במהלך שנת הלימודים הראשונה בלימודים לתואר בעבודה סוציאלית, זכיתי ללוות אישה החולה בטרשת נפוצה. נפגשנו פעם בשבוע בביתה למשך שעתיים. החוויה של להיפגש איתה פעם בשבוע בביתה, לשמוע את סיפורי חייה המרתקים, לשמוע על הקשיים שהיא חווה עם המחלה במבחינה רגשית וטכנית ולתת עצות ותמיכה כשיכולתי, כל אלה התאפשרו בזכות האגודה לטרשת נפוצה שעשתה את החיבור בינינו.

במהלך השנה, מעבר למפגשים השבועיים עם האישה אותה ליוויתי, קיבלתי הכשרה מהאגודה, צפיתי בקבוצות תמיכה המאפשרות לחולים ולחולות מקום לפרוק, להיתמך על ידי אנשים נוספים שמתמודדים עם קשיים דומים בסביבה בטוחה ועם ליווי מקצועי ומסור, לקבל תמיכה רגשית וחשוב לא פחות- ייעוץ פרקטי על קבלת כל שמגיע להם וכיצד לעזור להם להקל על היומיום שהוא כאמור מאוד לא פשוט עם המחלה.

ברמה האישית, למדתי רבות השנה על האתגרים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות פיזיות שונות, ובמיוחד על הקושי הקיים בהתמודדות עם מחלה שלא מקבלת מעמד רשמי והקלות מהמערכת.

המפגשים עם האישה אותה ליוויתי היו משמעותיים מאוד עבורי. מעבר לכל הידע שרכשתי על המחלה ועל ההתמודדות איתה, זכיתי להכיר אישה מדהימה עם כל כך הרבה עומק, חוכמה וניסיון חיים. למדתי ממנה המון ונהניתי מכל שיחה. השתדלתי לתמוך ולייעץ במידה בה יכולתי והרגשתי שהיא היתה מאוד פתוחה לקשר. למדתי לראות אותה מעבר למחלה ולמוגבלות ואני מוקירת תודה על ההזמנות להכיר אישה כל כך מיוחדת.