סדנה- התמודדות והפחת תקווה
בבי”ח איכילוב

מגישות: רוחמה עמיאל, מירי מלאכי – סטודנטית במכללת מבח”ר
שייכת לאוניברסיטת חיפה

כלים להתמודדות עם אתגרי היומיום לצד חולי כרוני, תמיכה הדדית, שיתוף וחילופי מידע בין המשתתפים.

שלבי ההכנה והערכות של הסדנה:
התקיימו מפגשי הדרכה בני שעה, אחת לשבוע, שכללו: הגדרת מטרות הסדנה; הנחיות לגיוס משתתפים; ניסוח פלייר הזמנה לסדנה; בניית תוכן הנושאים של מפגשי הסדנה.

גיוס משתתפים לסדנה באמצעות:
שיחות טלפון עם: חולים הרשומים כחברים באגודה ובמרפאות.
הפצת פלייר ברשימת התפוצה של האגודה.

מתכונת הסדנה
ארבעה מפגשים אחת לשבוע, בני שעה וחצי כל אחד, בשעות אחרי הצהריים, בבית חולים איכילוב- בתל אביב.
כל מפגש הוקדש לנושא אחר.

פעילות הסדנה
מפגש ראשון:
מספר משתתפים: שישה.
נושאי המפגש: היכרות, מטרות, תיאום ציפיות, מסגרת החוזה.
כלים: כל משתתף התבקש לבחור חפץ מתוך מספר חפצים (ספר, שעון, תפוח, מפתחות ועוד) ולהציג את עצמו דרכם.

מפגש שני:
מספר משתתפים: שבעה.
נושא המפגש: גיוס כוחות
כלים: שימוש במודל של חלון ג’והארי: איך אני מזהה בעצמי את מקורות הכוח. חלון ג’והרי מתייחס לארבעה תחומים:
1. ידוע לעצמי וידוע לאחרים
2. ידוע לעצמי ולא ידוע לאחרים
3. ידוע רק לאחרים ולא ידוע לעצמי
4. אינו ידוע לעצמי ולא לאחרים

מפגש שלישי:
מספר משתתפים: 7 משתתפים
נושא המפגש: שינויים תפקודיים המתחרשים בעקבות המחלה, בעבודה ובבית
מתן זמן לשאלות ותשובות בחלק השני של המפגש – ע”י ד”ר קרני
הנושא של שינויים תפקודיים , בעבודה ובבית נעשה באמצעות: קלפים טיפוליים של מרילין, כל משתתף בחר קלף דרכו הוא מייצג את המחלה או מה המחלה מסמלת עבורו, התבוננות על המחלה כהזדמנות ללמידה אחרת ואיך לנהל את המחלה.
בחלק השני של המפגש המשתתפים שאלו את ד”ר קרני שאלות הנוגעות למחלה/ תרופות חדשניות וכו’.

מפגש רביעי:
מספר משתתפים: 7 משתתפים
נושא המפגש: תקווה, סיום ופרידה.
כלים: הקראת סיפור “האבנים הגדולות בחיינו” וקלפים של איציק שמולביץ – באמצעות הסיפור המשתתפים שיתפו היכן הסיפור פוגש אותם בהתמודדות עם חולי כרוני ו/או כיצד ניתן להסתכל על המחלה בפן אחר.
החלק האחרון של המפגש – סיום ופרידה נעשה באמצעות קלפים טיפוליים של איציק שמולביץ- “סוגים של משקפיים” – כל משתתף בחר קלף אחד או יותר ושיתף מה הוא לוקח מהקבוצה כצידה לדרך.

סיכום והערכה
תרומת הקבוצה למשתתפים
למרות המפגשים המעטים, הצלחנו לגבש קבוצה אינטימית שכל משתתף היה שונה אחד מהשני. הקבוצה הייתה קבוצה אופטימית מאד. היה מרגש לראות כיצד הם נפתחים עם הזמן, משתפים בפרטים אינטימיים ורגישים, ומעניקים תמיכה וחיזוקים אחד לשני. בסוף המפגשים המשתתפים ביקשו שיהיה בהמשך סדנאות וקבוצות נוספות, הם שיתפו ואמרו כי זהו המקום בו הם מרגישים “שווים בין שונים”.