קבוצת באר שבע – סיכום פעילות לשנת 2018
הילה אורן, עו"ס
קבוצת באר שבע – סיכום פעילות לשנת 2018
הילה אורן, עו”ס
קבוצת באר שבע הינה קבוצה “רכבת- קבוצה פתוחה” הטרוגנית, גברים ונשים בגילאי 20+ ועד 60+. לקבוצה רשומים למעלה מ-30 חברים. עם זאת נראה שמספר החברים שאינם מגיעים באופן רציף למפגשים נעזרים בשאר חברי הקבוצה ושומרים על קשר תמיכתי טלפוני. הקשר בין חברי הקבוצה מתנהל גם בקבוצת Whats App. ניתן להבחין בחברויות שנרקמו בתוך ומחוץ למפגשים בין חברי הקבוצה.
פרט לחברי האגודה המתמודדים עם מחלת הטרשת, הקבוצה פתוחה גם לבני המשפחה המעלים אף הם צורך הקבלת תמיכה והבנה טובה יותר של ההתמודדות של בן המשפחה. על אף שבני המשפחה הציגו באופן מוצהר את הצרכים של קרוב המשפחה המתמודד עם הטרשת, ניתן היה להבחין גם בצורך האישי שלהם בקבלת תמיכה ואוזן קשבת.
הקבוצה נפגשת בתדירות של אחת לחודש למשך שעה ו-45 דק’, בבית החולים סורוקה, המספק מרחב שקט לצד כיבוד קל ושתיה. רוב חברי הקבוצה עצמאיים יחסית בתפקודם ומגיעים באופן עצמאי למפגשים.
בהתאם לבקשותיהם של חברי הקבוצה, המפגשים מהווים פלטפורמה לקבלת מידע ושיתוף הידע מניסיון וכן מהווה מרחב תמיכתי מכיל ומאפשר:
לאורך השנה עלו תכנים שונים שהעסיקו את חברי הקבוצה. חברי הקבוצה שיתפו בנדיבות מידע מניסיון בהתייחס לטיפול התרופתי, התמודדות עם תופעות לוואי של הטיפול ותופעות של מחלת הטרשת, מיצוי זכויות בביטוח הלאומי ומול קופות החולים וכן זכויות במקום העבודה. לא אחת עלתה ההתמודדות היומיומית עם הנגשה / העדר הנגשה הקיימת לאדם עם מוגבלות בארץ ואף בחו”ל ודרכי התמודדות עם הקשיים העולים.
כחלק ממטרת הקבוצה בקבלת מידע בהתמודדות עם מחלת הטרשת, באחד המפגשים הצטרפה תזונאית הוליסטית שהעניקה מידע חשוב ומעמיק אודות חשיבות שמירה על תזונה נכונה ובעיקר בהתייחס למחלת הטרשת.
כאמור, המפגשים היוו גם מרחב תמיכה רגשי לחברי הקבוצה בהקלה עם ההתמודדות היומיומית עם הטרשת. בין התחושות שעלו, נושא הבדידות עלה באופנים שונים בקבוצה: התמודדות עם הקושי של הסביבה להבין את מהות המחלה וההתמודדות עמה ותגובות הסביבה למחלת הטרשת הנעים בין רגישות נמוכה לקשיים העולים לבין צורך הסביבה לגונן יתר על המידה והתחושות שזה מעלה אצל חברי הקבוצה. נושא זה עלה באופנים שונים לאורך המפגשים. עם זאת, לצד תחושת הבדידות, ניכר כי חברי הקבוצה תופסים את הטרשת גם כהזדמנות להתחדשות, להימנע מ”וויתור על העצמי” ובחירה בחיפוש עשייה משמעותית.
היות והקבוצה הינה קבוצה פתוחה, היה צורך לייצר אינטימיות בקבוצה על אף השינוי בחבריה, נראה כי קיימת פתיחות וקבלה לצד צורך משותף בקבלת תמיכה, הכרה והבנה ואלה אפשרו אוירה ייחודית מאפשרת ומכילה.