קטגוריה: סיפורים אישיים 2016

נילי טלרמן לפני 6 וחצי שנים אובחנתי כחולת טרשת נפוצה וכפיזיותרפיה לידיים התחלתי לכייר מתוך התנגדות. בחיים לא חשבתי שאהיה מסוגלת לעסוק באומנות כי תחום

יוסי ורוזה אמזלק טרשת נפוצה טרשת חמוצה החיים והמוות לא בשליטה מתפללים ומקווים שתבוא הישועה הטרשת חולקת כל חלקה טובה הטרשת הורסת כל נשימה, מכרסמת

זיו זיו, בת 45, נשואה עם 2 ילדים, יש לי טרשת נפוצה מ- 2010. למרות הקשיים שהמחלה מביאה איתה, זה לא הפריע לי לעשות כל

גירסת הבמאי כתבה: שיר זיו | צילום: זיו קורן ישראל היום | 12 פברואר 2016 הוא שיחק ב”שתי אצבעות מצידון” ו”בחינת בגרות”, וכיכב בסידרת הנוער

פוסתומוס ספר של: טלי דויטשר שחר לאחר שנים של טיפולים שונים ומשונים, שלא הועילו במאומה, לא רציתי לעשות כלום. לא רציתי לחיות, לא רציתי להיות,

“למרות הכל ובזכות הכל – ניצחון הרוח על החומר” טלי דויטשר שחר לעתים סיפור של אדם אחד מהווה השראה ונקודת זינוק לאדם אחר לחיים טובים

בספינה אז הפלגנו, יצאנו אל הים… עמותת אתגר באינטרנט | www.etgarim.org רותי אילון חולה בטרשת נפוצה כבר 19 שנה. בתחילת הדרך חשבה להמשיך לחיות את

סיפורה של ג. נפגשתי עם ג’ במרכז הרפואי. כשנכנסתי לפרוזדור קשה היה שלא להבחין באישה יפה שישבה על הכיסא ומרחה אודם. היא הייתה מרשימה, ועל

אי אפשר לנצח את הטרשת אבל אני נלחמת כמו לביאה יהל פריד | אתר nrg 29 למאי 2016 אחרי הדיכאון והבכי האינסופי למדתי לחיות עם

נעמי לורברט שמי נעמי לורברט. כיום אני בת 52 ואני חולת טרשת נפוצה אבל קודם אני אימא לשני ילדים מדהימים, וסבתא לשלושה והרביעי בדרך. אספר

יקטרינה שמי יקטרינה. אני כמעט בת 35. עליתי לישראל לפני 3 שנים. זה הסיפור שלי. שבועיים אחרי יום הולדת 30, תחילת 12.2011, התחלתי לאבד תחושה

חיילת מהצפון אני כותבת על עצמי ותחושותי לגבי המחלה וזה גורם לי להתרגשות רבה. שמחה שיש לי את ההזדמנות להתעמק בזה. לפני שלוש שנים נודע

סיפורה של א.ג. אי שם, רחוק, ברגע של אי שפיות זמנית לפני כמעט עשור היה לי צורך לחרוט על הגוף תובנה שגיליתי. אני רוצה לזכור

אינטלגנציה היא היכולת להסתגל לשינויים.. בתחילת המסע האמנתי שלעולם לא אדע להסתגל להפתעות חדשות בחיים. חשבתי שהכל שטויות. אבל הגיע הרגע שבו הייתי חייבת לחקור

אורלי לביא (שחם) פתח דבר אורלי נולדה ב- 9.12.1963 בקיבוץ גבעת חיים איחוד. גדלה בקיבוץ עד שנת 1969. הילדות בקיבוץ הייתה בהתאם לרוח הקיבוצית, לינה

ארבעה ילדים וטרשת נפוצה: האם האופטימיות יכולה לנצח? עירית אדר, בעלת סטודיו לעיצוב ומיתוג מצפון הארץ, נחשבת לאדם אופטימי במיוחד אבל איש לא הכין אותה

“נהנית מהעשייה יום יום ולחלום על מה אעשה בעתיד” המרואיינת ביקשה להישאר בעילום שם: בת 44, אובחנה עם טרשת נפוצה התקפית לפני 12 שנה, נשואה