אני ממליץ לכל מי שמתמודד עם טרשת נפוצה להצטייד ב"תרופה" שלא נמצאת בשום מעבדה או בית מרקחת, אך היא קיימת בגוף של כל אדם. לתרופה הזו קוראים: אופטימיות.
אחרי הכל, אני עדיין חושב שהחיים יפים.

יום בהיר אחד במהלך שירותי בצבא קבע כמש"ק רדיו אוגדתי, נעלמה לי הראייה בעין אחת. ככה פתאום, בלי שום התראה מוקדמת. הייתי משוכנע שיש לי לכלוך בעין שמסתיר לי את הראיה, לכן שטפתי את העין אין ספור פעמים במהלך היום והמשכתי לתפקד כרגיל, בלי לספר לאף אחד.
מקץ חמישה ימים, כשה"לכלוך" בעין החמיר וכבר לא ראיתי כלום, הלכתי לבית-חולים בכדי שינקו לי את העין. בבית החולים אמרו לי שאין לי לכלוך, אלא דלקת בעצב הראיה.
נתנו לי סטרואידים והפלא ופלא הראיה חזרה.
אמרתי לעצמי, איזה חיטוי אדיר נתנו לי לעין. על חומר חיטוי שקוראים לו סטרואידים עוד לא שמעתי….אך מה אכפת לי, העיקר שהראיה חזרה.
בחלוף שלושה חודשים, שוב הופיע "לכלוך" אך הפעם בעין השנייה. שוב הלכתי לבית חולים בכדי לקבל את חומר החיטוי לעין, שקוראים לו סטרואידים. גם הפעם "חומר החיטוי" עבד והראיה חזרה.
לאחר חודשיים הנעל הצבאית פתאום לחצה לי על הרגליים, עד כדי כך שנרדמו לי כפות הרגליים. איך לא שמתי לב שהנעליים הצבאיות האלו לא נותנות לדם לזרום לכפות הרגליים?
הייתי יושב במשרד ללא נעליים, אך זה לא היה עובר.
נבהלתי קצת, מה? הנעליים עשו לי נמק ברגליים?
קבלתי הפניה לנוירולוג כדי שישחרר לי את הסתימות בוורידים…
הופניתי על ידו לסדרת בדיקות לא מובנות: M.R.I ,דיקור מותני ובדיקות דם. לאחר עשרה ימים קיבלתי תשובה על נגעים ומוקדים המתאימים בגודלם ובצורתם ל- M.S .מה זה ה- M.S הזה ? שאלתי את עצמי בחרדה.
התשובה של משחרר הסתימות מהרגליים (הנוירולוג) הייתה: אתה נשוי?
עניתי בהיסוס: כן! למה?
מזל טוב ! אמר לי הנוירולוג…אתה כמו שלמה המלך! בזה הרגע נישאת לאישה נוספת.ושמה בישראל: טרשת נפוצה!
סיפרתי לכולם על האישה הנוספת שנכנסה לחיי. אלא שהיא, בניגוד לאישתי הרשמית, אישה מרשעת על כל המשתמע מכך. גם ברבנות לא ניתן להיפרד ממנה.
הבנתי שאצטרך לקבל טיפול תרופתי בזריקה, בחרתי לקבל אבונקס כדי לקבל זריקה רק פעם בשבוע. מהר מאד גיליתי שתופעות הלוואי לא נותנות לי לתפקד. אחרי כל זריקה סבלתי מכאבי ראש ושרירים, כמו בשפעת, לא יכולתי להרשות לעצמי לקחת כל כך הרבה גימלים מהצבא. כעבור כמה חודשים שיניתי את הטיפול לקופקסון, אמנם מדובר בהזרקה כל יום, אבל בלי תופעות הלוואי הקשות. אחרי שראיתי שממוצע ההתקפים שלי ירד עם קופקסון מ- 4 בשנה ל- 1 ב- 10 חודשים מיניתי את קופקסון לתפקיד שומר הראש הנאמן שלי.
כיום, כ-12 שנים לאחר שהובחנתי בטרשת נפוצה, לאחר שעברתי וחוויתי את רוב תצורות המחלה על התקפיה ותסמיניה, אני נמצא במקום של שולם מוחלט עם הטרשת נפוצה שלי. יצאתי ללימודים, אני מנהל אורח חיים כמעט שגרתי לחלוטין, עוסק בגישור ומסייע לאנשים בהתנדבות, בהתמודדות הבירוקרטית מול ועדות רפואיות.
חזרתי לעסוק בחלק מתחביבי האהובים, אני מטייל ומבלה וחי כחלק בלתי נפרד ממשפחתי, חבריי וסביבתי.

אייל בר- דוד – מטופל בקופקסון