"וישוב העפר על-הארץ כשהיה וברוח תשוב אל-האלוהים אשר נתנה"

(קהלת יב, ז)

אֶל רַחֲמֶיךָ אוֹתָם

אֱסֹף, פְּרֹשׁ עֲלֵיהֶם כְּנָפֶיךָ וְחַבְּקֵם.

הַמְצֵא לָהֶם מִסְתּוֹר בְּאָהָלְךָ עוֹלָמִים וְיָנוּחוּ בְּחֵיקְךָ.

בְּמַעֲלוֹת אֱנוֹשׁ נִשְׁמֹר דְּמוּתָם, אַהֲבָתָם כַּזֹּהַר בִּרְקִיעֵנוּ

אֶת נִשְׁמָתָם צְרוֹר בִּצְרוֹר חַיֵּינוּ זִכְרָם הוּא נַחֲלָתֵנוּ

—-

מתבוננים אנו בחיים, כאדם המביט דרך החלון אל החלל.

דבקות ואהבה הן המקשרות ביננו לבין עצמנו, ביננו ובין היקום-ביננו לבינך.

הכרנו כי חיינו הם יותר מחציר חולף, יותר מפרחים שנבלו.

חיינו השזורים בתורתך מקשרים אותנו אל עולם של תקווה הנארג בכל דור ודור.

בחיינו ובמותנו הולכים אנו אל יצירתך, אלייך.

מתוך ביטחון בך.

אפילו בחידתך באנו לקדם שמך".

שלא תדעו עוד צער

ג'נין ווסברג, מנכ"ל  וצוות האגודה.

Image: Unsplash.com – Mike Kenneally