה למסיבת סיום ואולימפיאדה
• כיבוי אורות – כולם במיטה!

יום ראשון 22.7 – עין גדי 

• השכמה והתארגנות 
• ארוחת בוקר 
• אולימפיאדה בבריכה 
• ארוחת צהריים 
• פעילויות שונות:
• עו”ס קבוצתית
• סדנת אילוף כלבים
• גיבוש קבוצתי
• בריכה
• ארוחת ערב 
• שיחת רכז 
• המירוץ למיליון
• כל הכייפת – נציגי כל קב’ ומדריכים מציגים את תוצאות המירוץ למיליון- בשיר, הופעה או תמונות
• קב’ א’ + ב’ + ג’ בחדרים
• כיבוי אורות – כולם במיטה!

יום שני 23.7 – עין גדי 

• השכמה והתארגנות 
• ארוחת בוקר 
• מרחצאות עין גדי 
• ארוחת צהריים 
• הכנות למסדר חדרים 
• מסדר חדרים 
• סיום הכנות למסיבת סיום כל הקבוצות 
• ברביקיו בבריכה 
• מסיבת סיום – תחרות כישרונות + חלוקת פרסים 
• שחיה לילית 
• כולם – אריזת תיקים + ניקיון החדר
• מדריכים עוברים בכל החדרים ובודקים שזה אכן נעשה. 
• מדריכים לבדוק שכולם הכינו תיק צד עם בגד ים, כובע, מימיה ומגבת
• כיבוי אורות – כולם במיטה!

יום שלישי 24.7- עין גדי

• השכמה והתארגנות
• פינוי חדרים והבאת התיקים למקום המרכזי – מועדון
• בדיקת מדריכים – את כל החדרים – הכל ארוז – מפונה ודבר לא נשכח – בודקים שהכל נקי ואין זבל בחדרים ובמתחם
• ביקורת חדרים עם האחראי מטעם המלון
• ארוחת בוקר- בגד-ים, כובע, מימייה וקרם הגנה- מניחים במקום המיועד שנקבע ע”י המדריכים.
• פינת ליטוף כלבים ושיחות – בבריכה
• בריכה – רחצה חופשית + מדריכים כותבים סיכומי כייפת
• ארוחת צהריים
• עזיבת האוטובוסים

להתראות בשנה הבאה!!!

באופן כללי, הפעם השתמשתי בטכניקה של דמיון מודרך בנושא המקום הבטוח עם כול הקבוצות. למרות שהשתמשתי באותה הטכניקה, כול קבוצה לקחה את הנושא למקום אחר לגמרי.

קבוצה א’

מנתה ילדים משני המינים (בנים ובנות) בגילאי 9.6-12.

בקבוצה יש מספר ילדים שזו השנה הראשונה שלהם בכייפת. בהתחלה עשיתי סבב של שמות וכול ילד סיפר מי מבני המשפחה שלו חולה בטרשת. לאחר מכן, ביררתי מה הילדים יודעים על מחלת הטרשת וניתן להם הסבר על המחלה.

ניכר שהקבוצה עדיין לא מגובשת לעומת קבוצות אשר בהן הילדים נמצאים הרבה שנים ביחד. התרשמתי שהעיסוק העיקרי של הילדים בקבוצה הוא עד כמה אני שייך, האם אני יכול להיפגע מהקבוצה, האם יקבלו אותי כמו שאני. שני ילדים מאוד דומיננטיים בקבוצה סיפרו שזו השנה השנייה שלהם, אולם הפעם הפרידו אותם משאר החברים שלהם, ומאוד קשה להם. הם דיברו על כך שהם מאוד רוצים להיות בקבוצה אחרת ומאוד קשה להם שהם לא בקבוצה עם החברים שלהם. לאחר מכן, אחת הבנות בקבוצה דיברה על חרם קשה שעברה ע”י כל השכבה שלה בבית הספר במהלך השנה האחרונה, שבגינו היא נאלצת לעזוב את בית הספר מתוך הרצון לפתוח דף חדש. ילדה נוספת סיפרה שגם אותה החרימו בבית הספר. אחד הבנים סיפר שאומנם אותו לא מחרימים אך כול הזמן מכנים אותו בשמות גנאי ומעליבים אותו. הוא סיפר שלא פעם חווה אלימות קשה כנגדו בבית הספר. בקבוצה הילדים היו אמפתיים ורגשים כלפי הילדים שדיברו על הקשיים החברתיים שלה.

