סיגל פרלינג

טרשת- נפוצה ואני.

המחלה ואני זו מערכת יחסים של 17 שנה.

אני בת 50, B/A במדעי-ההתנהגות – פסיכולוגיה, תעודת הוראה בפסיכולוגיה, למודי “פסיכותרפיה מזרח- מערב”, מנחת קבוצות מוסמכת, מטפלת מוסמכת ב”שיטת אלבאום”- טיפול וליווי בקשיי למידה ותפקוד באמצעות הגוף.

בתק’ בה הובחנתי, הקמתי וניהלתי את ” מרכז אלבאום” בצפון וכמובן, טיפלתי. הרצאתי לצוותים מקצועיים וכן, לקהל הרחב במטרה לקרב את שיטת הטיפול לאנשים, מאוד נהניתי ואותגרתי, זו הייתה זכות גדולה.

בוקר אחד הגעתי כהרגלי לעבודה, חניתי ולא היה לי כוח לצאת מהאוטו, הגוף היה לפתע מותש באופן שלא הכרתי, הבנתי שקורה משהו. באותו יום שמתי לב שהראיה שלי מטושטשת…והשאר היסטוריה.

ב-5 שנים האחרונות עוסקת ב”טיפול שטח” בחברי הגיל השלישי בקיבוץ, בכל מיני מישורים: הקונקרטי- עזרה בענייני יום-יום, הקשבה ונוכחות כתומכת ומלווה ברגעי משבר ובכלל ועוד.. ועוד..

הייתי בת 32 כשהגיעה ההבחנה, זה היה כשנה לאחר לידת בתי הבכורה.

(בדיעבד ההתקף הראשון היה כ-4 חוד’ אחרי הלידה.)

לא הבנתי מה הן האותיות “MS” שרשומות על ט’ הפיענוח. בשלב מסוים, אחרי כמה שנים!! הבנתי שנוסף לי אמצעי זיהוי ב- ת.ז לכל החיים, זו המשמעות של “כרוני”. עם זאת לא מתים מ MS.

האגודה לטרשת היא כתובת, בית, מקום חם, אפשר לדבר בחופשיות וזה משמעותי מאוד.

עברתי “מסע” מאוד משמעותי לקראת ותוך כדי ההיריון השני שלי ב2005 שהגיע אחרי 5 שנים רצופות שאלות, פחדים ועבודת למידת נושא ” הריון וטרשת נפוצה” שבהמשך היה נושא עבודה מסכמת בלימודי פסיכותרפיה.