מפגש סיכום הכשרת סטודנטים לעבודה סוציאלית –
האגודה הישראלית לטרשת נפוצה

נוכחים: 7 סטודנטים – משה, ניר (שנה ג' מכללת מבח"ר) אלי, אוריה, משה, עדי, אילה (שנה א' אונ' עברית)

ג'נין ווסברג – מנהלת שירות לחולים.אסנת שיזף עו"ס, MSW – רכזת מערך התמיכה.

ד"ר שבתאי לויט – מדריך סטודנטיםאסנת – לאחר שנה של הכשרה מעשית באגודה ופעילות וטיפול עם אנשים החולים בטרשת, נשמע מכל אחת/ד את הסיכום האישי והמקצועי שלה/ו.

ניר – השנה הייתה קשה בהכשרה. התחום, הנושא, החולי הקשה, לא היו פשוטים עבורי. עצם העיסוק במחלה, קשה.

באיכילוב נכחנו במפגשים של אנשים חולים עם הרופא שלהם וגם זו הייתה חוויה קשה. בסופו של דבר שמחתי על ההזדמנות להיפתח ולהכיר תחום חדש ולא מוכר. למדתי הרבה.

אחד הפונים שלי הוא אדם במצב סיעודי, מתקשה לדבר ולבטא את עצמו וזה גורם למחשבות האם וכיצד אני תורם לו.

• הערה: חשוב לומר לך, כי למרות שלא הייתה ממש שיחה וורבלית, אתה, בעצם ההגעה שלך והישיבה שלך לצידו של החולה, העברת לו מסר של אכפתיות ותמיכה, רצון להיות אתו ולראות אותו. זה הרבה וזה חשוב.
• מבקש להעיר שרצוי לצפות ולהשתתף ביותר פגישות קבוצה, אולי לאורך השנה ולא רק בסמסטר אחרון.

משה – השנה זו עבורי הפעם הראשונה שפגשתי והכרתי את מחלת הטרשת. עולים רגשות קשים בעקבות המפגשים עם אנשים חולים.

מעניין לראות כיצד כל אחד לוקח את המחלה שלו למקום אחר ולפרשנות אחרת. עבדתי עם מטופלת שמצבה הפיזי קשה, כוח הרצון העז שלה והתובנות שלה מאוד מרשימים.

ראיתי שאדם המציג לעצמו מטרות ומחליט להיות פעיל ואחראי על חייו, מצליח לעשות זאת, גם במצב קשה.

אלי – כסטודנט של שנה ראשונה זה מפגש ראשון שלי עם חולי בכלל. נפגשתי עם חולה שהוא פעיל ושולט בחייו. הוא מתמקד בעצמו ובמחלתו. שאלתי את עצמי כיצד אפשר להפנות אותו לכיוון של עשייה למען אחרים.

• מאחר והוא אוהב ומיטיב לבשל – עלה רעיון (בעקבות דבריו של אלי שפנה אליו לקבל מתכון) להציע לו לספר, לתת רעיונות ומתכונים בקבוצה – יימסר לאברהם לוי.

אוריה – אני מלווה אישה מבוגרת והעבודה אתה נתנה לי עוד זוויות ראיה על נושאים שונים: זקנה, נכות, משפחה, התמודדות עם קשיים שונים. מהאישה למדתי כיצד מרגיש אדם נכה, מהמקום שלו, האישי. אני שמחה על כך שלמדתי להיות פתוחה לנושאים שונים ואפשרויות של עבודה סוציאלית.

משה (י-ם) – עבדתי השנה עם אישה חולה, מבוגרת, שהידרדרה במשך השנה ונפטרה. היא הייתה עובדת סוציאלית, והיה מעניין לשמוע אותה. היא העלתה מחשבות שונות בפני.

אין ספק שהפטירה שלה זה הלם עבורי וחוויה לא פשוטה. לא הספקתי להיפרד ממנה.

• הצעה – כדי לסגור מעגל, לא להסתפק בשיחת טלפון אלא לכתוב מכתב על החוויה איתה לבעלה ובני המשפחה. זו תהיה סגירה הדדית, למשה ולמשפחה.

אילה – אני מלווה אישה שחולה בטרשת כשלושים שנה. חיה שנים רבות עם המחלה. יש לה אפיונים פיזיים קשים, אך בשיחות היא מעדיפה להתמקד בנושאים וקשיים אחרים.

השיחות שלנו התמקדו בעיקר בנושאי רווחה שונים. ההדרכות שקבלנו היו מאוד משמעותיות עבורי ומאוד עזרו לי להסתכל באופן מקצועי על דברים שונים.

עדי – נפגשתי עם אישה קשישה, ניצולת שואה, לאחרונה חוותה הידרדרות במצבה הרפואי.

השיחות היו חשובות לה ונוצר בינינו קשר טוב. אפילו הסתבר שאנחנו קרובות רחוקות. יהיה מורכב עבורי להיפרד ממנה.

גם אני מציינת את ההדרכות הקבוצתיות כיעילות מאוד ותומכות/

• לדבריה של עדי אך ללא ספק נושא חשוב עבור כולם: אתם עומדים בפני פרידה, עקב סוף השנה. חשוב שהפרידה תהיה בקונטכסט הנכון. זה סיום קשר מבחינה מקצועית.

פגישה עם דפנה – דפנה הציגה את עצמה, סיפרה על עצמה ומשפחתה, חייה ופעילותה. אבחון המחלה, התקפים, קשיים והתמודדות. דפנה ענתה לשאלות ודיברה בפתיחות מרשימה.

זו הייתה הזדמנות מרגשת לשמוע את דפנה ולהכיר את השפעת המחלה על חיי האדם בעזרתה/

תודה מקרב לב לדפנה ששיתפה אותנו ברצון ובחוכמה.

לסיכום: לא פשוט בכלל, ופרט בשנה הראשונה ללימודים, להיפגש עם קשיים הבאים בעקבות מחלה קשה, המוגדרת כמחלה ללא מרפא, כרונית.

אני בטוחה שמה שחוויתם השנה ילווה אתכם לאורך הלימודים והעבודה. זכיתם ללוות אנשים במצבים קשים – זה רווח שלכם, למרות הקושי. למדתם להקשיב, להכיל, לתמוך, להיות עם האנשים.

לאנשים החולים ולאגודה תרמתם ונתתם הרבה – אנחנו מודים לכם שהייתם איתנו השנה ומאחלים לכם הצלחה בכול.

רשמה: אסנת שיזף