במסגרת שנתי הראשונה בתואר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים הייתה לי מעורבות חברתית בה שובצתי תחת האגודה לטרשת נפוצה. עם תחילת השנה במסגרת זו, ביקרתי תחילה בקבוצת תמיכה שהאגודה מקיימת ביד שרה בירושלים וזו הייתה החוויה או ההיכרות הראשונה הרשמית שלי עם המחלה. המפגש היה מאוד מעניין, לראות כיצד המתמודדים עם המחלה מדברים על כל נושאי החיים מנקודת המבט שלהם וכיצד המחלה נשזרת בסיפור חייהם. זו הייתה טעימה ראשונית מאוד טובה בעיניי. לאחר מכן, עברנו יום עיון במסגרת האגודה בנושא הטרשת ומשם התחלנו את השנה רשמית.

אציין שהתחלתי את השנה בחוסר ודאות- עם מי אני הולכת להיפגש, כמה זמן חולה וכיצד מתפקדת ומה בכלל תפקידי איתה כי זוהי מעורבות חברתית ולא הכשרה מעשית.

במשך השנה נפגשתי עם אישה צעירה בשנות ה30 לחייה, נשואה עם שלושה ילדים, שמתמודדת עם המחלה מזה 6 שנים. את המפגשים היינו עורכות בביתה, כשלפעמים היינו יורדות לגינה למטה/ להסתובב קצת באזור. תוך כדי השנה וכבר לא הרבה אחרי שהחלה, הבנתי שהתפקיד שלי הוא להיות שם, להקשיב, לדבר ובאמת ללמוד על יצירת קשר והכלה. לאורך השנה עברנו רבות יחד, אני מרגישה שנוצר בינינו קשר של פתיחות והכלה, שיתוף וראיה של השקפות עולם שונות וכיצד מתמודדים עם הקשיים הנתונים. שמעתי ממנה על המחלה וכיצד באה לידי ביטוי, כיצד הייתה לפני וכיצד היא היום- במה זה השפיע עליה, מה הדברים שהכי מקשים עליה בשל המחלה ואיך חיה לצד המחלה כיום. למדתי

למדתי להכיר אישה חזקה מאוד, שיודעת היטב מהם הקשיים שנובעים מהמחלה, פיזיים ונפשיים, ומדי יום נלחמת כנגדם גם אם יש רגעי משבר, ויכולה ללמד אנשים רבים דבר או שניים על התמודדות ועל אופטימיות.

אני רואה את המפגשים שלי איתה כמשמעותיים עבורי ובעיניי גם עבורה ולכן אני מודה על ההזדמנות לעבור חוויה זו, שהיא באמת חשובה, מלמדת ומשמעותית.

תודה רבה!