כייפת שיקומית שנה 1 – שנת 1997
כייפת שיקומית שנה 1 – שנת 1997
“אי הוודאות, שהיא אחד ממאפייני מחלת הטרשת, אינו פוסח גם על הילדים. אך, הם מתרגמים את חוסר הידיעה לגבי תסריטים אפשריים של המחלה להסתרת האמת בפניהם, ולפיכך מועצמת תחושת הפחד..” “קיבלנו את הרושם שמעמדו של ההורה החולה, משמעותו כהורה, כדמות, כאישיות עצמאית – לא נפגע. הילדים מסוגלים להפריד בין הדמות לבין מחלתה. יש רצון להתקרב, להיות שייך, לאהוב, להתפנק עם הרבה מסירות והערכה להורה. היו גם ביטויי הערכה רבים להורים שאינם מוותרים למרות נכותם על חיי החברה, העבודה והמשפחה”.
“פגשנו ילדים שלקחו תפקידים אחראים גם מול ההורה החולה וגם מול האחים הקטנים… אנחנו חושבים שצריך להמשיך את העבודה המשפחתית-מערכתית..”