הנסיון האינסופי לעודד אותי מעלה חרס בכל פעם מחדש

הנסיון האינסופי לעודד אותי מעלה חרס בכל פעם מחדש.

מנסה תמיד להשיב בנימוס אך מקווה שהדובר יעזוב אותי בשקט וכמה שיותר מהר.

"תראה אותו! אין לו ידיים ואין לו רגליים והוא מאושר וחי חיים טובים"

"תראה אותו! אין לו 2 ידיים והוא חי רגיל ומאושר"

יופי לו…. הדבר היחיד שמעניין ועובר לי בראש זה איך לעזאזל הוא יושב על אסלה ויותר מזה איך הוא 'פותח את הברז של הבידה' בלשון המנומסת יותר ומעוררת בראש שלכם בוודאי את השאלה האמיתית שקשורה לגליל נייר….

צודקים מעניין לי את ה***.

אחרי 3 שנים והפיכת כל אבן כמה פעמים לא מצאתי כלום.

הפרוגרסיביות של מהלך המחלה שלי אכזרית.

הדיכאונות הגיעו לרמות שלא ידעתי שקיימות בכלל

זה כאב נפשי שלא ניתן להסביר. כל כך כואב עד שלא פעם שרטתי את עצמי עד זוב דם בניסיון לנסות להמיר כאב נפשי שאין לו נקודה ספציפית בגוף לכאב פיזי בנקודה בגוף – זה עובד….

ישיבה עם חבל תלייה על גשר עד שהופיעה משטרה לאחר שהבנתי שאין לי האומץ להשאיר אחרי הורים שבורים והידיעה שיהוה לא יהיה מרוצה מההחלטה שלי… אין לי מחשבה חיובית אחת. אני לא מפסיק לריב עם אישתי. הדיכאון גורם לכדורים נוספים שמנוונים אותי וזה מדכא יותר אז מוסיפים לי עוד כדור שמחליש אותי ובעקבות זאת מדוכא יותר אז נחשו מה, כן…. מעלים לי מינון של נוגדי דיכאון שהבנתם מה התוצאה ובאיזה גלגל אני נמצא.

הבנק לא ייתן לי הלוואה לטיסה לשוויץ להמתת חסד וסיום מכובד למצב רע.

היום מלאו לי שבועיים בבי"ח אברבנאל באישפוז מלא. ואין לי מושג מה יהיה ולמה לחכות עוד.

זה נמאס!.

לב־יוֹדֵעַ מָרת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא־יִתְעָרַב זָר