במידה והיה המשך לקבוצה הנושאים שהיו מדוברים בה היא מידת השייכות והפחד מאינטימיות שעלולה להביא לפגיעות. כפי שהילדים דיברו על כך שהם נפגעו מהחברים שלהם שהחרימו אותם.

בסיום הקבוצה דיברנו על מקום של תמיכה הדדית אחד בשני והחשיבות והאפשרויות שגלומות בלהכיר ילדים חדשים ולפתח קשרים חברתיים.

קבוצה ב’

בקבוצה היו ילדים משני המינים (בנים ובנות) בגילאי 11 עד 13.

הקבוצה התאפיינה באינטימיות ופתיחות. ניכר שהקבוצה מאוד מגובשת, הילדים תומכים אחד בשני ומקבלים אחד את השני עם הרבה חום ורגישות.

התחלנו את הקבוצה עם סבב שמות, כאשר כול ילד סיפר מי מבני משפחתו חולה במחלה. והתחלנו בדמיון המודרך. לאחר שסיימנו הילדים שיתפו באופן גלוי ופתוח מה הייתה החוויה שלהם. אחד מהילדים סיפר שביתו היה בעבר המקום הבטוח בשבילו אבל לא. ולאחרונה, חלה הידרדרות במצב של אביו והוא מרבה ליפול. כתוצאה מכך, הוא כול הזמן דרוך מה קורה עם אביו ואף בלילות כבר לא ישן טוב, מכיוון שהוא חושש לו. אחת הבנות סיפרה שעד שגילו לאמה את המחלה ביתה היה מקום בטוח. אולם, מאז שגילו לאמה את המחלה, יותר קשה לה בבית והיא הפסיקה להביא חברות לבית. אותה נערה סיפרה שהתגובות של הסביבה מאוד קשות לה, למשל, סיפרה לחברה שלה על המחלה של אימה, והיא ענתה לה בתגובה שלה יותר קשה מכיוון שהאחים שלה מעצבנים אותה. חברי הקבוצה הגיבו בחום ואהבה ואמרו לה שלפעמים גם אליהם מגיבים באופן לא מותאם, מכיוון שיתכן שהסביבה נבוכה. אחת הבנות אמרה שגם היא לא מזמינה חברים אליה הביתה, מאחר והיא מרגישה שלא בנוח כאשר רואים את אמא שלה. היא אמרה שכיום, כאשר היא מזמינה הביתה חברות היא מכינה אותן מראש, כאשר היא עושה זאת גורם התגובות של החברות בדר”כ יותר טובות.

לאחר מכן, הילדים דיברו כיצד הם יכולים להסביר לחברים שלהם ולסביבה מה זאת מחלת הטרשת.

לכל אורך הפגישה הייתה תחושה של הזדהות הבנה וחיבוק קולקטיבי קבוצתי. הסדנא הזו הייתה מאוד מרגשת.

קבוצה ג’

הקבוצה מנתה נערים בלבד בני 11-13

התרשמתי מאסופה של ילדים שנקראים קבוצה, אך לא מרגישים כקבוצה, הם מחולקים בתוך הקבוצה לקבוצות קטנות. הייתה לי הרגשה שגם אלו שנמצאים בקבוצות הקטנות חלקם מרגישים מאוד בודדים. גם כשאחד מחברי הקבוצה רצה לדבר או שנאמרו משפטים לא פשוטים, שאר הנערים מיד צחקו ולא אפשרו לאף אחד לדבר.

בהתחלה ניסיתי לעשות גם לקבוצה הזו את התרגיל של הדמיון מודרך, ניכר היה שחלק מהילדים “נכנסו” לתרגיל. אולם, גם כאשר הם רצו לדבר על החוויה שלהם מהתרגיל, הנערים בקבוצה לא אפשרו- למעשה, לא התאפשרה אינטימיות ופתיחות כלל. היו כול הזמן “צחוקים” שלא ממש הצחיקו אף אחד. היו 3 ילדים שישבו ממש מכווצים על הכסא, ואף אחד מהם היה קרוב להתפרצות בכי.

קבוצה ד’+ה’

הקבוצה מנתה נערים ונערות בני 13-15

חלק גדול של מהילדים בקבוצה נמצאים בכייפת מזה מספר שנים. מדובר בקבוצה פתוחה ואינטימית עם הרבה כוחות חיובים חזקים.

