ארגז הכלים

במסגרת עבודתי כאחות מדריכה של מטופלים עם טרשת נפוצה, המפגש עם המטופלים הצעירים מהווה עבורי את אחד התפקידים המאתגרים ביותר. המטופל הצעיר, סביב גיליי ה- 20, נמצא בשלב הכי פחות מוכן להתמודדות עם האבחנה הפתאומית של המחלה. לאדם כה צעיר אין ב”ארגז הכלים” שלו את הנסיון ואת היכולת להכיל בשורה המצריכה כוחות נפש רבים. לכן, תמיכה מקיפה מהווה נדבך חשוב בהתבוננות קדימה ובהיערכות להמשך. כאשר אדם צעיר מאובחן כסובל ממחלה כרונית, בהכרח תהיה השפעה על הכנתו להתחלת חייו כבוגר, בחירת קשר זוגי והמשך תוכניותיו לעתיד.

במהלך עבודתי הזדמן לי להכיר מקבץ קטן של מטופלים צעירים אשר החלו את דרכם בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה באיזור. כך נוצר הצורך להיכרות ולמפגש עם אנשים אשר דומים להם בגילם ובשלב החיים בו הם נמצאים. יצרתי מפגש בין שלושה חברים אשר לומדים באותו מוסד אקדמי. הגרעין הלך וצמח והתרחב לכדי שבעה חברים. הקבוצה כוללת מגוון של אנשים צעירים: בני מיעוטים, עולים מחבר העמים, דתיים וחילונים. כאמור, הגורם המשותף היחיד הוא עצם היותם צעירים הלומדים באותו מוסד בעיר. הדבר אף משמח יותר כאשר מתוך הקבוצה “נולד” זוג הנפגש באופן אישי. הנני שמחה מאוד על היכולת שלנו כאחיות להפגיש, לקרב לבבות ולשמח אנשים. השלב הבא יהיה הכוונתם לפנות ל”אגודה הישראלית לטרשת נפוצה” על מנת לגבש קבוצה או להצטרף לקבוצת צעירים קיימת.

בברכה,
אתי אגמון – אחות מדריכה בחברת באייר