מכתב לדיוויד בלאט מאפרת
לדיוויד בלאט
שלום לך.
שמי אפרת. אני בת 58. בשנת 2005 אובחנתי כחולה בטרשת נפוצה.
בשנת 2010 יצא, בהוצאת “מודן”, ספרי “הכל בסדר”.
זהו ספרי השלישי – שני ספריי הקודמים יצאו אחד ב”עם עובד” 1993, והשני ב”ידיעות אחונות” 1998, וגם פורסמו סיפוריי באנתולוגיות שונות, וגם הייתי עיתונאית לפרנסתי – ואני מציינת את כל זה, כי כשיצא “הכל בסדר” תמיד דאגתי להוסיף, שהמקרה שלי הוא לא של מישהי שחלתה ואז כתבה על זה, אלא שהייתי סופרת גם לפני שחליתי בטרשת נפוצה…
אני כותבת אליך, נענית לפנייה של האגודה, כי גם אני בחרתי לא להסתיר את עובדת מחלתי, והתמודדתי איתה גם תוך כתיבה עליה. לא שופטת איש או אשה על רצונם להסתיר את מחלותיהם, אך גם אני, כמוך, לא נהגתי ככה ולא נוהגת ככה עד היום (ולשמחתי, גם היום “אי אפשר לראות עליי”).
כידוע לנו, לטרשת יש סוגים שונים והופעות שונות, אבל אני מאמינה שמלבד המזל או ביש המזל באופיה של המחלה, יש לנו, כחולים, הרבה מה לעשות וביחד איתה. כמו כל חיי, אני ממשיכה לשחות כל יום בים ולרכב על אופניי, גידלתי ומגדלת את ילדיי (שהיום הם כבר לגמרי גדולים), ואני תמיד מוסיפה ואומרת, שהיותי ספורטיבית, זה בהחלט מה שסייע ומסייע לי לחיות גם עם הטרשת שלי, כמו גם עם כל החלקים האחרים של גופי, נשיותי ואישיותי.
אתה, דיויד בלאט, ה-ספורטאי של המדינה שלנו, שכבר ניצח בהרבה מגרשים,
אתה, לטעמי, לא צריך לנצח את הטרשת שלך, אלא לשלב אותה ב”משחק שלך”, ב”מגרש הפרטי שלך”, ומי כמוך יודע איך לעשות את זה. הנה, התחלת.
לא מצאתי סריקה של הראיון והכתבה שהיתה עליי ועל ספרי במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, אבל זה באמת לא חשוב… זה הלינק לספר, שאין לי כבר עותקים ממנו, אבל משערת שיש כאלה בהוצאת מודן.)
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=933155
https://simania.co.il/book_reviews.php?itemId=933155