במהלך שנת הלימודים הנוכחית, (שנה א' בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית) זכיתי ללוות אישה החולה בטרשת נפוצה. במהלך הליווי, ערכנו מפגשים שבועיים בביתה למשך שעה וחצי – שעתיים.

במהלך המפגשים, עלו תכנים שונים. שמעתי על עברה וסיפור חייה המרתק, על משפחתה, על תפיסת עולמה. עם הזמן שמעתי גם על ההתמודדויות שלה, אם  בעקבות מחלת הטרשת ואם באופן כללי – מה שהחיים זימנו לפתחה. השתדלתי להיות אוזן קשבת ומכילה ולעזור מבחינה טכנית ונפשית כאשר הרגשתי שזהו מקומי.

המפגשים עם הפונה היו מאד משמעותיים עבורי. נוצר בנינו קשר חם וקרוב ואני מודה מאד על ההזדמנות להכיר אותה. קיבלתי המון מהמפגש שלנו, למדתי ממנה הרבה על הבחירה בחיים בכל סיטואציה, על אופטימיות ועל היכולת לאהוב ולהיות עם לב פתוח, שמנצחת הכל.

מעבר למפגשים איתה, נכחתי בימי עיון ובקבוצות תמיכה. היתה לי משמעותית מאד ההזדמנות להיחשף למחלת הטרשת ולהתמודדות איתה, מה שהיה "שקוף" עבורי עד כה. בקבוצות התמיכה קיבלתי הצצה לעולמם של החולים, זכיתי לשמוע מקרוב על הקשיים המגיעים ביחד עם המחלה ועל ההתמודדות האמיצה של כל אחד מהנוכחים, מה שמילא אותי השראה. היה לי מאד מרגש ומלמד לראות את ההקשבה והתגובות של המנחים בקבוצת תמיכה, ואת הכח של הביחד, ההזדהות והתחושה שיש להם הכרה ומקום.

מודה מאד על ההזדמנות, להכיר את המחלה ואת האגודה ולהקשר לפונה היקרה שלי.