לאחר סבב קצר של שמות, עשיתי איתם את התרגיל של הדמיון המודרך. הילדים התחברו לתרגיל ונראה שהיה להם קל להתמסר להנחיות של הדמיון המודרך. בסיום התרגיל חלק מהילדים בחר לשתף ולספר על המקום הבטוח, אחד מהילדים סיפר שמחוץ לכייפת אין לו כמעט חברים ואף אחד לא מבין אותו. לדבריו, מחוץ לכייפת יש כול הזמן תחרות ואילו בכייפת כולם מקבלים אותו דבר והוא לא מרגיש שהוא צריך להיות בתחרות. אחד מהילדים הגיב אליו שגם פה בכייפת הוא מרגיש שלא כולם מבינים אותו ושיש תחרות על המקום. אחת מהבנות שהיא מאוד דומיננטית בקבוצה ישר הגיבה ואמרה לו שמבחינתה תמיד אפשר לדבר על הכול. אותה ילדה בעיקר הגיבה, אך נראה שהיא לא תמיד מקשיבה. אחת הבנות הגיבה שהיא מרגישה גם שקשה לה בקבוצה, ולא פשוט לה מול הקבוצות שנוצרו בקבוצה ושהיא לא מוצאת את עצמה.

לאותה ילדה הצטרפה עוד ילדה וסיפרה על מקרה בו הרגישה דחויה כשהיא וילדה אחרת ניסו להשיג את חברי הקבוצה בטלפון ולראות היכן הם ואף אחד לא ענה, וגם כשדפקו על הדלת ושמעו קולות בחדר לא פתחו להם. פתחנו שיח על המקרה.

באופן כללי, השיחה הייתה מאוד סוערת. והנושאים העיקריים שעלו בה הם המקום הבטוח שלי בקבוצה (בכייפת)/בחיים, מה המקום שלי בתוך הקבוצה, האם אני בחוץ או בפנים, כמה הקבוצה מקבלת את מי שאני.

ניכר כי לחברי הקבוצה מאוד אכפת מהקבוצה כמכלול ומהילדים עצמם. ייתכן, שמדובר גם בשלב בחיים בו אותם ילדים נמצאים, תחילת גיל ההתבגרות שמשפיע עליהם כפרטים וכקבוצה.

קבוצה ו’

הקבוצה של הגדולים מגיל 16 עד 18 מונה נערים ונערות-

קבוצה מאוד מגובשת. הנערים בקבוצה נמצאים כבר הרבה שנים בכייפת ביחד והם מאוד קשורים אחד לשני וניכר שהם מכירים אחד את השני היטב. נראה כי הבגרות וההכרות העמוקה ביניהם גורמת לקבוצה להיות מאוד אינטימית ופתוחה. בהתחלה עשינו סבב קצר של שמות, אחד מחברי הקבוצה סיפר שהוא התגייס שנה שעברה ובכול זאת השנה הצליח להגיע לכייפת. 4 חברי קבוצה נוספים סיפרו שהם מתגייסים שנה הבאה וחוששים שהם לא יוכלו להגיע לכייפת שנה הבאה.

עשינו בהתחלה את התרגיל של הדמיון המודרך. הקבוצה של הגדולים מתוך מקום של בטחון רב אפשרה לעצמה לצלול בדמיון וניכר שהם מאוד נהנים. כשסיימנו הם ביקשו להמשיך את התרגיל…

לאחר מכן הרבה מהם שיתפו מה המקום הבטוח אותו דימינו, ופתחנו את הנושא של המקום הבטוח. לאחר שמספר ילדים סיפרו על המקום הבטוח שלהם, אחת הבנות פתחה שדווקא אצלה המקום הבטוח הוא הקבוצה והשנה היא מרגישה שהקבוצה לא מגובשת כמו בשנים קודמת. שיש קבוצה שבעיקר משחקת קלפים ושיש את הקבוצה שלא משחקת קלפים, ומאוד קשה לה עם הפילוג. גם נערה אחרת בקבוצה דיברה שהיא מרגישה מאוד דחויה, ושהשנה היא מוצאת את עצמה הרבה פעמים לבד, מכיוון שאין לה עם מי להיות.

חברי הקבוצה הגיבו בחום רב ושאלו כיצד הם יכולים לעזור ובסופו של דבר החליטו למתן את משחקי הקלפים כדי שכולם ירגשו טוב. ניכר שחשוב לכולם הגיבוש ושמאוד אכפת להם אחד מהשני וחשוב להם שכולם ירגישו טוב בקבוצה, ושהם יפעלו למען המטרה הזו.

באופן כללי, מדובר בקבוצה מאוד איכותית של אנשים רגישים, מאד אינטליגנטים ומלאי שמחת חיים, שעוזרים להוריהם, ונעזרים אחד בשני במהלך השנה.